Taming no. 17 (penwiil players 3)

פרק 15

פרק 15-
מת׳יו-
עמדתי מול המראה המאורכת בחדר המלון שלי וסקרתי את עצמי. שערי היה מסודר בקפידה, חולצה לבנה מכופתרת של מותג איטלקי שעלתה אלפיה, מכנסים מחויטות בצבע אפור פחם, חגורת עור של גוצ׳י, נעליים אלגנטיות שנעשו על ידי סנדלר מומחה בהזמנה אישית, שעון רולקס אלגנטי ויפיפה ובשביל הטאץ׳ הסופי הוספתי גם טבעת זהב עם הסמל המשפחתי מוטבע עליה. מי שמסתכל עליי יחשוב על שני דברים-כוח וכסף. הרבה מאוד כסף. והרבה מאוד כוח. הייתי בן למשפחת לונגהורן וזה מה שלמדנו לעשות מילדות. למרות שהייתי קליל יותר משאר המשפחה וברור שפחות הסתובבתי עם התואר שלי ביום יום ידעתי יפה מאוד לנצל את זה לטובתי. אנשים הגיבו לשם המשפחה שלי. להילה שהקרנתי ולמה ששידרתי. חייכתי לעצמי במראה לפני שלקחתי את המפתחות של הרכב ששכרתי. היו לי יומיים בלייק ויסטה, עיירת הולדתה של איזבל. שיקרתי לה שאני נוסע לאיזה מחויבות משפחתית. תיזמנתי את זה על מבחן גדול שהיה לה וככה היה לי תירוץ לא לקחת אותה איתי. כאב לי ששיקרתי לה אבל לא רציתי להציף לה את הטראומה שוב והייתה לי הרגשה שהיא לא תאהב את העובדה שאני נמצא כאן ומתכנן להתעמת עם כל מי שהכאיב לה. התחנה הראשונה שלי הייתה בסוכנות הרכבים שבה עבד אביה. דאגתי לשכור רכב ספורט שחור ויקר מאוד כדי לוודא שאני בולט בשטח. כשחניתי מול הסוכנות ידעתי שעשיתי בחירה נכונה. המקום נראה כאילו נתקע בשנות התשעים המוקדמות עם השלט הלבן-אדום וחלונות הראווה שנדמה שאפילו אם ינקו אותם שעות הם לא יהיו בוהקים שוב. נכנסתי פנימה ופעמון צלצל מעל הדלת. מיושן מאוד. בפנים לא היה שונה. המרצפות היו סדוקות וריח של עור מיושן ואבק מילא את אפי. בדלפק הקבלה ישבה אישה בגיל העמידה כהת עור ועם תלתלים מלאים ושחורים שהייתה כבדת משקל. ברקע שעיניה נחו עליי פיה נפער מעט ועיניה נפקחו בפליאה. היא סידרה את חולצה הפרחונית וחייכה אליי בשיינים מצהיבות שהיו בולטות אפילו יותר על רקע הליפסטיק הורוד זוהר שלה.
״צהריים טובים, אדוני. ברוך הבא לסוכנות הרכב, דיל זול. אני קת׳לין, איך אוכל לעזור לך?״
״היי קת׳לין. אני מחפש את אלווין וויט. קיבלתי המלצה מחבר טוב ושמעתי שהוא אחד מאנשי המכירות הכי טובים שלכם״ חייכתי את חיוך נער הזהב השווה שלי.
קת׳לין המסכנה הפכה לשלולית. למזלי היא התעשתה תוך דקה והלכה לאחור כדי לקרוא לאלווין. הם הופיעו מאחורי הדלפק. אלווין היה בחור גבוה עם שיער מאפיר ושפם שבאמת נראה כאילו עשה הופעת אורח מהעבר. העיינים הכחולות שלו היו מוכרות. הן היו העיינים של האישה שאהבתי. ידיי התאגרפו והשתדלתי להשתלט על עצמי. הוא היה לבוש ג׳ינס, חולצת פולו ונעלי ניו בלאנס לבנות ממש התבנית של אבא אמריקאי טיפוסי מלבד העבודה שהוא נתן גב לאנס של בתו כמובן.
״צהריים טובים, אני אלווין נעים לפגוש אותך, מר?״ הוא חייך חיוך נעים ומסביר פנים.
לונגהורן, מת׳יו לונגהורן״ הושטתי לו יד ללחיצה.
הוא לחץ את ידי ובהה כמה שניות יותר מידי בשעון שלי.
