Taming no. 17 (penwiil players 3)

פרק 3

פרק 3-
מת׳יו-
שכבתי על כיסא הנוח המפוספס בשחור ולבן ועייני מעצמו אל מול קרני השמש האכזריות שהכו בפניי. כולם החליטו לבלות בבריכה ולעזור לי להגיע להחלטה. האמת הייתה שלא סמכתי על שיקול הדעת של אף אחד מהם. אפילו לא של קונרד שהלכתי אחריו כמו עיוור כשהיה מדובר במשחק על הקרח. זה הרגיש חשוב מידי, סופי מידי, לכל החיים מידי. גריפין שכב לצידי ולגם קוקטייל צבעוני כי לטענתו התרופה להאנגאובר היא עוד אלכוהול. קונרד ישב על שפת הבריכה לבוש בבגד ים ורוד זוהר מגוחך ועל עיניו היו משקפיים עם עדשות ורודות בצורת לב. הוא קנה אותן בחנות המזכרות והיה ברור שהן קטנות מידי ולא מיועדות לגבר בגילו אלא לילדות בנות 8 ומטה. אבל הוא טען שהוא צריך להסתכל על החיים דרך משקפיים ורודות והוא שכח ברוב טיפשותו לארוז את שלו. למרות המראה המגוחך משהו נשים בהו בו כאילו הן רוצות לטרוף אותו. הוא היה עיוור לכך לחלוטין. עיוור מאהבה שמסתכל דרך עדשות ורדות. לדג׳ר היה בתוך הבריכה. זרועותיו המסיביות היה משולבות על שפת הבריכה ומים טפטפו על פניו משערו. טרייס שחה לידו שחייה איטית על הגב כאילו אין לו דאגה בעולם. וכנראה באמת לא הייתה לו. מסביב נשמעה מוזיקת EDM גאנרית שהתערבבה עם צחוק, צווחות עונג ושיחות ערות. המוח שלי היה עמוס ומחשבותיי נדדו ממקום למקום במהירות כמו דיסקית על הקרח במשחק אינטנסיבי. הייתי קרוע ומבולבל ועדיין קצת מסוחרר מליל אמש.
״אתה מתכוון להגיד לה כן?״ קונרד שאל.
״הוא כבר אמר לה כן״ גריפין ציחקק כאילו זו בדיחה.
״תסתום״ בעטתי בכיסא שלו והמשקה נשפך עליו.
״מישהו עצבני״ טרייס שרק.
״התחתנתי אתמול. עם... עם אשת החלומות שלי רק שהיא לא סובלת אותי. תן לי קצת מקום לעצבים, טוב?״ הנדתי בראשי והעברתי אצבעות בתסכול בשערי.
״לדעתי אתם צריכים לבטל את כל העסק״ גריפין אמר וניגב את המשקה מגופו.
״זה הדבר ההגיוני״ טרייס הסכים.
״יש לה סיבות טובות. אולי הוא צריך לנסות״ קונרד הרים את עיניו לשמיים.
״המשקפיים האלה שיבשו לך את המוח. לונגהורן לא הצליח להתחייב אפילו לסטוץ לילה שלם כל שכן לכל החיים. אנחנו מדברים על מחויבות כבדה כאן״ טרייס המשיך בשחיית גב קלילה תוך כדי שהוא יורה את דעתו.
״הוא דלוק עליה כבר הרבה זמן אפילו שהיא דחתה אותו כאילו מיליון פעם, זו מחויבות״ קונרד משך בכתפיו.
״זה סך הכל הריגוש של המרדף. אחרי שזה התפוגג נראה לכם שהוא יוכל להתמודד עם מישהי כמו איזבל? הוא כמעט חטף התמוטטות עצבים כשהמוכר הביא לו את הטעם הלא נכון של גלידה. אין לו יכולות להתמודד עם משברים״ כרגיל לדג׳ר החליט שזה הזמן להטיל פצצת אמת שלא לוקחת שבויים.
״יש לי עצבי ברזל אם הצלחתי להתמודד איתך 3 שנים, רשע טהור״ יריתי לעברו.
