Taming no. 17 (penwiil players 3)

פרק 21

פרק 21-
מת׳יו-
״אני לא מבין! אני מדבר במנדרינית או באנגלית?? איפה עבודת הרגליים שלך, ג׳קסון?? ההגנה שלי! איפה ההגנה שלי??״ המאמן פורטר צורח וקולו נישא בזירה ומהדהד לי בתוך המוח.
נגמרו ימי הגיבוש העליזים שבהם עשינו תרגילים חמודים ומשימות שיגרמו לנו להכיר ולהתחבר זה לזה והתחילו ימי מחנה האימונים. בחיים לא התחלנו להתאמן כה מוקדם אבל המאמן החליט שננצל את הזמן טוב יותר בליטוש הכישורים שלנו על הקרח במקום בכישורים החברתיים שלנו. וזה כנראה קשור גם לויכוח שלו עם מורגן וקבוצת הנשים. הם החליטו אחרי התערבות של ג׳ורג׳ מנלי, ראש מחלקת הספורט להביא עוזרת מאמן. היא הייתה שחקנית לשעבר בליגת ההוקי המקצוענית לנשים. היא הייתה אמורה לעזור לו ולאזן את היחסים שלו עם הבנות. חשבתי שזו החלטה טובה. אולי היא תגרום למאמן ולמורגן לשרוד את העונה הזו בלי שזה יגמר ברצח.
״עיינים על הדיסקית, לונגהורן!!״ הצעקה של הא מאמן מחזירה אותי לפוקוס.
אני קולט את הכתם השחור על הקרח וחותך את דרכי בין שני שחקנים אחרים. המאבק על הדיסקית מתחמם. למזלי אני בקבוצה של קונרד והשוער שלנו הוא גריפין ככה שאנחנו בטוב. יש לנו גם נקודות תורפה כמו שני שחקנים דיי חלשים משנה ב׳ ואת סקוט שכנראה שתה כל כך הרבה אתמול שהראש שלו עמד להתנתק מהכתפיים.
אני ממשיך במרדף אחרי הדיסקית ומצליח בקושי לחלץ אותה ולמסור אותה לקונרד. הוא ולדג׳ר הקפטן של הקבוצה השניה באימון נאבקים עד הרשת. ואז יש לנו גול. אנחנו ממשיכים במשחק ואני מרגיש את המאמץ מרטיט את גופי. המשחק נגמר בתיקו והמאמן מוסיף לנו עוד חצי שעה על האימון שבה הוא גורם לנו לחזור על מהלכים שהוא קלט במהלך המשחק ולשפר אותם. אנחנו חוזרים למלתחות סחוטים. מיק וגריפין נאלצים לסחוב את סקוט עד למלתחות ומנחיתים אותו באחת המקלחות. לדג׳ר פותח את זרם המים ישירות עליו. ראשו של סקוט מתגלגל והוא גונח.
״מניאק״ המילה נוחתת משפתיו.
״סתום את הפה ותנסה להתאפס על עצמך, סקוט״ לדג׳ר גיחך וכיוון את המים להכי קר שאפשר.
סקוט זינק על רגליו ונראה עירני יותר ממישהו שלקח קוקאין.
הם המשיכו להתקוטט ברקע אבל אני לא התייחסתי. התחלתי להסיר את הציוד שלי והסתכלתי בטלפון. טיירון החוקר הפרטי שלח לי הודעה.

טיירון:׳יש לי עדכונים לגביי המטרות שלנו. תחזור אליי בזמנך הפנוי׳.

ההודעה הבעירה לי אש מתחת לתחת ומיהרתי להוריד את הציוד, להתקלח, להתלבש, לאסוף את הדברים שלי ולמהר לרכב. כשהייתי לבד חזרתי לטיירון. הוא ענה מהר. תודה לאל.
״היי טיירון, מה קורה?״
״היי בוס. רציתי רק לעדכן אותך שהחברה של אלווין עזבה עם הבת שלה. היא קיבלה את ההקלטה בשבוע שעבר ונראה לי שהוא לא הצליח לשכנע אותה להשאר״ אני יכול לשמוע את הניצחון בקולו והקלה מסתננת לליבי.