״זו פעם ראשונה שלך אצלנו, אה?״
״כן״ אישרתי.
״אני שמח שבחרת בי בתור איש המכירות שלך. אני מניח שלא תרצה לראות דגמים ישנים אז עדיף שנדלג על המגרש ונלך ישר לחדר התצוגה״ הוא יצא מאחורי הדלפק והחל להוביל אותי לדלת בצד השמאלי של החלל.
הלכתי אחריו והוא פתח לי את הדלת לחדר תצוגה דיי עלוב. המכוניות היו חדשות למידי ולא התאימו לחלל המיושן.
״יש לך רעיון לדגם בראש?״ אלווין שאל.
״כן... יש לכם משהו ספורטיבי? מזארטי או אולי פארארי?״
עיניו נפקחו בהפתעה. היה ברור שאין לו כאן שום דבר כזה.
״המממ אני לא חושב שיש לנו משהו כזה״ הוא אמר בצער.
״אוקיי. אולי נלך למשרד שלך? תוכל לבדוק במחשב מה כן יש לכם?״ שאלתי.
״זה רעיון מצוין״ הוא הנהן והוביל אותי למשרד שלו מאחורי דלפק הקבלה.
הוא היה קטן וצפוף ומלא בכרזות של רכבים ישנים. על שולחנו היו 2 תמונות ממוסגרות. אחת חדשה יחסית שהציגה אותו, אישה בלונדינית מחויכת ונערה בשמלת נשף וגשר ובתמונה האחרת הישנה יותר הגרסא הצעירה שלו חבקה את מותניה של אישה בלונדינית יפיפה ושני ילדים-בן ובת עמדו חבוקים לצידם. הזעם גאה בי. איך הוא יכול לשים תמונה של איזבל ככה?? חתיכת מניאק. כאילו היא נשארה ילדה קטנה וחסרת הגנה.
״אפשר להציע לך משהו לשתות?״
״לא תודה״ סירבתי בנימוס.
״ובכן בוא נראה מה...״
״אלווין״ קטעתי אותו.
״כן?״
״לא באתי לכאן בשביל מכונית״ אמרתי בכנות ושחררתי אנחת רווחה.
לא הייתי שחקן נהדר ושנאתי להסתיר את רגשותיי.
״לא?״ הוא נראה מבולבל.
״באתי לכאן בשבילה״ הרמתי את התמונה והצבעתי על איזבל הקטנה בשמלת קיץ ורודה וחיוך מבויש.
״איזבל?״ הוא נראה ונשמע דיי המום.
״איזבל״ אישרתי.
״קרה לה משהו?״ דאגה חרצה קו באצבע מצחו.
עכשיו אתה דואג לה? מה המשחק העלוב הזה?.
״התחתנו, אני בעלה״ שוב הצלחתי להפתיע אותו לגמריי.
״זה... זה נהדר״ הוא חייך ועיניו שוב התעכבו על השעון שלי.
יופי טופי הוא לא רק בן אדם חרא הוא גם רודף בצע.
״זה היה נהדר בשבילי. למעשה זה היה נהדר מהרגע שהכרתי את הבת שלך, אלווין״ אני מעלה על שפתיי חיוך ומכריח את עצמי לחשוב על איזבל ועל הטוב שעשתה בשבילי.
״איזבל באמת ילדה טובה״ הוא מעז לומר.
״לא בזכותך״ אני יורה.
הוא זע באי נוחות בכסאו. הוא נראה כמו חיה מסכנה שנלכדה באור פנסי מכונית. הוא ידע שמשהו לא טוב עומד לקרות.
״אני... אה... אני לא יודע מה לומר״ הוא בלע את רוקו בקול.
״אתה לא צריך לומר הרבה או בכלל. איזבל סיפרה לי מה עשית לה. מה אתה והאח שלה עשיתם לה. אחרי שהיא איבדה את אמא שלה ואתם הפכתם לכל עולמה, אחרי שהיא עברה אונס אכזרי תקעתם לה סכין בגב. נתתם לה ללכת אל הלא נודע בגיל 17. איימתם עליה, הפחדתם אותה ואז נטשתם אותה. איך אתה בכלל מסוגל להסתכל על עצמך במראה?״ טון הדיבור שלי היה נמוך, אפל וכועס.
בחיי לא שנאתי הרבה אנשים אבל כלפי האיש העלוב הזה הייתה לי שנאה יוקדת.
