Taming no. 17 (penwiil players 3)

פרק 6

פרק 6-
איזבל-
שולחן ארוחת הערב של משפחת לונגהורן היה מטורף. בחיים שלי לא ראיתי משהו כל כך מפואר שאפשר לאכול. מת׳יו משך עבורי את הכיסא ואני הרגשתי שהתלבשתי קצת פשוט מידי בחצאית ג׳ינס וטי שירט לבנה. מהצד השני של השולחן ישבו אחיו של מת׳יו- נורמן עדיין בחליפת המעצבים בצבע אפור פחם ובראד החליף את הג׳ינס והחולצה שלו בבגדים דומים לאלו של אביו שגרמו לו להראות הרבה יותר בוגר משנותיו. אמו ואביו ישבו בראש השולחן יחד. הם נראו כמו מסדרה על משפחה עשירה שמכניסה מפרקים אחד לשני בדרך לירושה של סבא רבא.
״אנחנו מתחילים ארוחות משפחתיות בתפילה קטנה. אני חושב שמת׳יו יזכה לתענוג הפעם״ קולו של אביו רעם ומת׳יו הנהן.
״תודה לאל שהניח על שולחננו את האוכל הבריא והמזין הזה, תודה לכרמן שבישלה אותו, תודה על כך שכולנו יושבים בשולחן הזה יחד בריאים ושלמים, תודה על המשפחה היפה שלנו ועל אשתי התוספת החדשה למשפחה. תודה על הכל.״
״זה היה יפה מאוד, מאטי״ כמו חייכה בגאווה.
״הוא תמיד ידע לדבר יפה. בגלל זה הוא התחמק מצרות כל כך הרבה שנים״ בראד גיחך.
״סתום״ מת׳יו מלמל תחת אפו ובעט באחיו תחת השולחן.
״להתנהג יפה ליד השולחן ילדים״ אמם נזפה בהם.
״אפשר לאכול עכשיו? אני מורעב״ נורמן בהה בסטייקים שנחו על מגש מתכת יפה.
״בואו נתחיל״ מיינרד הנהן.
כולם התחילו להעמיס אוכל על הצלחת. אני הסתפקתי בסלט וחתיכת סלמון קטנה. לא רציתי לאכול כמו בהמה ליד ההורים שלו.
״יש בעיה עם האוכל?״ אימו הרימה גבה מושלמת כשפנתה אליי.
״לא... הוא ממש טעים״ מיד נכנסתי לפאניקה.
״אז למה את אוכלת כמו ציפור? את בדיאטה כלשהי? אני בספק אם את זקוקה לזה״ היא המשיכה להביט בי בשיפוטיות הזו בעיניה התכולות.
״אמא צאי לאיזבל מהצלחת, טוב?״ מת׳יו הניד בראשו.
״זה בסדר. אתה יכול לשים לי קצת מתפוחי האדמה וחתיכת סטייק?״ הרמתי את מבטי אל מת׳יו והגשתי לו את הצלחת.
הוא מזג לי והמשכנו לאכול. הכל היה שמיימי. ממש ממש טעים. אפילו ליין, למים המבעבעים ומיץ התפוזים היה טעם של עושר.
״אני חושב שהגיע הזמן לדבר על הפיל שבחדר, מאטי״ ברגע שאביו מניח את הסכין והמזלג ומוציא את המילים הללו האחים מתיישרים בכסאם ומת׳יו מיד נכנס למוד שונה. מוד מגננה. אני לוקחת נשימה עמוקה.
״אתה מתכוון לזה שמתיו התחתן בווגאס?״ נורמן מחייך חיוך דק.
״בהחלט״ אביו מהנהן ולוקח לגימה מהמים.
״אולי קודם נשמע איך הכרתם״ אמו משלבת את זרעותיה הדקיקות.
אני מביטה עליו ובטוחה שבפניי נשקפת הפאניקה. הייתי כל כך עסוקה בלחץ מההורים שלו ששכחתי שאנחנו אמורים לתאם גרסאות. להפתעתי הוא נותר רגוע ולחץ בעדינות על רגלי תחת השולחן. מסמן לי שהוא מטפל בזה.
