Hynmar | היינמאר

פרק 36

מחיתי דמעה אחת שירדה על לחיי אל כתפו והתיישרתי. רגליי עדיין עטפו את בטנו מתחת למים והחלטתי שאני עדיין לא מוכנה להוריד אותן. אמיראן הזיז את שיערי אל מאחורי אוזני ונשף עמוקות. ״למה דווקא את?״ הוא שאל את עצמו יותר מאשר אותי. צחקקתי ״אולי אמא שלי כישפה אותך.״ הוא פרץ בצחוק מתגלגל שגרם לצחוק להפלט גם מפי. גופו השתחרר מעט מהמתח שהיה שרוי בו וזה הרגיע גם אותי. ״מה היה הקשר בינכם? הייתם קרובים נכון?״ שאלתי בסקרנות כשבריזה נעימה ומצמררת רקדה בשיערי ובשיערו. אמיראן חייך חיוך קטן ומשמעותי. ״היא הייתה חברה מאוד טובה שלי.״ גבותיי קפצו בהפתעה. ״באמת?״ שאלתי בהלם. חיוכו התרחב ״היא הייתה בת גילי, למדנו ביחד.״ הפעם גם פי נפער. מה?!?! ״היא הייתה בת.. בת..״ ״היא הייתה אמורה להיות בת ארבע מאות וארבע עשרה בעוד חצי שנה.״ הוא אמר בחיוך עצוב. הייתי.. הייתי בהלם. אמא שלי הייתה כל כך מבוגרת.. הייתי בשוק. ״אני מניח שזה אמור להיות פחות עצוב שהיא נפטרה בגיל הזה נכון? בני האנוש בקושי מגיעים לרבע מזה.״ חייכתי חיוך קטן. ״יש משהו במה שאתה אומר..״ נשפתי והבטתי לשמיים. משהו בי תמיד האמין שהיא עדיין איתי, גם אחרי שהיא נפטרה. ״היא הייתה גם חברה של לומאר?״ חיוכו של אמיראן התרחב מעט, הוא הנהן. ״היינו מין שלישיה מוזרה כזאת.. אבל כן.״ הוא עצר לרגע לבהות בחיוך הקטן והעצוב שעלה על פניי לפני שהמשיך ״אבל.. משהו בה תמיד היה לחוץ, חם. למרות החיוכים והשמחה שהיא השאירה בכל מקום, משהו בה היה לא רגוע. בעקבות זה היא מצאה את הנחמה שלה הרבה יותר אצלי מאשר אצל לומאר.״ הצלחתי להבין את אמא שלי בנושא הזה.. אמיראן היה הרוגע בהתגלמותו. ״כשהיא עזבה עם אבא שלך.. הרגשתי שאני משתגע. אבל אז, כשראיתי אותם ביחד.. זה היה כאילו היא הייתה בן אדם אחר. כאילו בכמעט ארבע מאות השנים שחיה היא הייתה כבויה ואז.. איתו היא הפכה להיות מוארת, בדיוק כמו השמש, כמו הכוח שלה. היא לא הייתה לחוצה יותר, לא פחדה. והאופן שבו היא אהבה את אבא שלך היה לא מציאותי. לא הצלחתי לכעוס עליה.״ דמעות רקדו בעיניי כשנזכרתי בתמונות המעטות והמשמעותיות שהיו בזכרוני. של ההורים שלי, של האהבה שלהם. תמיד רציתי אהבה כמו שלהם. ״לדעת שמשהו שיצא מהאהבה שלהם.. פגע בך, פגע באחותו. איך? איך זה בכלל הגיוני?״ זעם מקפיא חושים השתקף מעיניו. הנדתי בראשי בניסיון לא להזכר בפנים של דיוֹן. ״אני לא יודעת.. אני לא יודעת מה השתבש עם דיוֹן והאחרים. ההורים שלי תמיד היו אוהבים.. טוב.. עד שהם הלכו לעולמם.״ הוא נאנח בסוג של כעס. ״היא יצרה איתי קשר את יודעת?״ גבותיי קפצו שוב בהפתעה והוא הצליח ללכוד את כל תשומת ליבי אל מילותיו. ״מתי?״ הוא חייך וגחך בו זמנית כשנזכר. ״כשהיא הייתה בהריון אלייך.״ עיניי ופי נפערו. ״מה?!״ הוא הנהן בחיוך עצוב. ״כשהיא הייתה ממש לקראת הלידה שלך.. אכשהו נילה הרגישה את הכוחות שלה עוברים אלייך. היא יצרה קשר עם מאדיה, הקוסמת האכזרית של היינמאר וביקשה ממנה לפתוח את השער בין העולמות לכמה שעות בתמורה לשארית הכוחות שלה. היא רצתה שאני אגיע, לא ידעתי למה בזמנו. מאדיה לא ידעה שהיא הייתה בהריון או שבכלל היו לה ילדים, היא לא ידעה שהכוחות של נילה הועברו אל הבת שלה והם לא באמת יעברו אליה. נילב ניצלה את זה.״ שפתיי החלו לרעוד אך לא הרשתי לעצמי להתחיל לבכות, הייתי חייבת לשמוע את ההמשך. ״הייתי בטוח שהיא השתגעה. לא הבנתי איך היא יכולה להפקיר את הכוחות שלה לקוסמת הנוראית הזאת רק בשביל שאני אגיע אל עולם בני האנוש. כעסתי כל כך.
