Taming no. 17 (penwiil players 3)

פרק 1

פרק 1-
איזבל-
הרגשתם פעם להקת מחול אירית רוקדת לכם ריקוד נמרץ על הראש?. טוב אז אתם ברי מזל כי כשאני חוזרת להכרה זה בדיוק מה שאני מרגישה. העפעפיים שלי דבוקים זה לזה וגל בלתי נשלט של בחילה תוקף אותי. אני שוכבת ללא ניע על המיטה המפנקת בסוויטה היפה ששולמה במלואה על ידי לדג׳ר לויד, החבר של דידי. לוקח לי זמן מה לאזור את הכוחות בגופי הסחוט ולקום. אני רצה בשיא המהירות לשירותים ומקיאה את נשמתי לאסלה עד שלא נשאר בתוכי דבר ורק גלים יבשים ועוויתות נותרים. אני מצליחה להרים את הראש וללכת לאט לאט אל הכיור. אני שוטפת את פי במי פה בטעם מנטה ומצחצחת שיניים ואז אני ניגשת להביט בעצמי במראה שמעל הכיור. אני נראית זוועה. מסקרה מרוחה שגורמת לי להראות כמו דביבון, שיער קרוש ומדובלל ואיפור מרוח לחלוטין. לפחות הורדתי את השמלה מאתמול ושמתי על עצמי גופיה ומכנסון. אני מתחילה לשטוף את הפנים ורק אז תופס את עייני ניצוץ של משהו. אני מביאה את ידי על מול פניי ולרגע הנשימה שלי נעתקת. דקירת כאב בראשי מלווה בהתנשפות שנמלטת מפי. על ידי יש טבעת. שתי טבעות עכשיו כשאני מפקסת את מבטי. טבעת אחת עם מה שנראה כיהלום ורוד ענקי שאפשר לראות מהחלל על טבעת מכוסה זהב ועוד יהלומים. והטבעת הנוספת פשוטה יותר אם אפשר לומר ככה- טבעת זהב עבה עם יהלום יחיד שמוטבע בה. אני ממצמצת ואז מביטה שוב בטבעות על ידי. מזויפות. הן בטוח מזויפות. זכיתי בהן איכשהו באיזו מכונה עם פרסים. ברור שאלו לא יהלומים וזהב אמיתיים.
אני מנידה בראשי וממשיכה לשטוף פנים. אני משתמשת במסיר איפור ועושה את שגרת הטיפוח של הבוקר. המוח שלי עדיין לא חזר לעצמו אז לוקחת שני כדורים מערכת העזרה הראשונה ושותה ישר מהברז. אני מצליחה להשתלט על שירי ולעשות קוקו גבוה. עכשיו אני מוכנה להזמין שירות חדרים עם קפה וארוחת בוקר. אני שוב מסתכלת על הטבעות על ידי ומתפעלת מכמה ריאליסטי זה נראה. זו ווגאס... ברור שאפילו הזיופים פה יהיו רמה מעל.
אני מצליחה לפהק ואז מבטי שוב קולט תנועה זרה. אני לוקחת צעד אחורה כשמישהו זז על המיטה שלי. הו פאק. השמיכה נופלת כשהוא מתהפך במיטה. ואני ממש מולו. מול מת׳יו לונגהורן. מול מת׳יו לונגהורן העירום. עיניו עצומות ושיערו הזהוב סתור. השרירים שלו מודגשים בצורה מעוררת פליאה כולל שמיניה של קוביות ו-וי מגרה שמוביל ל... הו פאק. צרחה מתפרצת ממני וגל נוסף של בחילה מכה בי. אני רצה אל השירותים ומרגישה את הגומיה נושרת משערי. אני מתכופפת לאסלה בדיוק בזמן. ואז מרגישה מישהו מושך לאחור את שערי.
״זה בסדר. תוציאי הכל.״ יד מנחמת על כתפי בעוד שהשניה אוספת את שערי.
אני מקיאה ומקיאה ומקיאה ואין לי מושג איך זה נגמר. אני מוצאת את עצמי שעונה על הקיר באפיסת כוחות. מישהו שוטף את פניי בעדינות ואז משקה אותי במים קרים. אני עוצמת עיינים חזק חזק ומתפללת שכשאני אפתח אותן הכל יעלם. רק סיוט. זה רק סיוט.
״היי את בסדר, בלונדי?״
זה לא סיוט. מה לעזאזל עשיתי אתמול בלילה? כמה שתיתי?.
״לא״ נשמעתי כמו עכברית מצייצת.
״שיט. את צריכה משהו? מה אני יכול לעשות?״
״תלבש תחתונים, בבקשה תלבש תחתונים״ התחננתי.
״הו... בסדר...״ הוא יצא מחדר השירותים ורק אז העזתי לפקוח עיינים.
מה עשית איזבל?? מה לעזאזל עשית??.
הוא חוזר פנימה לבוש במכנס אפור מחויט. מיד עייני נמשכות לידו ולמרבה הזוועה אני קולטת את נצנוץ הזהב על אצבעו.