הוא צחק. זה היה משונה לשמוע את הצחוק שלו אבל גם איכשהו מלא הקלה.
״לכולכם מגיעה על זה מדליה. אבל אני מציע לך לחשוב על זה בהגיון. אתה באמת רוצה או יכול להיות בעלה? עם כל המשמעויות״ הוא נעץ בי מבט רציני וכאב הראש שלי התחיל להתגבר.
״אפשר לעשות רשימות של יתרונות וחסרונות. אחותי הייתה עושה את כשהיא הייתה בחטיבה כמעט בכל פעם שהייתה צריכה להחליט על משהו״ גריפין הפר את השתיקה הכבדה.
״רעיון טוב לקחת השראה מנערה מתבגרת איך לפתור בעיות״ טרייס נחר בבוז.
״זה דווקא כלי טוב לפתור בעיות״ לדג׳ר מהנהן.
קונרד מוציא מכיסו את הטלפון.
״אוקיי בואו נתחיל מהיתרונות״ הוא היה מוכן עם אצבעותיו על המקלדת.
״זו איזבל״ אמרתי את המובן מאליו.
״אוקיי מה עוד?״ הוא הקליד וחיכה להמשך.
״היא יפה, חכמה, חצופה, עובדת קשה ויש לה מוסר עבודה גבוה, חברה טובה, מצחיקה, היא רוצה להשאר נשואה, היא מנשקת מדהים, היא סקסית, היא לא גאוותנית למרות שהיא יודעת שהיא יפה מאוד, היא לא קופצת ממיטה למיטה, היא עקשנית והיא... היא עושה אותי מאושר״ סיימתי עם התכונות הטובות והרגשתי איך הלב שלי מתרחב בחזה.
״אוקיי ועכשיו החסרונות״ קונרד התכונן להקליד את הרשימה הנוספת.
״היא עקשנית, היא התחתנה איתי רק כי היא הייתה שיכורה, היא לא ממש מחבבת אותי, היא דחתה אותי יותר מפעם אחת, בחיים לא ראיתי אותה עם אף גבר למרות שהיא מהממת ומתחילים איתה כל הזמן, אני לא בטוח שאני בנוי לנישואים במיוחד כרגע, ההורים שלי הולכים להרוג אותי, אנחנו לא ממש מכירים, היא מסוגרת וקשה לדעת על מה היא חושבת, האם אי פעם נעשה סקס? אני לא רוצה להיות נשוי ולא לעשות סקס, זו מחויבות לכל החיים ואני לא בטוח שכרגע אני מסוגל להתחייב, היא רוצה להשאר נשואה רק כי נתנה הבטחה לאמא הגוססת שלה, היא ואני כל כך שונים, היא יודעת לפגוע בי במקומות הכי רכים, יש לי חולשה מטורפת אליה עד כדי כך שהסכמתי להתחתן איתה סתם ככה...״ התחלתי לומר עוד משהו וקונרד הרים את ידו ובלם את מילותיי.
״אתה צריך להתקשר לעורך דין, עכשיו״ המילים היו כמו גזר דין חתום מפיו.
״בדיוק״ טרייס גיחך לפני שהחליף את סגנון השחייה שלו וחצה את הבריכה כמו טיל בלסטי מושך מבטים של בחורות סקרניות.
״אתם חושבים שדידי תסכים להתחתן איתי כאן?״ פתאום לדג׳ר שאל בזמן שהבטן שלי מתהפכת ומלחמת חורמה מתחוללת בתוכי בין הלב לבין המוח.
״אתה רציני?? עכשיו חפרת לי כמה זה בלתי אחראי שאני ואיזבל התחתנו! על מה אתה מדבר?״ יריתי את המילים שלי בחדות.
״אני ודידי ביחד. אין לי שום כוונה להיות עם מישהי אחרת או שהיא תהיה עם מישהו אחר. אין בשבילי מישהי אחרת. דאלאס ג׳נטרי היא האחת והיחידה שרציתי ואהיה פעם ארצה. אז למה לא להפוך את זה לרשמי?״ מבטו של לדג׳ר נדד לצד השני של הבריכה.
