Hynmar | היינמאר

פרק 35

מאוחר יותר באותו היום מצאתי את עצמי עומדת מול המראה, מלטפת את השמלה הקלה והנעימה בצבע סגול לילך שחיבקה את גופי. חייכתי אל עצמי בגאווה ונשפתי בחוזקה. עדיין לא האמנתי למה שהצלחתי לעשות היום בבוקר.. לא האמנתי שהצלחתי לשלוט בכוח שלי, שהצלחתי להחזיק את האש הקטנה בכפות ידיי ואז לכבות אותה לגמרי - בשליטה. מבטי ירד אל הידיים שלי, כל כך רציתי לנסות לעשות את זה שוב אך בו זמנית פחדתי נורא. אני אעבוד גם על הפחד שלי.. מתישהו.
ירדתי למטה בדילוגים, השמש זרחה במרכז השמיים וארוחת הצהריים הגיעה. עדיין לא אכלתי עם כל החברים והאמת שקצת חששתי מהעניין. האם ארגיש חלק מהם?
״תסתובבי אחורה ותחזרי אל החדר, את צריכה להחליף בגדים, מיי תראה לך מה ללבוש.״ אמיראן אמר לעברי ברגע שנכנסתי אל הסלון. מיי קמה על רגליה בחיוך לעברי. בלבול הבזיק בפניי. ״על מה אתה מדבר? מה הבעיה במה שאני לובשת?״ דווקא אהבתי את השמלה הזאת. ״החלטתי שהיום לא נאכל פה את ארוחת הצהריים. העובדה שבחיים לא היית בחוף הים מטרידה אותי, היום אנחנו יורדים אל החוף.״ הוא אמר בחיוך קטן. עיניי נפערו וריגוש בעל אלפי פרפרים חדר אל ליבי. ״מה?!״ פלטתי בצווחה וכיסיתי את פי. ״קדימה, שילוֹ ודרי כבר שם, אם לא נגיע בקרוב הם יאכלו אותנו בעודנו בחיים.״ חיוך רחב שהכאיב ללחיי עלה על פניי. קפצתי על אמיראן בחיבוק מוחץ עצמות ונשקתי ללחייו. הוא אחז במותניי בחוזקה רגע לפני שהתנתקתי ממנו והסתובבתי במהירות למעלה להחליף את הבגדים.
לא פספסתי את הסומק הבהיר שעלה על לחייו רגע לפני שהסתובבתי.

מיי הלבישה אותי בבד שמכסה רק את החזה שלי בעל שרוולים דקים במחבקים את הכתפיים. בחלק התחתון לבשתי תחתונים שכיסו חצי מהישבן שלי וחצאית שקופה באותו הצבע מעליהם. בגד החוף היה בדיוק בצבע של השמלה שהורדתי מגופי, סגול לילך.
קצת התביישתי לצאת כך אבל אנחנו הולכים אל החוף, זה הגיוני ללבוש כמה שפחות בגדים נכון?
״את נראת נהדר, בואי דרי ושילוֹ באמת יאכלו אותנו.״ מיי אמרה בחיוך רחב ומשכה אותי אל מחוץ לחדר.
כשהגענו אל הסלון הבחנתי באמיראן מחכה לנו כאשר הוא שעון על הקיר שליד האח. פי כמעט נשמט אל הרצפה כשראיתי את המראה שלו. השיער שלו היה אסוף לפקעת על ראשו. גופו היה לבוש רק במכנסון קטן ושחור וכל השאר.. כל השאר היה חשוף לעיניי כולם. החזה השחום שלו היה אמור להיות חלק אך צלקות קטנות ועמוקות עיטרו את כל חלק גופו העליון. הרגשתי את האש מבעבעת בכפות ידיי ומיהרתי לחשוב על הדברים שמרגיעים אותי.
העיניים של אמיראן
האוקיינוס
המגע של אמיראן.
נשמתי עמוק וטפחתי לעצמי על השכם כשהחום בידיי נעלם.
החזה והבטן שלו היו שריריים באופן שלא יכלתי לתאר ולמרות הצלקות האלו הוא היה נראה כמו משהו שאסור היה לגעת בו. כמו פסל יקר במוזיאון. כמו מלאך נופל. הוא סובב את כל גופו אלינו וחייך, ״מוכנות?״ הוא שאל רגע אחרי שהוא התעכב יותר ממה שהיה צריך על גופי. הנהנתי בלחיים מוסמקות.