״אין לך מושג מה קרה! אתה לא יכול לבוא לפה ולהאשים אותי ב...״
״אבל אני כן יכול! אין תירוץ לא להאמין לבת שלך בעניין כזה! היא נאנסה! כמה שתנסה להכחיש זה מה שקרה! אתה לא יכול לכסות את זה!״ צעקתי עליו.
״אני יודע שהיא לא שיקרה!״ הוא צעק חזרה.
״ועדיין בחרת בצד שלו?״ שאלתי באי אימון.
״אז לא ידעתי... לפני כמה שנים בן ואיאן השתכרו והוא פלט את זה וסיפר לאיאן. שהוא שיקר לנו...״ הוא הודה בקול רועד.
״ולא ניסית למצוא את איזבל אחר כך?״
״היא לא רוצה שום קשר אליי. כשהיא התקשרה ניסיתי לדבר איתה על זה אבל היא מיד מנתקת״ הוא העביר יד בתסכול בשערו האפור.
״אני לא מאשים אותה. אתה אבא וגבר עלוב״ הטחתי בו.
״היי! אתה לא מכיר אותי! אין לך זכות לדבר אליי ככה!״ הוא התפרץ.
״אתה זה שאין לו זכות לדבר! הרסת את הבת שלך! היא פחדה במשך שנים מגברים, היא פגועה, הרוסה. חיסלת את הביטחון העצמי שלה ועשית לה טראומה לכל החיים. אני נאלץ להתמודד עם זה כל יום ולך אין אפילו את ההגינות לעמוד פנים מול פנים עם מה שעשית. זה הופך אותך לפאקינג אפס!״ תקעתי את אצבעי המורה בחזהו בהאשמה.
״אני לא יודע מה אתה רוצה שאומר״ הוא הניד בראשו בתסכול גלוי.
״אין מה להגיד. הבנתי עם מי יש לי עסק. אני מקווה שהחברה שלך יודעת שאתה מגן על אנסים ועוד על מי שאנס את הבת שלך. לה יש בת. גם לבן שלך דרך אגב. אני מקווה שאף אחת מהן לא תחווה את מה שאיזבל חוותה ותגלה שמי שאמור להגן עליה בכלל בצד של המפלצת ואפילו גרוע יותר מהמפלצת״ דאגתי להביט בו ישירות במבט העיסקי הקריר שלמדתי מאבא ונורמן.
הוא התכווץ ונראה כאילו מתחשק לו להקיא. טוב מאוד. הוא מעורר בי רצון להכניס לו מכות רצח אבל אני מתאפק. זה עוד משהו שלמדתי מאבא ונורמן.
״אין לך מושג על מה אתה מדבר״ הוא גמגם בקול חלוש.
״תמשיך לשקר לעצמך. אל תדאג אני אוודא שאיזבל לעולם לא תדע עוד עצב. אני אהיה המגן שלה ואאמין לה תמיד. אתקן את הנזק שגרמת. ואתה תשאר איש עלוב שלא היה ראוי מעולם לבת כמו איזבל״ אני זורק בבוז לפני שאני קם ויוצא בטריקת דלת.
אני ממהר אל היציאה ומתעלם ממה שקת׳לין אומרת מאחורי גבי. אני נכנס לרכב שלי ועם העצבים שזורמים בגופי אני מתניע ונוסע משם.
היעד הבא שלי נמצא בלוס אנגלס. משרד עורכי הדין המפונפן של אחיה של איזבל. אני מקליד את היעד באפליקציית הניווט, מרכיב משקפי שמש ונותן גז. השיחה עם האבא החסר אופי של איזבל הרתיחה אותי. אז אני רואה סימן משמיים כשהיא מתקשרת בדיוק כשאני ביציאה מלייק ויסטריה אל לוס אנגלס.
אנחנו משוחחים כמעט חצי שעה והשיחה קלה וזורמת. היא נשמעת טוב. אנחנו מנתקים כשאני רבע שעה מהיעד שלי. היא אומרת שהיא מתגעגעת ואני יודע שגם אני. כל כך. היא הייתה חסרה לי. אחרי ששברנו את המחסום והיא סיפרה לי את האמת ונתנה לי לאהוב אותה הכל השתנה. היא הרגישה יותר ויותר בנוח וידעתי שבקרוב לא יהיו עוד אזיקים. שבקרוב אני אכניס את הזין שלי לכוס המתוק שלה ויוכיח לה שהיא יכולה להנות מסקס. להיות האלילה הכי נחשקת בעולם. כמו שמגיע לה.