״אתה זוכר מה קרה אתמול?״
עיניו מתכווצות ונראה שהוא מאמץ את זכרונו. גם אני מנסה להיזכר מה קרה אבל הכל מטושטש. אחרי שוט הטקילה השלישי במועדון העמוס לא ממש זכרתי משהו.
״אני זוכר שהלכנו לאכול בצ׳יפוטלה. ואני... אני נישקתי אותך. והתמזמזנו בלימוזינה ואז נסענו ל... אלוויס. הו פאקינג שיט״ הוא הרים את ידו ובחן את טבעת הזהב העבה שבה היו מוטבעים שורה של יהלומים.
הוא חיטט בכיסו והוציא נייר מקופל. הוא פתח אותו ופניו הלבינו. ואז הוא נתן לי אותו. רישיון הנישואין של מת׳יו ססיל לונגהורן השלישי ואיזבל ג׳נט וויט. שוב הרמתי את היד עם הטבעות וצרחה נפלטה מפי.
״אל תלחצי בלונדי, אפשר לבטל את זה בטוח״ הוא ניסה להרגיע אותי אבל לא הרגשתי רגועה בכלל.
הרגשתי כאילו אני עומדת לקבל התקף לב ודמעות מילאו את עייני. כבר שנים שלא שתיתי אלכוהול באופן מופרז, לא העזתי לתת לעצמי לשבור את החוקים... והנה בלילה היחיד שבו עשיתי את זה מצאתי את עצמי נשואה לגבר הזה. לא... הוא לא גבר הוא פשוט ילד מגודל.
״הטלפון שלי! תביא לי את הטלפון!״ הפאניקה גאתה בי בגלים.
מת׳יו יצא מחדר השירותים וחזר אחרי דקות ארוכות עם האייפון שלי ביד. לקחתי אותו ממנו ונכנסתי לגלריה של התמונות. לאט לאט הבזקי זיכרונות כיתרו את מוחי. הוא צדק. אני גררתי אותו מהמועדון לאובר ומשם הלכנו לאכול בסניף צ׳יפוטלה דיי מוזנח. תמונה שלנו חולקים בוריטו סטייל היפיפה והיחפן הייתה עדות מרשיעה לכך. ואז היה סרטון שלנו באובר נוסף. שיר סקסי בספרדית הושמע בקולי קולות ואנחנו מתמזמזים ללא בושה תוך כדי שאנחנו שרים ובוייב טוב. לא זכרתי מתי הפעם האחרונה שבה הייתי מאושרת כל כך וחסרת דאגות כל כך. ואז היה סלפי שלנו עם אדם עייף למראה בזמן שאנחנו מחייכים מאוזן לאוזן. הפקיד שהוציא את מסמכי הנישואין... הזיכרון מכה בי כמו ברק וכאב חד מהדהד ברקתי. אחר כך יש שורת תמונות של טבעות שונות ומשונות. ואז סרטון שמישהו אחר צילם. בחנות התכשיטים אני עומדת בשמלה האדומה שדידי התעקשה שאקנה ואלבש ומת׳יו כורע ברך כשבידיו קופסאת הטבעת פתוחה.
״היי אלילה בלונדינית שלי... תתחתני איתי?״ הוא שאל בהתלהבות.
״כןןןן!!!״ אני צורחת והוא שם עליי את הטבעת ומניף אותי באוויר כאילו אני שוקלת כלום לפני שאנחנו שוב מתנשקים כמו חיות מורעבות.
את הסרטון הבא אני לא צריכה לראות. כי הכל מתבהר. העננים מתפזרים. התמונות הבאות המטושטשות הן של החתונה. באיזה כנסיה מטופשת עם חקיין של אלוויס. קלישאה ארורה. שיר רגשני של סלין דיון כשאני צועדת לעברו בשמלה האדומה שלי, בירית מצועצעת והינומה כמו מתוך סרט טראשי וסלואו לצלילי חיקוי גרוע של can't help falling in love with you של אלוויס. אפילו האכלנו זה את זו עוגה בזיגוג ורוד לבן.
אני נוטשת את הטלפון על הרצפה ומחבקת את ברכיי אליי. איך עשיתי את זה?. למה עשיתי את זה?. שמרתי על עצמי כל כך טוב במשך שנים... ועכשיו? עכשיו איך אני אגן על עצמי מפני... בעלי. האיש הזה הוא בעלי עכשיו.
להפתעתי מת׳יו יורד על ברכיו מולי. גם אחרי ליל ה-הוללות שלנו והלילה הקשוח ובניגוד אליי הוא נראה מהמם. שיערו הבלונדיני מבולגן בצורה סקסית להפליא ופניו שזופות ומלאות חיוניות. זו בטח מין קללה... לעשות דברים רעים ולהראות במיטבך תוך כדי.
