Taming no. 17 (penwiil players 3)

פרק 13

פרק 13-
מת׳יו-
״הוא יודע לעשות עוד משהו חוץ מלצעוק כמו חתיכת אידיוט?״ מורגן הורידה את הקסדה שלה חושפת פנים אדומות ומיוזעות ושיער שדבוק לה למצח.
האימון של קבוצת הבנות היה צמוד לגיבושון שלנו. המאמן התחיל איתן מאוד מוקדם כדי להשתלב כמו שצריך וללמוד את הקבוצה כדי לדעת איך לעבוד איתן הכי טוב. אבל לצערו הוא ומורגן, הקפטנית לא ממש הסתדרו בלשון המעטה.
״תני לו קצת קרדיט... בכל זאת יש לו רצף של זכיות אז כנראה שהוא עושה משהו נכון״ קונרד ניסה להגן על המאמן פורטר.
״כנראה שהוא עושה אתכם משהו נכון אבל אין לו מושג לגביי הקבוצה שלי. חבל שלא מצאו מישהו אחר. הכל עדיף על המטורף הזה״ היא הנידה בראשה ושלחה מבט מלא טינה אל המאמן שעמד עם העוזרים שלו והיה עמוק בתוך השיחה איתם.
״אני דיי בטוח שזה לא נכון. יש הרבה יותר גרוע מהמאמן פי. שמעתי שהצוות של בליית׳ מכריח אותם להתאמן בכל ימות השבוע כולל סוף השבוע. הם לא מקבלים הפסקות והאימונים שלהם נמשכים שעות״ מיק אומר ונראה נחרד אפילו לדבר על זה.
״הצוות של בליית׳ יכול לנשק לי את התחת. אם המאמן הדפוק שלכם לא ינחת תהיה לנו בעיה קשה״ מורגן נשפה בזעם כמו שור חמום מוח וצעדה לעבר המלתחות.
״לא חשבתי שמורגן היא מהסוג הבכייני״ לדג׳ר נאנח.
״היא לא. כנראה פורטר ממש נכנס בהן״ קונרד נשמע מודאג.
״קצת אהבה קשוחה. אף אחד לא מת מזה״ לדג׳ר משך בכתפיו.
לפני שאני מגיב לו המאמן שורק ואנחנו יורדים מיד לקרח. הגיבושון או כמו שלדג׳ר קורא לו הגנון של פורטר נמשך למרות הכישלון האדיר שחווינו עד כה. הקבוצה שלנו נראית כמו שמיכת טלאים שתופרת מאוד לא מוכשרת חיברה יחד ועלולה להיקרע לגזרים בכל רגע נתון. החדשים התחילו ברגל שמאל ולמרות הפוטנציאל שהיה שם נראה שהם עדיין לא הבינו שהם סיימו את התיכון ומשחקים ברמת מכללה. בדרך כלל לא הייתי כזה קשוח עם ההוקי אבל זו הייתה השנה האחרונה שלנו והחרא הזה היה חשוב לקונרד. זו הייתה המורשת שלו. מה שהוא ישאיר מאחור. כמה קבוצות כבר התחילו להראות בו עניין וכנראה שגם אם תהיה לנו עונה חרא הוא יצליח להתברג איפה שהוא. אבל לא הגיעה לו או לנו עונה חרא. קרענו את התחת לשמור על הרמה מימי הזוהר של הקפטן הנערץ שלנו שיין קופר. כשאנחנו התחלנו לשחק הוא היה כמעט אלוהים על הקרח, משהו פאקינג מיוחד שלא רואים כל יום. הוא השאיר חותם. קונרד ציפה לאותו הדבר אבל לצערו יהיה לו הרבה יותר קשה. היה ברור שהמאמן סחוט כי הוא חוגג על שתי חתונות. ונראה שמורגן נותנת לו לטעום את נחת זרועה ומנגחת איתו ראשים. ועכשיו הוא צריך להתמודד עם הגנון שהקבוצה שלנו הפכה להיות.
״לפני שנתחיל אני רוצה להבהיר כמה דברים״ המאמן פורטר עמד זקוף והישיר אלינו מבט.
״מי שיקלל, יתנהג באלימות, יזרוק הערות מזלזלות או יעז לעלוב בחבר הקבוצה שלו עף מהקרח, לתמיד. מצידי שלא תהיה לכם עונה או קבוצה. אני סיימתי להיות הגננת שלכם. אתם גברים בני 18 ומעלה. מי שזה לא מתאים לו שיעוף לו מהפנים ומהר״.
אף אחד לא זז. אני דיי בטוח שאף אחד לא נשם. זה היה לא נעים. המאמן היה קר רוח 90% מהזמן. נדמה שבתקופה האחרונה נגמרה לו הסבלנות. היה קל לשכוח שהוא היה רק בשנות השלושים לחייו כשהוא עמד מולנו ככה.