בניין המשרדים הנוצץ של מרקון, לוין ושות׳ עומד זקוף ובוהק בשמש של לוס אנג׳לס. אני חונה את רכב הספורט שהפעם משתלב ללא בעיה עם שאר הרכבים הבוהקים. אני צועד לבניין בבטחה היישר לפקידת הקבלה היפה שיושבת מאחורי הדלפק. המקום מודרני מינימליסטי ומעוצב בטוב טעם. מזכיר את המשרדים של תאגיד לונגהורן. רק בגודל מזערי לעומתם.
פקידת הקבלה הלבושה בשמלה שחורה מחויטת ושיער אסוף הדוק על קודקודה בקושי מעיפה בי מבט. היא עסוקה מידי במשהו במחשב שלה.
״ברוך הבא למרקון, לוין ושות׳. אני אליס, איך אוכל לעזור?״ היא שואלת בטון נטול עניין וממשיכה להקליד במחשב שלה.
״אני רוצה להיפגש עם איאן וויט בבקשה״ אמרתי בביטחון והרמתי את משקפי השמש על ראשי.
״קבעת פגישה?״
״לא״
״מצטערת זה בלתי אפשרי להכנס בלי פגישה. אם תרצה אני יכולה לקבוע לך פגישה עם עורך הדין וויט״ היא ממשיכה להקליד במרץ בלי להרים את עיניה.
״אין לי זמן לקבוע פגישה, אני בן אדם עסוק. עסוק כמו אחד מהבעלים של תאגיד לונגהורן״ לוקח לה כמה שניות לעכל אבל אז עיניה הכהות קופצות אל פניי.
היא סוקרת אותי במבטה ובולעת רוק בחוזקה. אני מסובב את טבעת החותם הבולטת על אצבעי מה שמדגיש גם את השעון היפה.
״אחר הצהריים הטובים, מר לונגהורן״ היא נזכרת לחייך באדיבות מעושה.
״היי אליס. אני יכול לקבל פגישה עם עורך הדין וויט?״ אני משלב את זרעותיי על החזה ונועץ בה מבט קר וקטלני.
״אם תמתין אני אברר את זה בשבילך״ היא מחווה לעבר פינת ההמתנה.
״תשתדלי להזדרז, אין לי זמן מיותר״ אני מרים את האף בהצגה מושלמת.
״כמובן. תרצה לשתות משהו בזמן שאתה מחכה?״ היא עדיין חייכה כמו דבילית.
״לא. רק תעשי את זה מהר״ אני פונה לפינת ההמתנה ומתיישב על אחד ממושבי העור המבריקים.
אני עושה הצגה ל מלהציץ בשעון כל חמש שניות ולהראות כאילו אני ממהר למקום כלשהו. כמה דקות אחרי וכמה טלפונים של אליס והיא מופיעה לפניי.
״עורך הדין וויט יקבל אותך מיד אחרי שיסיים את הפגישה שלו. הוא מאוד נלהב לשרת אותך, מר לונגהורן״ היא מחייכת את חיוך הפלסטיק המטופש שלה.
״שיעשה את זה מהר״ אני משיב ואפילו לא טורח להביט בה.
״כמובן״ היא מהנהנת.
אני מחכה עשר דקות לפני שהיא קוראת לי ומובילה אותי בנקישות עקב אל המשרד של איאן וויט. הדלת שלו שקופה ועליה מודפס שמו בגאון. בא לי לשבור אותה אבל אני מתאפק. אליס פותחת את הדלת עבורי ואני נכנס פנימה. את פניי מקבל בחור גבוה ורחב כתפיים עם שיער בלונדיני בוהק מסודר בקפידה, חליפה כהה שלא הייתה יקרה כמו הבגדים שלי אבל גם לא זולה לחלוטין ועיניים כחולות שהכרתי היטב. הוא הזכיר את איזבל במובנים רבים ובמובנים אחרים הוא היה שונה לחלוטין. הוא היה גרסא גברית והרבה פחות מושכת שלה.
״מר לונגהורן, נפלא לפגוש אותך. עורך דין איאן וויט לשירותך״ הוא מציע את ידו.
אני לוחץ קצת חזק מידי. אבל לא אכפת לי.
״תודה אליס. אני אטפל בזה מכאן״ איאן משחרר אותה.
היא יוצאת ומשאירה אותנו לבד.
