Hynmar | היינמאר

פרק 19

מונלה הייתה הראשונה שהבחינה בי. רציתי לחזור ולצאת מהחדר אך התנועות שלי גרמו לה להסתובב אליי. מונלה קמה מהמיטה ונעמדה כשהלחיים שלה הפכו לאדומות, ״אני..״ היא התחילה למלמל אך סגרה את פיה. ראיתי את המבוכה בפניה והצלחתי להבין מה היא הרגישה, הרגשתי כך היום כשהיא וגלין כמעט תפסו אותי ואת לומאר.. לכן מהרתי לכחכח בגרוני ולשאול בנינוחות ״מתי בערך אתם אוכלים ארוחת בוקר? נוכל להצטרף?״ האמת שרציתי לשאול את השאלה הזאת כבר שלושה ימים, הרגשתי שאני מתחברת אליהם ושהחשש שלי פוחת.. אבל לומאר התחמק ממני באותם הימים אז לא רציתי ללחוץ. גבותיה של מונלה קפצו בהפתעה וחיוך קטן הופיע על פניה, הלחיים שלה כמעט חזרו לצבעם הרגיל. ״בדרך כלל בשעה שמונה וחצי בבוקר. אך בגלל שאנחנו עדיין ערים בשעה כזאת כנראה נשב מאוחר יותר, אני אדאג לקרוא לכם בזמן.״ היא אמרה בקול רגוע ובחיוך רחב ומרוצה. חייכתי אליה חזרה והבטתי אל אחי שלא הפסיק להביט בה במבט לא מוסבר. מונלה אמרה ״לילה טוב״ אליי ואל לינקס כאחד ונעלמה באור זהוב.
נשפתי נשימה כבדה שהחזקתי בריאותיי וכיווצתי את עיניי אל לינקס, הוא חייך אליי ״מה?״ הוא שאל בתמימות. נענעתי את ראשי ״אני מקווה שאתה לא עושה שטויות.״ אמרתי בנוקשות ולין הניח את ראשו בנינוחות על הכריות. ״לך מותר להתנשק עם אחיה הגדול ולי אסור לנשק אותה?״ לחיי התחממו ״נישקת אותה?״ שאלתי בהלם ולינקס הוציא קול לא מאמין אמיתי מפיו. ״לא. כמובן שלא.. הייתי קרוב אבל לא.״ הוא הביט בי במבט משמעותי ״לא הייתי מנשק אותה.. אלא אם כן היא הייתה מנשקת אותי קודם. לא הייתי עושה משהו שיגרום לה להרגיש לא בנוח.״ הקלה שטפה אותי כי ידעתי שהוא דובר אמת. חייכתי אל לינקס בחום. ״אני יודעת. אתה.. רואה בה משהו.. אתה יודע, מעבר?״ שאלתי בסקרנות ומעט חשש, לא רציתי שאף אחד מהם יפגע. העובדה שמונלה גדולה מלינקס במאות שנים לא עזרה לעניין, כמו שלא עזרה לי עם לומאר. לינקס נאנח והביט אל התקרה, ״אני לא מכיר אותה.. אני לא יודע. היא פשוט..״ הוא נענע את ראשו ביאוש כשלא מצא את המילים. ״זה בסדר, אני מבינה.״ אם מה שקרה לו עם מונלה דומה למה שקרה לי עם לומאר.. הבנתי.
לאחר כמה רגעים ארוכים של שתיקה עיניו של לינקס התרככו ונצצו, נצצו בדמעות. התקרבתי אליו במהירות ״מה קרה?״ הוא הביט בי, בהה בי לכמה שניות לפני שליקק את שפתיו ״אין לך מושג.. כמה הקלה אני מרגיש.״ הוא אמר וליטף את לחיי, חייכתי אליו ״שאנחנו כאן?״ הנחתי את ידי על חזהו. הוא הניד את ראשו בחיוך ״שנישקת אותו.״ עיניי נפערו ופי כמעט הגיע אל הרצפה, מה? ״מ-מה?״ גמגמתי וידעתי שצבע אדום קישט את לחיי, הוא חייך חיוך חם ורציני. ״אני יודע שאני אחיך ואני אמור להגיד לך את ההפך המוחלט אבל.. לדעת שאת יכולה להכיל מגע כלשהו מגבר אחרי מה שקרה..״ הוא עצם את עיניו והניד את ראשו.
אה. חייכתי חיוך קטן וקצת עצוב ״כשראיתי את גלין בלי חולצה הגבתי לא טוב במיוחד. אבל עם לומאר..״ התוודאתי ונשמתי עמוק, השפלתי את ראשי לפני שהמשכתי ״אני לא יודעת למה אני לא מגיבה אותו הדבר. למה אני לא חוששת ממנו מהרגע הראשון שראיתי אותו?״ שאלתי בידיעה שאין לו תשובה לתת לי. לינקס הניח את ידו על ידי ולחץ קלות. ״תשמרי על עצמך נייבי. אני לא אתערב יותר מדי אבל אם הוא יפגע בך.. את ראית מה עשיתי למעופף ההוא ביער.״