״אני מקווה שהפנמתם. עכשיו אני מפנה את הבמה לג׳קסון. הוא ינחה אתכם הערב כי אני סיימתי את מכסת הזין שאני שם ואני צריך בירה וללכת לישון״ בזאת המאמן סיים וירד מהקרח בדהירה מהירה וחלקה על המחליקיים שלו.
״שמעתם את גאווין. אני הולך לתת לכם תרגילי גיבוש ואני לא רוצה לשמוע ציוץ, מובן?״ ג׳קסון החליק קדימה ונעמד מולנו.
״כן״ כולם ענו במקהלה.
ג׳קסון חילק אותנו לזוגות. אני הייתי עם לדג׳ר. בתרגיל היינו צריכים לעמוד זה מול זה ולהגיד אחד לשני 5 מחמאות או דברים טובים לגביי האדם שמולנו.
״אתה יודע לשחק שח וגם הוקי בצורה דיי ממוצעת, לפעמים יוצאים לך מהפה דברים חכמים בין כל השטויות שאתה פולט, אתה כבר לא גר איתי אז אני לא צריך לגרוף אחרייך במקלחת או לדרוך על התחתונים המלוכלכים שאתה זורק על הרצפה ואתה נשוי לאישה ששווה פי אלף ממך״ לדג׳ר היה הראשון עם ה׳מחמאות׳.
כמובן שהמניאק לא יזהה מחמאה גם היא תבעט לו בתחת.
״אתה הטראש טוקר הכי טוב שאני מכיר, אתה חכם כשאתה לא אידיוט לגמריי, הצלחת להשיג בחורה יפה וטובת לב, אני כבר לא גר איתך ולא צריך לשמוע את קולך הערב על הבוקר מתלונן וכמובן איך אפשר לשכוח את העובדה שיש לך תחת מהמם. משהו פירסט קלאס״ קרצתי לו.
״אתה אידיוט, לונגהורן״ הוא הניד בראשו.
״היי זהירות שאני לא אלשין עלייך לג׳קסון. לא נראה לי שבא לך לשבת על הספסל שוב״ חרצתי לו לשון.
הוא עשה לי אצבע משולשת כשהוא מוודא שאף אחד לא מסתכל.
אחרי המחמאות היינו צריכים לעשות נפילות אמון (לדג׳ר המניאק הפיל אותי, פעמיים), אחר כך היינו צריכים לעשות תרגיל מראה שאחד עושה תנועה והשני מחקה אותו. היו שם הרבה תנועות מגונות. אחר כך עשינו מסלול עם עיינים מכוסות כשהשותף מכווין אותך. לדג׳ר קיבל את הכיסוי ביושר אחרי שהפסיד לי באבן, נייר ומספריים. כמובן שהתקשורת בנינו סבלה מחוסר חמור. לדג׳ר נפל על הפנים (פעמיים. קארמה איז א ביץ׳.), חזר לאחור והסתבך במכשול החבלים בצורה דיי חמורה. אני התאפקתי לא לצחוק למראהו ולשמור על קור רוח. בסופו של דבר סיימנו במקום השלישי אחרי קונרד ומיק שהיו במקום הראשון וטרייס וזאק שהיו במקום השני. נעלנו את הערב באימון מול שער. כולם קיבלו ציונים ורג׳קטים לפני שירדנו מהקרח. לדג׳ר היה עדיין חמוץ בגלל שהגענו ׳רק׳ למקום שלישי. אני שמחתי. היום לא היו תאקלים והצלחנו לעבור גיבושון שלם בלי דרמה. זה היה ניצחון.
״מישהו רוצה לצאת לשתות?״ סקוט קרא ברגע שנכנסו למלתחות.
כמה אנשים הצטרפו אליו בקריאות של ׳אני!׳ אבל אני לא הייתי אחד מהם. איזבל חיכתה לי בבית. זה היה יותר טוב מ-להשתכר ולהפוך לטרף קל לשפנפנות הוקי צמאות דם.