״קונרד ג׳וסט, החבר שלי זוכרים שהבאתי אותו הביתה לחופשת החגים בשנה שעברה? אז הוא יוצא עם החברה הכי טובה של איזבל והשותפה שלה לדירה. ככה הכרנו. הם עבדו יחד באותה מסעדה ובאתי לשם להיות טייס המשנה שלו וככה הכרתי את אשתי״ מת׳יו היה עם חיוך על הפנים כנראה נזכר בפגישה הראשונה שלנו.
״קונרד אכן מרשים ביותר, הוא מופת ודוגמא כקפטן של קבוצת ההוקי. אז איזבל היא חברה של חברה שלו?״ אביו שאל.
״כן. אני וטליה חברות משנה א׳. אנחנו שותפות לדירה משנה ב׳. היא מקסימה״ סוף סוף משהו שקל לדבר עליו.
״כמה זמן אתם יחד?״ אמו שאלה.
״כמה חודשים״ מת׳יו משיב.
״ולמה לא ידענו על זה כלום?״ הפעם אחיו בראד התערב.
״כי אני מכיר את המשפחה הזו וכי בחיים לא הייתי בקשר ארוך טווח או רציתי בזה. לא רציתי שמשהו יהרוס לנו. היה לנו טוב בבועה שלנו יחד״ מת׳יו מניח את ידו על ידי ואני בתמורה אוחזת בה ולוחצת.
לאט לאט הרתיעה האוטומטית ממגע גברי נמסה באיטיות בכל פעם שהוא נוגע בי. אני מניחה שזה סימן טוב אם נרצה שזה יהיה לנצח.
״ירח הדבש לא נמשך לנצח, ילד״ אביו גיחך.
״אני יודע, אבא״ מת׳יו מהנהן.
״ואיך הגעתם מ... מערכת יחסים כה קצרה לנישואין?״ אמו תהתה.
שוב לחיצה קלה על רגלי. תודה לאל שהוא לוקח את זכות הדיבור. אני הייתי מועדת על מילותיי או מקיאה את האוכל הטוב מידי על שולחן הארוחה והייתי בטוחה שאף אחד לא יעריך את זה.
״כמו שאתם יודעים טסנו עם חברים ל-ווגאס. זה היה טיול ממש טוב ולילה אחד יצאנו לאיזה מועדון ויצאנו משם כי הרגשנו שלא ממש בא לנו רעש ובלאגן. טיילנו יחד בשדרה יד ביד וראינו זוג יוצא מאחת הכנסיות. אז הסתכלתי על איזבל והבנתי שהיא מה שאני רוצה לנצח. אף פעם לא רציתי משהו אחר. איזבל סיפרה לי שאמא שלה נפטרה כשהייתה ילדה קטנה ופתאום זה הכה בי שיכול להיות שאני לא יודע מה יהיה מחר. אם היא תהיה מחר או אני אהיה מחר. היא בחורה חכמה, עקשנית, עם עקרונות, עם רגלים על הקרקע והיא יפיפה והיא מקבלת אותי כמו שאני. מוכנה לנסות משהו שאף אחת לא באמת לקחה עליו סיכון. אני הצעתי שנתחתן. היא בהתחלה דחתה אותי על הסף, חשבה שהשתגעתי אבל אני התעקשתי. היא התייאשה ממני והסכימה לקחת את הצעד הזה. אני אוהב אותה ורוצה את זה לנצח. רוצה אותנו לנצח״.
צמרמורת חלפה בעמוד השדרה שלי. ידעתי היטב שחלק גדול ממה שאמר הוא שקר מוחלט. הוא הגן עליי בכל מילה ומילה. הוא נתן לנו נופך רומנטי והדרך שבה הוא דיבר עליי? זה היה כמעט קסום בעייני.
״זה... נשמע רציני...״ בראד היה הראשון לשבור את השתיקה.
״טוב נישואים זה דיי רציני״ מת׳יו חייך אליי ואני חייכתי חזרה.