״שב בבקשה. תרצה לשתות משהו?״
״לא תודה״ אני מניד בראשי.
״בסדר. במה אני יכול לעזור מר לונגהורן? אני רק רוצה שתדע שזה מאוד מחמיא שביקשת אותי אבל אני לא עורך דין עיסקי. אם תרצה אני יכול להפנות אותך למחלקה העיסקית שלנו. יש לנו עורכי דין נפלאים עם ניסיון עשיר שיכולים לעזור לך בכל בעיה״ הוא מחייך והחיוך שלו גורם לי לרצות להקיא על השולחן היפה והיקר שלו.
״קודם כל אתה יכול לקרוא לי, מת׳יו. דבר שני אתה עורך דין פלילי, נכון?״
״בהחלט״ הוא מאשר את מה שידעתי מהבדיקה של טיירון.
״אז אתה בדיוק מה שאני צריך״ אני מדביק לפניי חיוך מעושה.
״בסדר גמור. אז אם תוכל לספר לי מה הבעיה אני אשמח לעזור לך כמיטב יכולתי״ הוא מזדקף בכסאו.
״אתה מטפל בבעיות פליליות כמו עבירות סמים, עבירות מרמה, עבירות אלימות, רצח וגם עבירות מין וכאלה, נכון?״ הטון שלי מנותק, קר כמו דג מת.
״בהחלט. חייב לאהוב את מערכת המשפט האמריקאית. אתה חף מפשע עד שהוכחה אשמתך וכל אחד זכאי לייצוג משפטי בכל סוג של עבירה״ הוא נשמע מבודח ועליז כאילו סיפר איזו בדיחה מושחזת.
כמובן שהוא מגן על האנשים הנאלחים ביותר שקיימים בעולם. הוא עשה את זה עם אחותו והוא ממשיך בקו הזה רק שעכשיו הוא מרוויח כסף. כסף על דבר כזה מלוכלך.
״בהחלט״ אני מנסה לא להדביק אגרוף לפניו הזחוחות.
״אז איך אני יכול לעזור לך?״ הוא חוזר לשאלה הבוערת.
׳בכך שתתאדה ותעלם לי מהפרצוף חתיכת מצדיק אנסים ובן זונה שחושב רק על עצמו׳ הקול הזועם בראשי עונה אבל אני שומר על קור רוח מבחוץ.
״יש לי בעיה עם בחורה. היא טוענת שפגעתי בה אבל מעולם לא עשיתי שום דבר כזה״ אני שומר על טון נייטרלי.
״אז מדובר על עבירת מין. ספר לי עוד. אני אמצא כל חור בסיפור שלה ואוודא שהיא תוותר על התלונה מהר יותר משתוכל לומר ברוך שפטרנו. זה לא יגיע לבית משפט אם זה תלוי בי, מת׳יו״ הוא נשמע נחוש ומלא ביטחון.
הוא יוודא למצוא כל חור בסיפור שלה. היא תוותר על התלונה. הוא יעשה הכל כדי שזה לא יגיע לבית המשפט. הוא באמת היה חתיכת זבל מהסוג המסריח ביותר.
״אוקיי. אז ככה... הבחורה היא האחות הקטנה של החבר הכי טוב שלי. ספורטאית מצטיינת, בחורה טובה ויפה. יום אחד אבא שלה ואחיה היו עסוקים ואמא שלה מתה ככה שלא היה מי שיאסוף אותה. הם ביקשו ממני לעשות את זה. אז ניצלתי את ההזדמנות כשהיא הייתה לבד במלתחות ואנסתי אותה. היא צרחה ונלחמה וניסתה להגן על עצמה אבל לא הצליחה. אני חזק ממנה, אני גדול ממנה, אני השתמשתי בכל הכוח שיש לי על הבחורה ולא היה לה לאן לברוח ולא עזרו הצרחות שלה, התחנונים,הבכי ההיסטרי והבקשות. לקחתי את מה שרציתי ושברתי אותה. מה אתה אומר, וויט? תוכל לעזור לי עם זה?״ עיני לא משו מפניי כשדיברתי לאט, בשלווה כאילו אני מספר איזה אגדה של האחים גרים לילד שעומד ללכת לישון.
הפנים שלו הלבינו ואיבדו את השיזוף של קליפורניה שצבע אותן דקה לפני. עיניו התכולות נותרו פעורות ופיו התעוות כאילו הוא חטף שבץ. הוא שיחרר את העניבה שלו ונראה כאילו הוא עומד לברוח החוצה בצווחות.