״תראי... אני מבין שזה נראה ונשמע נוראי ומפחיד אבל אני יכול למצוא עורך דין מעולה שיבטל הכל. נוכל לשכוח מזה.. נוכל להיות פשוט חברים. לא?״
הרמתי את עייני והבטתי בו היטב. הוא היה מלא תקווה אבל הוא לא הבין. לא יכלתי להיות חברה שלו. בכלל.
״לא. אני... אני צריכה לדבר עם טליה״ התרוממתי על רגליי וחמקתי מחדר השירותים, ממנו.
מצאתי את עצמי רצה יחפה במסדרון עד לסוויטה של טליה וקונרד. דפקתי על הדלת. אף אחד לא ענה. פאניקה שוב גאתה בחזי. המשכתי לדפוק בעקשנות, כמעט בהיסטריה. דמעות גאו שוב בעייני.
״רגע! רגע!״ קונרד קרא שניה לפני שפתח את הדלת.
הוא היה לבוש חלוק של בית מלון שהיה כמעט פתוח כי הוא קשר את החגורה בצורה רופפת מאוד והוא לבש רק בוקסר לבן עם הדפסי שפתיים ורודות עליו. שיערו היה פרוע ופיו היה נפוח ומעט לח. ידעתי שהפרעתי למשהו אבל לא היה לי אכפת.
״היי.. את בסדר, איז?״ קונרד שהיה נראה מעוצבן לפני שניה נתן בי מבט אחד והפך למודאג.
״אני צריכה לדבר עם טליה. זה דחוף.״
הוא הנהן ופתח לי לרווחה את הדלת.
בפנים טליה ישבה במיטה לבושה רק בחולצה ענקית ונראתה מופתעת ומודאגת גם יחד.
״מה קרה?״
״התחתנתי. עם מת׳יו לונגהורן.״ המילים יצאו מפי בבת אחת כמו יריה מדויקת.
״וואט. דה. פאק????״ הייתה התגובה של קונרד וטליה ה-המומים.
הראיתי להם את הטבעות. ונפלתי על המיטה בייאוש.
״איך זה קרה?״ טליה התקרבה וחיבקה את כתפי.
״היינו שיכורים. עזבנו יחד את המסיבה. הוא היה ממש מתוק ונחמד ואף אחד לא היה ככה איתי הרבה זמן... אז נשברתי. נישקתי אותו. ומשם... זה התדרדר. אני הצעתי שנתחתן בזמן שבלסתי צ׳יפס מתובל. הוא הסכים. חקיין של אלוויס חיתן אותנו.״
הסיכום סיחרר אפילו לי את הראש. קונרד וטליה החליפו מבט מהיר. לא היה לי מושג מה אני אמורה לעשות עכשיו.
״אני חושב שאפשר לבטל את כל הדבר הזה דיי בקלות. לונגהורן יסכים. הוא לא יכריח אותך להמשיך דבר כזה. ואני דיי בטוח שגם הוא מתחרט.״
קונרד הניח יד מרגיעה על כתפי.
״קון צודק. זה לא בלתי הפיך״ טליה הנהנה ונתנה לי חיבוק מנחם.
״אני לא יכולה לבטל את זה״ מלמלתי לבסוף כשגוש דמעות חונק את גרוני.
״על מה את מדברת?״ טליה הביטה בי כאילו יצאתי מדעתי.
אולי באמת יצאתי מדעתי. אבל לא הצלחתי להביא את עצמי להפר את ההבטחה. את ההבטחה שנתתי לאישה היחידה שהייתה הכי חשובה לי בעולם. הבטחה שנתתי לה על ערש דווי, רגע לפני שעזבה אותי.
״אני חייבת לתת לטעות הזו סיכוי״ הבטתי על הטבעות שעל ידי. על ההבטחה שהבטחנו זה לזו.
עצמתי עיינים בחוזקה ונתתי לזיכרון לחדור למוחי.
״אני מבטיח לאהוב אותך מלא, לנשק אותך, לחבק אותך, לקנות לך כל מה שתרצי גם אם זה יעלה מלא, להאכיל אותך, להחזיק לך את היד כשאת חולה ולטפל בך, להיות שם בשבילך גם אם תהיי כלבה אליי, לתת לך אורגזמות מפוצצות ואף פעם לא לאכזב אותך בתחום. את המלאכית הכי יפה בכדור הארץ ואני אהיה שלך כל עוד תרצי בי, בלונדי״.
אלו היו נדרי החתונה שלו. הוא לא כתב אותם בשום מקום. הוא פשוט אמר אותם. כל אינסטינקט בי רצה לברוח, ללכת למקום אחר. אבל לא יכלתי לאכזב את אמא שלי.
״אני צריכה לדבר עם מת׳יו... אני חייבת לדבר איתו״ חיבקתי את טליה בחוזקה.
ואז השארתי אותם המומים לפני שיצאתי לחפש את מת׳יו. עשיתי טעות אבל מול ההבטחה ההיא הייתי חייבת לתת לזה סיכוי. רק קיוויתי שהוא ירצה לתת לזה סיכוי.