ואז נישקתי את לחיו. זה היה מוזר אבל לא מוזר רע.
״אני חושב שזה זמן מתאים לקינוח״ אביו מחא כף.
ואכן אכלנו קינוח. עוגת שוקולד מושחתת במיוחד. זה היה המתוק לפני שאביו ביקש מאיתנו לבוא איתו למשרד. שם חיכה המר. המשרד היה 50 גווני של חום. התיישבנו מסביב לשולחן העץ הכבד שלו.
״תשמעי איזבל אני יכול לדבר איתך בכנות, נכון?״ אביו חיכך בגרונו.
״כמובן״ הנהנתי.
״אני חושב שאת בחורה מאוד נחמדה והנישואים האלה היו החלטה שנעשתה בתום לב. אבל המשפחה הזו היא... הדבר החשוב ביותר עבורי. לכן אני מבקש ממך שתעברי על הסכם הממון הזה ותאמרי לי אם זה הוגן עבורך ואם לא נזמן מחר את עורך הדין שלנו ונתקן מה שצריך. בבקשה ממך אל תראי בזה כמשהו רע. רק אמצעי שאני נוקט על מנת להגן על מה שהמשפחה הזו בנתה במשך שנים״ אביו הוציא מהמגרה מסמך בעל כמה עמודים והושיט לי אותו.
״זה בסדר מיינרד. אני אעבור על זה״ הנהנתי.
״נפלא״ הוא חייך בשביעות רצון.
עד מהרה שקעתי לתוך המסמך ובחצי אוזן יכלתי לשמוע את מתיו ואביו מדברים על ספורט (הוקי), טיול דיג (שהם מתכננים בימים הקרובים) ועל מירוצי סוסים. החוזה היה ארוך ומפורט וכאב ראש החל להתפתח ועד שסיימתי אותו הוא כבר היה כאב ראש מפותח מאוד.
״סיימתי״ הכרזתי לבסוף.
״אז מה את אומרת?״
״זה לא נראה בעייתי אבל אני מעדיפה לצלם ולשלוח לעורכת הדין שלי ואז להחזיר תשובה״.
עורכת הדין שלי למעשה הייתה מנהלת המסעדה בפנוויל בורגר, אליאנה שסיימה לא מזמן לימודי משפטים ולמדה למבחן הלשכה.
״נשמע טוב. אני אשחרר אתכם. כבר נעשה מאוחר ומחר יש לי ישיבה מוקדם בבוקר״ מיינרד טפח על כתפו של מת׳יו לפני שיצא מהמשרד.
״פאק זה היה יום ארוך״ מת׳יו נעמד והתמתח.
״אני מסכימה״ הנהנתי.
״בואי נלך לחדר שלנו. אני בטוח שהמשפחה שלי רוקנה לך את האנרגיה״ הוא הוביל אותנו בבטחה מהמשרד לקומה השנייה.
החדר שלו או שלנו היה רחב ידיים, לא מאוד מפתיע. הוא היה בגווני אפור, כחול ולבן. פשוט. היו תמונות שלו עם המשפחה, עם אחיו. טלוויזיה ענקית, סיפריה קטנה, פינת כתיבה ומיני מקרר. התיקים שלנו היה מונחים ליד חדר הארונות שלו מסודרים להפליא. ואין צורך לומר שהיה לו גם חדר אמבטיה פרטי.
התיישבתי על המיטה בדיוק כשהטלפון שלו צפצף.
״זה בי. מתחשק לך לבוא איתנו לשיט על האגם?״
״לא נראה לי. עייפה מידי״ ומבולבלת ויש לי עוד מלא דברים לעכל.
״את רוצה שאשאר? אני יכול לדחות את הטמבלים האלה ליום אחר. הם רק רוצים לעשות סיבובים בסירה הזעירה ולהשתכר ולצחוק עליי״ הוא חייך וידעתי שזמן האיכות עם אחיו חשוב לו.
״לך. אני בסדר.״
הוא הנהן, נשק ללחי שלי ואז יצא החוצה.