״הממ... אני... אני לא יודע...״ הוא התחיל למלמל.
״אתה לא יודע מה? אם תוכל לעזור לי או אם אתה יודע בדיוק על מה אני מדבר?״ הרמתי גבה.
״מר לונגהורן... אני לא... זה לא...״ הוא עדיין לא מוצא מילים.
למזלו יש לי כמה מילים ואפילו קצת יותר.
״זה לא מה? זה לא הסיפור של אחותך?״ אני מגחך.
״מאיפה אתה מכיר את איזבל?״ הטון שלו צווחני.
״אני בעלה״ הפלתי את הפצצה.
״בעלה?״
״כן״ אני מאשר.
״אחותי נשואה למת׳יו לונגהורן?״ עיניו כמעט יצאו מחוריהן.
״בהחלט. ובעלה כאן להגן עליה״ אני אומר בגאון.
״אתה חייב להבין שאני... אני לא התכוונתי לעשות לה משהו רע. האמנתי לבן. אחותי חיפשה תשומת לב אחרי שאמא שלנו מתה ולא יכולתי לתת לה להרוס לנו את החיים עם התלונה שלה. אתה חייב להבין שלא הייתה לנו ברירה״ הוא מגן על עצמו.
״אני לא חייב להבין כלום. חוץ מזה שאתם חארות. איזבל הייתה בת 15. היא הייתה אחותך. ובמקום להגן עליה הפכת למפלצת שהרסה את חייה. הוא אנס את הגוף שלה אבל אתם אנסתם את הנשמה שלה. לא האמנתם לה. לא עמדתם לצידה. כשהיא הייתה הכי פגיעה נטשתם אותה ואז אפילו לא דאגתם לה כשהיא עזבה את הבית לפני גיל 18. אתה ואבא שלך זן מיוחד של פאקינג מניאקים״ האשמתי אותו וראיתי את פניו נפולות. טוב מאוד.
״אל תגיד דברים כאלה. אני אוהב את אחותי. עשיתי כמה החלטות שגויות אבל איזבל היא אחותי הקטנה. אני דואג לה.״ הוא שיקר לי בפרצוף.
״אם היית דואג לה הייתי מאמין לה או לפחות מנסה לכפר על מה שעשית ברגע שבן הודה בפנייך שהוא אנס אותה. אבל אתה פשוט פחדן או שלא אכפת לך״ גיחכתי.
״זה לא פשוט או שחור ולבן כמו שאתה חושב״ הוא הניד בראשו.
״ברור שלא. תמשיך לזבל את המוח למישהו שמאמין לך. אתה מצדיק אנסים אז וגם היום. ההבדל שהיום אתה מקבל על זה כסף. אני מקווה שהבת שלך תתגאה בך כשהיא תגדל, מר וויט״ נעמדתי על רגליי ויישרתי את המכנסים האלגנטיות והיקרות שלי.
״אל תכניס את הבת שלי לזה!״ הוא נהם.
״למה לא? מה יקרה כששחקן הפוטבול הפופולרי יפגע בה? גם אז תצדיק אותו? מה יקרה כשהיא תבין שהאיש שהיא מעריצה הוא בסך הכל מצדיק אנסים מכוער ועלוב נפש? מה תאמר אז לילדה התמימה הזו? מה שאמרת לאיזבל? או שפשוט תנטוש אותה?״ האכזריות בקולי הייתה מוחשית וזיהמה את האויר.
״אני מצטער״ קולו חנוק והוא נראה מובס וחסר רוח לחימה.
״ההתנצלות מגיעה לאיזבל, לא לי. תהיה גבר פעם אחת בחיים שלך ותעשה משהו נכון, איאן״ אלו היו מילות הפרידה שלי לפני שיצאתי ממשרדו.
צעדתי בנחת חזרה למכונית שלי. השיחות הללו התישו את כוחי והחלטתי שהשיחה עם בן האנס תחכה למחר. נסעתי חזרה למלון והתקלחתי מנסה לקלף מעצמי את הזוהמה של השיחות הללו. לבשתי בגדי ספורט קלים והלכתי למכון של המלון להוציא קצת אנרגיות. אכלתי משהו במסעדה של המלון ושטפתי את עצמי מהזיעה של האימון לפני שנכנסתי למיטה בבוקסר. התקשרתי לאיזבל. הייתי חייב לשמוע את קולה, לשמוע משהו טוב.
