פרק 14; שמועות

198 28 3
                                    

עבר/

אייבי; 17 | דין; 18

״אני לא יודעת למה אני
עדיין מקווה.״
——
נקודת מבט אייבי גולן;

הצחוק המתגלגל שלי נשמע ברחבי הבית ומהדהד מעט בחלל האוויר הפתוח, אני נשענת לאחור ומנסה לרסן את הצחוק הקולני שלי בזמן ששרירי הבטן שלי מתכווצים עקב צחוק. אני דוחפת את אלמוג על הדשא הסינטטי של משפחת הרוש וקרני השמש מאירות על פניו, האביב בפתח והחמימות הקלה החלה להכות על האור שלנו.

אני מעיפה את מבטי לצד ימין ואני רואה את עומר ואת נואל יוצאים את החצר עם קרטוני הפיצה והשתיה בכפות ידיהם, חיוכי אושר על הפנים שלהם. עומר נושק לראשה של נואל הוא מניח את קרטוני הפיצה על הדשא, הוא מעיף לצד את נעלי טבע הנאות החרושות שלו ומתיישב על הדשא המעקצץ עור חשוף.

עומר ונואל הספיקו לחזור בחודשיים האחרונים, למען האמת החודשיים האחרונים היו הפוגה משעממת של החיים שלנו, בעיקר עשינו כיף ולא נכחה דרמה מיותרת בחיים שלנו, אני ואלמוג הפכנו לזוג באופן רשמי, והוא כבר הכיר את ההורים שלי אפילו, ובזמן הזה נואל ועומר חזרו, מיותר לציין שדין הרים על זה גבה יותר מידי גבוהה והוא פותח על עומר שבע זוגות עיניים, אבל נדמה לי שעומר השתנה, ואני רואה את זה בעיניים שלי.

אני פותחת את קרטון הפיצה ומחדירה משולש פיצה לתוך פי בעונג. אני חותכת משולש נוסף ומושיטה אותו גם לאלמוג שאני נשענת אל החזה הקשיח שלו, אלמוג המשיך ללכת לקרבות האגרוף אף על פי שלא כל כך אהבתי את זה, הוא השיג משם כסף צדדי ואמר לי ששם הוא מפרק את הכעסים שלו, ככה הוא מתמודד עם הבעיות שלו- ככה שלא הייתה לי ברירה אלא להתמודד עם המצב ולקבל אותו.

"שמעתי שליאל מצצה לאחיך והקיאה לו על הזין." עומר משתף אותנו ופונה לנואל, אני כמעט נחנקת מחתיכת הפיצה אשר החליקה לגרון שלי, נואל מביעה הבעת גועל ועוצמת את עיניה למשך שניה ולאחר מכן שולחת לעומר מבט מכווץ המעיד על גועל ממשי.

"איכס, איזה דוחה." נואל אומרת ומשעינה את ראשה על הרגליים של עומר ונשכבת על הדשא, שעות אחר הצהריים היו שעות כל כך נעימות וחמימות, מזג האוויר היה מושלם וקליל.

"למה שהוא יפיץ את זה," אני ממלמלת בגועל ולא רוצה לחשוב מה עובר על ליאל המסכנה, בטח לא מפסיקים להזכיר לה את זה וזה משפיל לגמרי.

"יפה שלי, לשכב עם אח שלי זה כבר ידוע שהשם שלך יגיע לכל בית הספר והסביבה. היא לא בדיוק תמימה גם." נואל אומרת לי ושולחת לי חיוך קטן.

אני מושכת בכתפיי כלפי מעלה ולא אוכלת את ההצדקה שלה כלפי אחיה הנרקיסיסט. הוא עשה את זה כדי לנפח את האגו העצום שלו.

זה בדם שלנוWhere stories live. Discover now