אחרי הטיול שלי לקליפורניה החלטתי לעשות מעשים. אם הם לא רצו להכיר בטעות שלהם, לקחת אחריות אז אני אאלץ אותם לעשות את זה. כל השיחות שהיו לי איתם היו מוקלטות ונשלחו לגורמים הרלוונטים. החברה של אלווין לקחה החלטה נכונה ועזבה אותו. תודה לאל. היא לקחה את הבת שלה מסיטואציה לא טובה ובחרה בביטחון שלה.
״זה מצוין. מה עם השאר?״
״איאן לקח הפסקה מהעבודה. אני לא רואה משהו מיוחד בחיים האישיים שלו חוץ מזה. ראיתי אותה רב פעם או פעמיים עם אשתו ליד הכניסה לבית אבל לא משהו חריג. הדבר המעניין באמת זה מה שמצאתי על בן הזה״ טיירון נשמע חיובי אז הנחתי שתפסנו את הבן זונה הדוחה.
״מה יש לך עליו?״
״בנות מהקבוצה התלוננו עליו להנהלה. דיברתי עם כמה מהמתלוננות אחרי שהעיתונאי ההוא פרסם את הכתבת תחקיר שלו בתחנת הטלוויזיה המקומית. שלוש מהן רוצות להגיש תלונות. זה כנראה הולך לכיוון הזה וכמובן שפיטרו אותו מהעבודה. הוא אכל כאפה. הוא כל היום שותה באיזה בר מסריח וגורר את עצמו בקושי הביתה. החיים שלו בפח וכנראה הולכים למזבלה או יותר נכון לכלא המחוזי. לאחת הבנות יש הוכחות לתקיפה ואחת מהן אפילו עשתה בדיקת אונס אחרי מה שקרה. נתפוס את הבן זונה היהיר״ כל מילה שלו הרחיבה לי את החיוך על הפנים.
העימות שלנו במגרש היה נוראי והשאיר בפי טעם מר. הוא התרברב במה שעשה. הוא היה בטוח בעצמו. עד שהוא כנראה ראה את הפנים המכוערות שלו בטלוויזיה המקומית. אחרי שטיירון עשה את המחקר שלו ומצא קורבנות נוספים כפי שחששתי החלטנו לשלוח את הסיפור לעיתונאי למקומי. הוא היה בהלם אבל מוכן לעזור. התחקיר שודר בשבוע שעבר שכנראה היה השבוע הכי טוב בחיי. כי יום לפני איזבל נתנה לי את המתנה הכי יפה בעולם, אותה. כנראה שהחיים באמת היו טובים אליי. לא היו לי שום פאקינג תלונות.
״נתפוס אותו מהביצים ונמחוץ אותו, אני לא דואג. תודה על הכל, טיירון... זה באמת חשוב לי״ החיוך לא ירד מפני לרגע.
״אני יודע. אני מעריך איך שאתה מגן על האישה שלך. התבגרת, מר לונגהורן״ הגאווה בקולו של טיירון רק חיזקה את צדקת דרכי.
״תודה על הכל. תעדכן אותי לגביי כל דבר. אני מת לשמוע מה הולך ואיך הבן זוהה נכנס לכלא״.
״כמובן. שיהיה ערב מוצלח״ טיירון נפרד.
״תודה גם לך״.
אני מנתק בלב קליל. אנחנו הולכים לדפוק את כולם. את כל המניאקים שגרמו לאשתי כאב לב ופצעים פתוחים שהיא עדיין לא החלימה מהם וספק אם אי פעם תוכל באמת. האמנתי באהבה שלנו. האמנתי בזה שאם אני ארצה השמיים הם הגבול.