״היי בייב״ היא נשמעה שמחה, שמחה לשמוע אותי.
״היי בלונדי. מתגעגעת?״
״מאוד. אתה?״
״הכי בעולם. זה מוזר שאין אף אחד שרודה בי לאסוף בגדים מלוכלכים, לשים תחתית מתחת לכוס ולשטוף את הכלים מיד אחרי האוכל״ אני מתגרה בה.
״אתה מת על הרודנות שלי, תודה״ היא מגחכת.
״אני מודה. בעיקר כשאתה יושבת על הפנים שלי. את גם רודנית וגם דורשת״ אני ממשיך בטון מתגרה.
״אוף! הלוואי שהיית פה... אני מתוחה ולא הייתה מזיקה לי אורגזמה או שתיים או עשר״ היא מתלוננת.
אני מסכים. הלוואי שהיא הייתה איתי פה. היא הייתה מעבירה את תחושת הבחילה וכל הכעס מהיום הזה.
״שמעת פעם על סקס טלפוני?״ אני שוכב על הגב וחיוך זדוני עולה על שפתיי.
״כן״ אני כמעט יכול לשמוע את החיוך שלה דרך הטלפון.
״מה את לובשת, בלונדי?״
״את החולצה שלה ותחתונים״ היא עונה.
״איזה תחתונים?״
״סגולים... עם עיטורים של תחרה לבנה״ היא מספקת תיאור.
״אני אוהב את התחתונים האלו״ אני מחייך.
״אתה לובש בוקסר?״
״יאפ״
״זה השחור מהבד הנמתח שאפשר לראות את הכל איתו?״ היא שואלת בעניין.
״בדיוק״ היא מכירה אותי ויודעת שהסוג הזה הוא האהוב עליי.
״בדיוק הורדתי את החולצה. נהיה לי חם״ הטון שלה שובב.
המרחק וזה שאנחנו לא רואים זה את זו כנראה נוסך בה ביטחון. טוב מאוד.
״הלוואי שהייתי שם לראות את הציצי המושלם שלך״ אני מדמיין את הגבעות התפוחות עם העור הקרמי שבטוח יהיה כמו חימר בידיי.
״הלוואי״ היא מתנשפת.
״את נוגעת בו?״
״כן... אני מוחצת אותו בידיים שלי והפטמות... אני מלטפת אותן לאט לאט ואז אני... מושכת, צובטת. אלו האצבעות שלך, מאטי. אתה נוגע בי. זה כל כך טוב״ קולה הופך למתנשם ומיוסר.
הזין שלי מתעוות בבוקסר ואני נושך את שפתי התחתונה. היא כל כך פאקינג מושלמת.
״אני נוגע בך, בלונדי. המגע שלך מושלם... הפטמות הקטנות והיפות שלך נוקשות ומגורות. אני מכניס אחת לפה שלי. אני נושך אותה, חזק. זה מכאיב אז אני מוצץ אותה ומנשק ומקל על הכאב שלך. את גונחת ומתענגת על הפה שלי. אין בך שמץ של בושה ואת כל כך יפה כשאת לוקחת ממני כל מה שאת צריכה. את מרגישה אותי, יפה שלי?״ קולי נמוך צרוד ונוקשה.
״כ... כן. זה כל כך טוב״ היא מתנשפת.
״אני משכיב אותך על המיטה. אני מנשק את כל הגוף האלוהי שלך ואז הנשיקות שלי יורדת מהחזה שלך לאורך כל הבטן עד שאני מגיע לתחרה של התחתון שלך. אני מנשק אותך מעל התחתון. הלשון שלי מתגרה בך דרך הבד הדק. אני נושם את הריח של הגירוי שלך. ואת רטובה בשבילי, כל כך פאקינג רטובה שהבד הופך לשקוף ונצמד לקווים של הכוס המתוק שלך״ אני משתדל לשמור על קול יציב וקריר למרות שאני בוער.
הזין שלי דורש תשומת לב אבל אני עדיין לא נוגע בעצמי.
״כן... אני רטובה רק בשבילך. אתה מדליק אותי כל כך, בייבי. אני אוהבת את הפה שלך עליי״ היא גונחת.
״את נוגעת בעצמך?״
״כן. היד שלי בתוך התחתונים. אני מלטפת את הכוס שלי״ היא מאשרת.
״פאק מי״ אני גונח.