הבנות כנראה הגיעו לפני כמה דקות. מבטי נח על דידי שלבשה בקיני אדום שהציג לראווה את קימוריה. אין ספק שלדג׳ר אהב את מה שראה.
״אתם חולי נפש״ גריפין הניד בראשו.
״אתה אומר את זה רק בגלל שאף פעם לא התאהבת, גריף״ קונרד הסיר את המשקפיים המגוחכים ומבטו נדד לטליה שלבשה בגד ים שחור מלא ונחה על כיסא נוח.
״להתאהב זה לא בשבילי. אני מעדיף להיות סוכן חופשי, תודה רבה״ גריפין לגם בקולניות מהמשקה החדש שלו.
״אני מניח שסגרנו את הנושא, לונגהורן״ קונרד טפח על ירכי וקפץ לבריכה שוחה במהירות אל החברה שלו.
״נתראה בצד השני״ גם לדג׳ר נטש אותנו לטובת הבנות.
אני עצמתי את עייני ואז פקחתי אותן רק כדי לבהות באיזבל. היא לבשה בגד ים מלא בצבע צהוב בננה עם פתחים במותניים שהדגישו כמה היא מהממת ויש לה גוף פצצה.
עצמתי שוב את עייני וחשבתי על הלילה שהעברנו יחד. את איזבל שהסתתרה בתוך איזבל שכולם הכירו. את זו שאף אחד לא הכיר, זו שיצאה החוצה רק איתי. לפי הרשימה, לפי ההגיון הייתי צריך לפתוח גוגל ולמצוא עורך דין שיבטל את הנישואים כמה שיותר מהר אבל כל הגוף שלי בער והלב שלי בער ובתוכי כל מה שרציתי היה דבר אחד. אותה. זה היה פזיז ואימפולסיבי ויכול להיות שקצת טיפשי אבל... משהו בתוכי הפציר בי לנסות. לפחות פאקינג לנסות. לתת לה לפרוץ החוצה כי כולם היו צריכים להכיר את איזבל, איזבל האמיתית.
קמתי ממקומי והלכתי בזהירות לעברה. היא קלטה אותי מהר ונעמדה והתחילה לצעוד לעברי עד שנפגשנו על שפת הבריכה בתוך כל ההמולה.
״היי״ חיוך קלוש צבע את שפתיה המתוקות.
״כן״
״כן מה?״ גבותיה התרוממו עד לקו שערה בהפתעה.
״פשוט כן. אנחנו הולכים על זה״ משכתי בכתפיי.
ואז היא חיבקה אותי. אנחת ההקלה שלה נספגה בעורי החשוף. גופי בלע בתיאבון את קרבתה הפיזית. חיבקתי אותה חזק. נישקתי את שערה הזהוב. היא הריחה כמו משהו מתוק. כל כך מתוק שאפילו לא רציתי לנחש מה הוא.
״תודה על הכל, מת׳יו״ היא אמרה בשקט אבל לי זה נשמע כמו צעקה.
״זה לא יהיה פשוט אבל אם אני אקח סיכון עלייך את תצטרכי לעשות אותו דבר איתי״ אחזתי בפניה בידיי.
״אתה צודק״ היא הנהנה.
״אני בדרך כלל צודק. נחזור הביתה ונתחיל לחשוב איך להתמודד עם כל הדבר הזה. טוב?״
״טוב״ היא הסכימה.
ואז במקום ללכת לבריכה חזרנו לחדר. במקום לדבר על הכל שכבנו במיטה זה לצד זו בדממה כל אחד במחשבותיו. אני חושב שעכשיו שזה אמיתי אמיתי היינו זקוקים לזמן עיכול. עיכול אמיתי של ההחלטה שלנו. החלטה שתשפיע פוטנציאלית על שארית חיינו. אחזתי בידה של איזבל וקיוויתי שאני לא הולך להתחרט על זה. ממש ממש קיוויתי.