הנעתי את הרכב שלי ונסעתי לפי-בי. מלבד החדשות הטובות שקיבלתי אחי הגדול הגיע לפנוויל. היו לו עסקים בבוסטון אז הוא החליט לבקר אותי והוא ישן אצלנו הלילה. איזבל נאלצה לעבוד אבל ניפגש בבית מאוחר יותר. נורמן כבר חיכה לי בתא במיקום מושלם. כמו תמיד אפילו בבר סטודנטים דיי מוזנח הוא ימצא את הטוב ביותר וידרוש אותו. הבחנתי בכך שהוא לא היה לבד. מולו בתא ישב מישהו שהכרתי. אדוניס ברקלי. אדוניס היה השחקן הכוכב של נבחרת הפוטבול. הנבחרת הייתה מוצלחת בעיקר בגללו. הוא היה שיחת היום אחרי שבעונה הקודמת הוא הצליח להציל את משחק הגמר של הקבוצה. הוא הסתובב בקמפוס בראש מורם אבל בכללי היה גבר לעניין. בחיים לא שמעתי עליו משהו רע או מפליל ותאמינו לי שהשמועות רצות כמו אש בשדה קוצים בקהילת הספורטאים של פנוויל. אם מישהו עשה משהו רע או טיפשי או סתם משהו ששווה לדבר עליו הייתי יודע מזה.
״היי נורם, היי אדוניס״ ניגשתי לתא שלהם בנינוחות.
עיניו של אדוניס קפצו אליי בבהלה והחיוך שעד לפני רגע היה מודבק לפניו נפל ונעלם.
״היי אחי, מה קורה?״ נורמן מיד נעמד וקיבל אותי בחיבוק.
״אתם אחים?״ אדוניס כבר נעמד בידו בקבוק בירה.
״כן. נורמן הוא אחי הגדול״ אישרתי.
״אה... טוב היה נעים לפגוש אתכם. נתראה בסביבה, לונגהורן״ הוא טפח על גבי לפני שניגש לבר והתיישב ליד אחותו התאומה אלקסיס. הוא כנראה בא איתה.
אני תפסתי את מקומו מול אחי.
״מה זה היה?״ שאלתי בשקט.
״למה אתה מתכוון?״ אחי היתמם ושתה מהויסקי המיושן בכוסו שבטח לא עמד בסטנדרט היוקרתי שלו.
״אל תשחק אותה טיפש. זה לא מתאים לך, נורם״ גיחכתי.
״בסך הכל דיברנו״ הוא משך בכתפיו.
נורמן היה אומנם אחי הגדול ובעולם העסקים הוא היה כריש ומלא יצירתיות ויכולות אבל הוא גם הסתיר את עצמו האמיתי מהעולם. סבא שלנו היה שמרן, אבא שלי לא אהב שינויים או דברים שלא הייתה לו שליטה עליהם. נורמן פחד והבנתי את זה. בחיים לא לחצתי עליו לדבר על זה. אני, הוא ובראד שמרנו על הסודות אחד של השני מכל משמר. יצאנו איתו לפעמים לברים של גייז כדי שיוכל להנות גם הוא מלילה של ציד במקום שבו הוא באמת יכול להכיר מישהו. תמכנו בו. עמדנו לצידו כשכמעט וגילו את הסוד שלו. לא שפטתי אותו ואני בחיים לא אשפוט אותו. הוא היה אחי ואהבתי אותו איך שהוא. אותו ואת מי שהוא יבחר לאהוב.
״קיבלת מספר?״ הרמתי גבה חדה.
קצה פיו של נורמן התרומם לאט לחצי חיוך.
״כן״ הוא הודה בשקט.
״זה אחי. כל הכבוד. יש לך טעם טוב״ החמאתי לו.
״אני בספק אם הוא יענה לי. זה היה ברור לפי הפרצוף שהוא עשה כשהוא ראה אותך״ נורמן נאנח.
״אתה רומז שאני עשיתי לך קוק בלוק?״ הנחתי יד על ליבי בהעלבה גמורה.
״משהו כזה אבל זה לא אשמתך. הוא הבהיר לי שזה דיסקרטי וברור שאם אתה יודע זה כבר לא דיסקרטי״ נורמן משך בכתפיו.
״יש לי הרגשה שזה יסתדר״ בעיקר כי לא הייתי מוכן להיות קוק בלוק. אני מעודד זיונים. לא שם להם ברקס.
״מה איתך, אחי? אתה נראה מרוצה מעצמך״ נורמן הדביק לשפתיו חיוך.
״אני באמת מרוצה מעצמי״ עניתי בחיוך שחצני.
״חתמת היום על עסקה של 16 מיליארד דולרים? כי אם כן מותר לך להיות מרוצה מעצמך כמעט כמוני״ נורמן נופף בהישג שלו.