״מה אתה עושה לי, מאטי? בבקשה תמשיך״ היא מתחננת.
״אני קורע ממך את התחתונים, בשיינים. אני מפסק את הרגליים שלך וצולל בניהן. ואני טורף אותך. את כולך. את פאקינג טעימה ואני לא מצליח לעזור ולהשתלט על עצמי. את כל מה שאני מרגיש, מריח וטועם. את הכל. את אלילה והלשון שלי סוגדת לך. הדגדגן שלך בפה שלי ואני מוצץ אותו, חזק. את כל כך יפה, כל כך פאקינג טובה אליי״ עכשיו אני כבר לא מתאפק הדימיון שלי משתולל והיד שלי מלטפת את הזין בתנועות חזקות ובלתי מתפשרות.
״אוי אלוהים״ היא גונחת.
״תגיעי בעצמך, יפה שלי. אני איתך. אני נוגע בך. זה אני״ אני גונח.
״תגיד לי איך היית מזיין אותי?״ היא מתחננת.
״אוי אלוהים... הייתי הופך אותך על הבטן, מרים אותך לברכיים ונותן לך להיות על ארבע על המיטה. הייתי חובט בתחת היפה שלך. ואז הייתי תופס את הזין שלי ומכניס אותו אלייך, עד הפאקינג סוף. הייתי מותח אותך, נכנס לתוכך בלי היסוס. הייתי עוטף את השיער שלך באגרוף שלי ומזיין אותך. חזק ומהר. האצבעות שלי היו מוצאות את הדגדגן שלך ומשחקות בו בזמן שאני לוקח ממך כל מה שאני יכול. הייתי שוקע בתוך הכוס ההדוק והמתוק שלך. ואז מזיין אותך חזק ועמוק עד שלא היית יודעת איפה אני נגמר ואת מתחילה״ אני נוגע בעצמי במגע מעניש וחזק ולוחץ על הזין שלי שעכשיו קשה כמו פאקינג אבן.
״הו אלוהים! מאטי... מה אתה עושה לי?? אני מרגישה אותך בכל מקום... הו... פאק... אני כל כך פאקינג קרובה. אתה עמוק בתוכי... עוד ועוד ועוד...״ היא גונחת ואני יודע שהיא מזיינת את האצבעות שלה.
״תזייני את האצבעות שלך. חזק, עמוק. זה מה שאני הייתי עושה לך. לא הייתי מרפה. הייתי מזיין אותך חזק בלי לעצור. את פאקינג שלי איזבל! את שלי!״ נהמתי והרגשתי את הלחץ בביצים שלי ואת המתח שמת להשתחרר בכל גופי.
״כן!!!! כן!!!! הו פאק, מאטיייי... אני גומרת על הזין הגדול שלך! אתה פאקינג בתוכי, אתה גורם לי ל... הו אלוהים!!! כן!!״ היא גונחת ואז צווחת כשהיא גומרת חסרת נשימה.
״פאק איזבל!!! פאק!!!״ אני מצליח לגנוח לפני שאני מתפרץ כמו הר געש מזוין.
אני בקושי מצליח להסדיר נשימה כמה דקות אחרי. זה היה... מדהים. איזבל הייתה משוחררת. זו הייתה פנטזיה יפה שקיוויתי שנוכל להגשים ביום מין הימים. כשהיא תרגיש בטוחה מספיק.
״אני יכולה לומר משהו, מאטי?״ קולה נשמע קטן וחלוש אחרי דקות של שקט.
״תמיד״
״אני אוהבת אותך״ המילים שלה פוגעות כמו חץ בליבי.
״זה רק האופוריה של אחרי אורגזמה שמדברת מהפה שלך״ אני מנסה להקליל.
״לא. אני באמת אוהבת אותך. תחזור הביתה כדי שנוכל להיפטר מהאזיקים. אני כבר לא צריכה אותם״ הולי פאק. הבחורה הזו כל כך אמיצה.
״איזבל?״
״הממ?״
״אני אוהב אותך״ זה נכון. זה אמיתי.
״אני יודעת. תודה על זה, מאטי. האהבה שלך מתקנת את כל מה ששבור וחסר ערך״ קולה רך וגוש דמעות חוסם את גרוני.
״האהבה שלך הופכת אותי לגבר, גבר אמיתי״ אני מחייך.
אני שוכב על המיטה בחדר מלון, רחוק ממנה ועדיין הלב שלי פועם בטירוף. בגללה. בשבילה.