אני החלטתי להכנס להתקלח (עשיתי אמבטיה ויש להם אמבטיה שווה!) ואז לבשתי פיג׳מה (הפיג׳מה היפה היחידה שלי מויקטוריה סיקרט בצבע ורוד בהיר) ואחר כך שלחתי את מסמך הסכם הממון לאליאנה. נכנסתי למיטה עם הספר שהבאתי איתי ונסיתי לקרוא, זה לא ממש הצליח. אז כיבתי את האור ונסיתי להרדם אבל אירועי היום חלפו במוחי שוב ושוב. המילים היפות שלו, החזית המאוחדת, הביטחון שהעניק לי. כבר זמן רב שלא חשבתי על גבר ככה. הוא היה מושך ללא ספק, אפילו יותר ממושך והאישיות שלו הייתה בונוס מענג. מי חשב שלונגהורן השוטתניק יהיה גבר כזה... גבר שגורם לי לחשוב בנוח.
התהפכתי במיטה במשך מה שנדמה כשעות. ואז הוא חזר. שמעתי רעשים בכל החדר עד שהוא נכנס למיטה. חום גופו הקרין בגלים. הוא היה גדול ומסיבי, נוכחות שאי אפשר להתעלם ממנה. לראשונה זה שנים הגוף שלי הגיב. כאילו מישהו הרים מתג והדליק איזור שהיה כבוי במשך שנים. הייתי בהלם. זה לא קורה לי. זה לא יכל לקרות. עברתי כבר הרבה דברים, הרבה גברים שניסו ושום דבר לא הצליח אפילו להתקרב אליי. אלוהים. המילים שלו הסתובבו לי במוח והריח שלו הסתובב לי בגוף.
״מת׳יו?״
״המממ?״
״אתה ער?״
״כן״
״תודה על היום. הייתי צריכה את זה. דיברת עליי ממש יפה.״
״אנחנו צוות, זוכרת?״
״בכל זאת״
ואז הוא הסתובב. עכשיו הפנים שלו היו מול הפנים שלי. במעטה החשכה של החדר יכולתי לראות רק תווים כללים של פניו היפות מידי ושערו הפרוע.
״פאק איזבל... זה לא הוגן שאת כל כך יפה״ קולו ליטף את פניי.
״אל תדבר שטויות״ מלמלתי.
״אני לא. כל מה שאני אומר עלייך זה לא שטויות.״
נשכתי את שפתיי והצמדתי את ירכיי. לא הבנתי מה הולך כאן. זה היה כאילו אני לא מכירה את עצמי פתאום.
״מת׳יו?״
״המממ?״
״אני חושבת שאני רוצה שתנשק א...״
המילים גוועו על שפתיי. הוא הצמיד אליהן את שפתיו המלאות והרכות. לרגע הוא גישש באפלה, בחשש. ביקש אישור. הנהנתי. ואז הוא נישק אותי על אמת. נשיקה שהתחילה ברפרוף שפתיים ולאט לאט העמיקה. אצבעותיו על על פניי ובשערי וטעמו, טעם של אלכוהול חם השתלט על כולי. זה היה איטי, יסודי, עמוק, שלם. אלוהים... הוא היה מושלם. זה היה מושלם. כשהוא התחיל לנוע ליבי האיץ את פעימותיו. הוא היה מעליי. פיו ירד לצווארי וידיו נעו מטה עד שנגעו במותניי ו...
״מספיק. זה מספיק.״
לא הייתי צריכה להוציא אפילו עוד הגה והוא כבר הרפה. שכב לצידי בלי לגעת.
״הו פאק...״ הוא התנשם והתנשף.
״אני מצטערת״ הנחתי את זרועי על פניי בניסיון מגוחך להסתתר.
הקללה לא הוסרה. הוא עדיין ארב לי בצללים. עדיין לא נתן לי מנוח ומרגוע. לא נתן לי להיות מי שאני עם הגבר שרציתי.
״הכל בסדר. לילה טוב.״
אבל שום דבר לא היה בסדר. שום דבר.