Hynmar | היינמאר

פרק 18

גלין צחק צחוק מתגלגל ״אני חייב להגיד שהרבה זמן לא השתעשעתי כך״ הוא אמר ושילב את ידיו בסקרנות על חזהו. ״אתה פחדן!״ צעקתי אל עבר לינקס שעדיין עמד מאחורי מונלה ״אני לא פחדן אני פשוט חושב שזה יהיה מחדל גדול להרוס פנים כמו שלי.״ מונלה צחקקה והניחה את ידה על פיה. לומאר וגלין הביטו בה יחדיו ועינהם נצצו בחום וסוג של הקלה. אותו המבט שהיה ללינקס כששמע אותי צוחקת בחדר. לומאר חייך חיוך קטן וצדדי והתקרב אליי, לרגע פחדתי שעמד לעשות משהו שיגרום לי לזרוק עליו את הכד אך הוא רק אחז בכד והוציא אותו מידי. ״זה חפץ עתיק שקיים שלוש מאות שנה, בבקשה אל תבזבזי אותו על אחיך שגם ככה חבוש בכף רגל ועד ראש.״ הבטתי בעיניו המשועשעות והאפור בהן נצץ בחיבה שעוד לא ראיתי. ״אני מצטערת..״ מלמלתי והבטתי אל עבר לינקס שעבר להשען על הספה עדיין עם חיוך. הוא אחז בחזהו ונשם עמוק, פניו התעוותו מעט בכאב וידעתי שהוא הסתיר את הכאב האמיתי שלו. מיהרתי אליו בדאגה וכך גם מונלה. ״מה יש?״ שאלתי והנחתי את ידיי על חזהו. מונלה התקרבה והתכווצה מעט לפני שנגעה בו ״לא מצאתי שום חולצה או בגד בארון, אני מצטער״ לין אמר בכנות ובעיניים נוצצות למונלה כששם לב להתכווצות שלה. מונלה הביטה בו במבט מלא רגש ואסיר תודה. ״זה בסדר. אני מצטערת שלא שמו לך בגדים בארון.״ היא אמרה בקצרה והניחה את ידה על המקום שכאב לו. לינקס בחן אותה בהתפאלות כשהיא הפכה להיות זוהרת באור כסוף-לבן ובוהק. היא נשמה עמוק ואמרה ״אתה לא נח.״ בתוקפנות וכעס. היא אמרה את זה- בפאקינג בכעס. גבותיו של לינקס קפצו בהפתעה וכך גם שלי. עיניה ננעצו בשלו ״אמרתי לך לשכב ולנוח ובמקום זה אתה יוצא מהמיטה ויורד את כל המדרגות האלו. איך אתה מצפה להחלים?״ היא המשיכה עם הקול התוקפני. כמעט חייכתי, סוף סוף מישהי שהבינה אותי. לינקס פתח את פיו אך לא הצליח להוציא מילה. מונלה אחזה בזרועו וסימנה לי לעשות זאת גם, הושבנו את לינקס על הספה הרכה והלבנה, הוא נאנח בכאב. ״זה מגיע לך על זה שאתה עקשן.״ אמרתי בשיניים חורקות והתיישבתי לצידו. מונלה החלה להפר אחד מהתחבושות של צלעותיו וגלין ולומאר מיהרו לשבת על הספה שממול בסקרנות. כשמונלה סיימה להפר את התחבושת היא הבחינה שהפצע החל לדמם שוב. עיניה עלו אל עיניו של אחי בכעס וכך גם עיניי. לינקס כחכח בגרונו וחייך חיוך כובש ומתנצל. היה לו מזל שהוא היה כל כך יפה או שאני נשבעת שהייתי שוברת לו את הפרצוף! מונלה נאנחה והחלה להפעיל את הקסמים שלה על הפצע. בינתיים הבטתי בלומאר ששרף את גופי במבטו. אמותיו נשענו על הירכיים שלו כשישב על הספה ושיערו נפל חלקית על מצחו. הכנפיים שלו נחו על הספה מצדדיו ונאלצתי לכווץ את אצבעותיי כדי לא לגשת וללטף את הנוצות השחורות האלו. אם היו אומרים לי שהבחור הזה הוא מלך ליבשת כל כך גדולה.. לא הייתי מאמינה. הוא נראה כל כך אלוהי אך לא הייתי מדמיינת שיש לו אחריות כזאת. ״בבקשה תנוח מחר. אל תכביד על עצמך אם אתה לא רוצה שהמצב יהפוך לגרוע יותר.״ מונלה אמרה ברוגע המדגדג שלה וכמעט עצמתי את עיניי בשלווה. לינקס לעומתי לא התאפק ועצם את עיניו כשהתענג מקולה ומהמגע שלה. מונלה חייכה והנידה בראשה.