המחשבה על איזבל גרמה לי לחייך. בכל יום שעבר הביטחון שלה קפץ מדרגה. בפעמים הראשונות היא העזה רק להתחכך לי ברגל, בקושי לגעת בעצמה ובטח שלא להתענג עליי כמו שרציתי אבל לאט הקרח נמס. היא הייתה אלילה שמגלה לראשונה שהיא גורשה מהאולימפוס ומוכנה לטרוף את העולם וכל מה שהוא מציע. היא עדיין הרגישה צורך לכבול אותי למיטה. עדיין לא יכלתי לגעת בעור השמנת שלה או להרגיש כמה כבד החזה שלה כשהיא מטפסת לשיא. לא יכלתי לשים את הפה שלי על כל חלקת עור, למשש כל פיסה רוטטת ממנה. לא יכלתי לענג אותה כמו שרציתי. אבל הסתפקתי במה שלקחה. סקס על יבש. דרך הבגדים. שנינו היינו בלי חולצה. ההתקדמות שלה הייתה אולי לא גדולה אבל הבנתי שבשבילה זה חסר תקדים. עשיתי קצת תחקיר על נפגעות תקיפה מינית ונדהמתי לגלות כמה לא ידעתי. כמה סוגי טראומות, פוסט טראומה וכאב הן נושאות. קראתי עדויות, מחקרים, דיברתי עם הפסיכולוגית של המשפחה. אונס היה רצח של הנפש. ולא הבנתי כמה זה נכון עד שפגשתי את איזבל. היא לא הייתה חסינה כמו שחשבתי בהתחלה... היא הייתה כל כך שברירית שהיא הייתה חייבת להגן על עצמה בכל כוחה, בכל דרך אפשרית. הייתי צריך עצבי ברזל וסבלנות. אבל בסוף זה ישתלם. אני אתקן את הנזק שהחרא ההוא גרם לה. ואני אקבל את כולה. אלילה, מדהימה ויפיפה. מיהרתי להתקלח ואז לעוף משם לפני שאני אמשך לאיזו שיחה או אמצא את עצמי מרחם על סקוט ויוצא לשתות איתו.
כשהגעתי לדירה איזבל הייתה על הספה. ישנה. היא הייתה מכורבלת תחת שמיכת צמר קלילה. כמו תמיד היא הייתה יפיפה. כנראה הייתה לה משמרת קשוחה. החלטתי לא להעיר אותה. הכנתי לעצמי אוכל ואכלתי מול הטלוויזיה בזמן שקראתי סיכומים לקראת המבחן שלי בקורס שווקים זרים והשפעתם על הכלכלה האמריקאית. הייתי בעיצומו של סיכום כשהטלפון שלי צפצף. החוקר הפרטי.

טיירון סמית׳:׳המייל עם המידע על מי שביקשת נשלח אלייך׳
טיירון סמית׳:׳אם תצטרך עוד משהו אני לשירותך׳

מיהרתי להכנס למייל שלי ומצאתי מיד את המייל ששלח אליי. דילגתי על החלק של איזבל וקפצתי לחלק של האנשים שהרסו לה את החיים. אבא שלה, אלווין עבד בתור מוכר מכוניות וגר עם בת הזוג שלו,קרינה בקליפורניה. לבת הזוג הזו הייתה בת רק בת 16. המחשבה שאם משהו יקרה לה הוא יתנהג אליה כמו שהתנהג אל איזבל הרגה אותי. המחשבה שהוא חי את חייו בזמן שאיזבל סובלת ככה מההשלכות של המעשים שלו גרמה לי לזעום. אחיה היה בן 26 עוד כמה חודשים 27. הוא היה נשוי לבחורה בשם שרה והייתה לו בת בשם זואי. הוא גר בקליפורניה דיי קרוב לאבא שלו ועבד בתור עורך דין במשרד מפונפן. רציתי לזרוק את הלפטופ שלי לצד השני של החדר. יש לאיש בת. איך הוא יגן עליה? איך הוא יכול להיות אבא שלה כשהוא יודע מה הוא עשה?. עם כל העצבים הגעתי לאחרון ברשימה. הדובדבן שבקצפת. האנס בכבודו ובעצמו. הוא היה בגיל של איאן, האח. גם הוא גר בקליפורניה, באותה עיר קטנה שבה גרו האבא והאח. הוא היה רווק וגר בדירה עם שותף ועבד בתור מורה לספורט ומאמן נבחרת הבנות בכדורגל בחטיבת הביינים. המניאק נשאר קרוב לטרפו. הם לא יודעים שהם מעסיקים בעבודה הזאת, עבודה קרובה עם בנות פגיעות וצעירות בחור שאנס מישהי. גברים כאלה לא עוצרים. אם הוא פגע בעוד מישהי? זה יהיה הדבר הנורא מכל. פאק.
״מאטי? אתה כאן? למה לא הערת אותי?״ למזלי לפני שאני יורד מהפסים איזבל קמה לאט ומשפשפת את פניה בידיה.
אני סוגר את המייל מהר ולובש חיוך.
״את יפה כשאת ישנה ולא רציתי להעיר אותך״.
״אני יותר יפה כשאני גומרת, לא?״ היא קרצה אליי והזין שלי התעוות במכנסי הטרנינג שלי.
״פאק כן״ הנהנתי.
ולפני שהבנתי מה קורה מצאנו את עצמנו בחדר השינה. נדמה לי שיצירתי מפלצת ואהבתי את זה. אני הולך לטפח את המפלצת הזו בכל כוחי. ובמקביל לחסל את המפלצות הרעות שהרסו אותה לפני שהספקתי להכיר אותה. המשחק מתחיל ובסופו הם יהיו המפסידים.