הכל עבר כשראיתי אותה שוכבת על המיטה, עם בטן ענקית וזוהרת באור זהוב. הבטן הייתה פאקינג זוהרת. אני לא יכול להסביר את התחושות שהרגשתי.. באותו הזמן ידעתי שתינוק שבתוך הבטן שלה קיבל את הכוחות של נילה. ובאותה השניה..שנאתי אותך. שנאתי אותך כי ידעתי שזה הולך להרוג אותה.״ כבר לא הצלחתי למנוע מהדמעות שלי לצאת, מהיד שלי לכסות את שפתיי הרועדות. הוא ליטף את פניי בעיניים נוצצות מדמעות ובחיוך קטן. ״לקחו לאמא שלך שעתיים שלמות להרגיע את הזעם שלי. כשהיא הצליחה היא ביקשה ממני לקחת מהתינוקת את הכאב שהיא הרגישה.״ גבותיי התכווצו בבלבול, הוא שם לב והביט אל השמיים. ״פעם היה לי גם את הכוח להפחית כאב של מוּר ולקחת אותו לעצמי. זאת אומרת - שאני כואב את כאבו במקומו. מושך את זה אליי.
נילה התחננה בפניי ואמרה שהיא תעשה כל מה שרק ארצה אם אעזור לתינוקת לחיות בבטנה. היא הרגישה שאת עומדת לצאת אל העולם אך היא הרגישה גם שאת מאוד כאובה. והיא צדקה, את סבלת ברמה שכמעט מתת בתוך הבטן שלה.״ ליבי נשבר לחלקיקים קטנים ולא הצלחתי להכיל את כל מה שהוא אמר לי. אך משהו מזוכיסטי בי גם לא הצליח להפסיק לשמוע. ״עשיתי את זה, לקחתי את כל הכאב שלך ובלעתי אותו.״ הוא בלע את רוקו בכבדות. הלב שלי התרחב לגודל יותר עצום מהאוקיינוס הזה. הוא עשה את זה.. בשבילי? ״יום לאחר מכן יצאת אל העולם בריאה ושלמה. אבל בגלל שהשער בין העולמות היה פתוח יממה שלמה ולא רק כמה שעות - זה גבה מחיר. המחיר היה הכוח שלי להפחית את הכאב. מסרתי אותו באותו היום.״ הוא איבד את הכוח שלו בגללי. בגללי! ליבי רעד. רציתי פשוט להכחד. לא הספקתי לשאול על חלקי הפאזל בסיפור שלא התחברו לי, כמו למשל - מה עם הכוחות שאמא שלי הבטיחה לקוסמת? זה לא היה מעניין באותו הרגע כי אמיראן החל להגיד.. ״זאת הסיבה שאני שומר עלייך מאז שגיליתי שאת זאת את. זאת הסיבה שהעסקה שעשינו בארמון הייתה אמורה לשמור עלייך.. אני לא יכול לתת לך להפגע. לא אחרי כל מה שאני, נילה ובמיוחד את עברנו.״ ראשי נפל על כתפו כשקול בכי מצמרר נפלט מפי. ״אני כל כך מצטערת.. אני מצטערת.״ לא היה לי עוד מה להגיד אחרי הסיפור המטורף הזה שסיפר לי. כל מה שעשה בשביל תינוקת שאפילו לא הכיר.. מה שאמא שלי הייתה מוכנה לעשות בשבילי.. הייתי ברת מזל. ובשבילם אני אשבע שאחיה, שלמרות כל הרע שעברתי - אני אאחז בטוב. אני אחיה את החיים שהם העניקו לי, לא משנה מה. בשבילם נשבעתי.
הוא ליטף את שיערי, את גבי ואז הוא אמר בקול שקט ״כל אחד צריך לעמוד מאחוריי ההחלטות שהוא בוחר לעשות, ואני הייתי עושה את מה שעשיתי עוד מיליון פעמים. אין לך על מה להתנצל.״