״עשיתי משהו גדול למען מישהי שאני אוהב״ קיצרתי את כל מה שלא יכלתי לספר.
הסיפור הזה שייך לאיזבל ורק היא יכלה לדבר על מה שקרה לה. לי לא היה אישור לדבר על האמת שלה עם מישהו אחר. היה לה כבוד לרצון שלה להשאיר את זה לעצמה ולמי שהיא בחרה לספר לו.
״אשתך ממש ריככה אותך, מאטי״ הוא נשמע מרוצה.
״כן״.
לא יכלתי להכחיש. איזבל ריככה אותי והפכה אותי לגבר ואדם טוב יותר. הרבה יותר טוב.
אחר כך המשכנו לדבר על העסקה שלו, על הוקי, על הופעה קרובה של דוג׳ה קאט שרצינו ללכת אליה, על איזבל, על סבא, על אמא, על בראד. בסופו של דבר ואחרי 3 בירות הייתי צריך להתפנות. למזלי נתקלתי באדוניס שיצא מהתא הסמוך. השירותים היו ריקים חוץ מאיתנו. זה היה אמצע שבוע והמקום היה דיי ריק בכללי.
״היי מה קורה?״ שלחתי אליו חיוך קליל שיבהיר לו שזה לא ביג דיל.
״טוב. שמעתי שהמאמן פורטר קורע לכם את הצורה״ אדוניס גיחך.
״שמעת נכון. זו הולכת להיות עונה קשוחה. מה עם המאמן פיקרסון? הוא עושה לכם את המוות גם?״
״תהיה בטוח. זו העונה האחרונה שלי... הוא לחוץ כמו קפיץ לסיים את הקריירה שלו בפיצוץ. אתה יודע שהוא יוצא לפנסיה אחרי שהעונה נגמרת״ אדוניס משך בכתפיו המסיביות.
״אפשר להבין אותו. זו המורשת שלו״ הנהנתי.
״אני מתכנן לעשות עונה פיצוץ. אני רוצה להיות מעשרת הראשונים שנבחרים בדראפט השנה״ אדוניס נשמע מלא כמיהה ותקווה.
כל שנה הקבוצות המקצועניות של הפוטבול בוחרות שחקנים שיכנסו לשוק וקבוצות יוכלו להציע להם מקום. אדוניס רצה להיבחר. הכרתי את הכמיהה הזו של ספורטאים מקצועניים אבל אני לא הייתי שותף לה. הוקי היה דבר מדהים אבל לא התכוונתי לעשות ממנו קריירה ולא תליתי בו תקוות וחלומות.
״יש לך ולקבוצה סיכוי גדול. אתם מעולים. אני בטוח שתגשים את זה״ טפחתי על גבו.
״תודה. אני מקווה שההתרסקות שלכם לא תהיה מפוארת מידי״ הוא צחק.
זה לא היה סוד שהקבוצה שלנו הייתה במשבר... אבל אני עדיין האמנתי בנו. בעיקר בשביל קונרד.
״אולי נצליח להפתיע. ואם כבר מדברים על הפתעות בבקשה תן לנורם צ׳אנס. ראיתי שהיה בניכם קליק. אל תדאג ממני. אני לא אחלוק משהו שאתה לא רוצה לחלוק. אני מכבד את שניכם. אל תיתן לי להרוס את זה. זה לא מגיע לך. וגם לא לאחי. אם הוא שולח הודעה תענה. מבטיח לך שהוא שווה את זה״ טפחתי על גבו ולפני שהוא אמר משהו כבר יצאתי החוצה.
אמרתי את מה שהיה לי להגיד ועכשיו הכדור במגרש שלו. חזרתי לנורמן וישבנו עוד קצת לפני שהחלטנו ללכת הביתה. בבית איזבל חיכתה לנו עם אוכל שהזמינה. היא הייתה יפה כמו תמיד והתכרבלנו על הספה בזמן שראינו סרט ואכלנו. כשהיא הייתה מרוכזת בסרט אני הייתי מרוכז בה ובניצחונות הקטנים והגדולים שהיא לא ידעה שהיא מנצח בשמה. אבל היא תדע וקיוויתי שהיא תתגאה בי. ושהיא תרפה כדי שנאהב כמו שתמיד רציתי לאהוב אותה.