Taming no. 17 (penwiil players 3)

פרק 29 ואחרון

*תודה לכן שקראתן את המילים שלי. אשמח אם תגיבו יותר מה דעתכן ואם אהבתן את הסיפור והתחברתן! אוהבת*

פרק 29-
איזבל-
*כעבור 7 חודשים*
״אם כן אני גוזר בזאת על הנאשם בשל העבירה בה הורשע, נסיון רצח מדרגה ראשונה ודן אותו ל- 18 שנות מאסר בכלא. תודה לחבר המושבעים על פועלם בכל שלושת השבועות של המשפט הזה. הדיון ננעל״ השופט הלם בפטיש שלו ובכך חרץ את דינו של בן.
הוא ישב במקומו ליד עורכי הדין שלו בחליפה זולה. הכלא בהחלט שינה אותו. השיער שלו היה קצוץ והוא היה חיוור ורזה. ההורים שלו ישבו יחד עם כמה אנשים ביציע שלו ובכו זה על כתפו של זו. האמת הייתה שהשמחה ותחושת השחרור שחשבתי שאחוש כשהוא יכלא וישלם על מעשיו לא הגיעה. כל מה שהרגשתי היה שבא לי לעוף מפה ולעולם לא לראות את הפרצוף העלוב של האיש שהרס את חיי ואת חייהן של צעירות רבות אחרות. אצבעותיו של מת׳יו היו כרוכות באצבעותיי ונתנו לחיצה כמעט בלתי מורגשת. הוא סימן לי- אני כאן בלונדי. והוא היה. כמו תמיד. כמו שהיה שם בכל התקף חרדה, לילה ללא שינה, סיוט מכוער, דיון פוגעני וכל דבר אחר שהרגשתי כשהייתי על רכבת ההרים המטורפת שחוויתי ב-7 החודשים האחרונים. הוא היה שם. סבלני, מכיל, מלא הומור, מלא בגרות ולעולם לא מוותר. הוא הסיבה היחידה שבסוף הצלחתי לעמוד בזה. בחשיפה של האמת שלי מול כל מי שהכיר אותי וכל מי שלא הכרתי. נשים שלא הכרתי שלחו לי הודעות ברשתות החברתיות. היו תגובות על הכתבות שהתפרסמו על המקרה שלי. חלקן היו תומכות ומלאות אמון וחלק היו מרושעות וטענו שאני שקרנית ומעלילה עלילות על גבר חף מפשע. אבל עברנו את זה יחד.
״זה נגמר, איז... ניצחנו את זה״ איאן ניגש אליי בזהירות וחיבק אותי חיבוק קל.
ניצחנו את זה. איאן היה כאן. גם שאנה. וגם אבא שלי. איאן העיד במשפט. לצערנו השופט לא הרשה לראיות מחקירת האונס שלי או התלונות הנוספות מקליפורניה לתוך המשפט. אבל איאן העיד על האופי של החבר הכי טוב שלו לשעבר. הוא הורשה לספר על הוידוי שבן סיפר לו מתוך שכרות ועל כך שסיפרתי לו שנאנסתי כדי לבסס את המניע של בן. גם אבא וגם איאן היו כאן לאורך כל המשפט ובמקביל איאן יצג אותי בתיק שהתנהל בקליפורניה. וגם כמה מהמתלוננות האחרות שלא יכלו להרשות לעצמן יצוג. בחודשים האלה זכיתי להכיר מחדש את אבא שלי ואת אחי. כמובן שלא סלחתי להם. לא ידעתי אם היום הזה יגיע אי פעם אבל גם הבנתי שיכול להיות שהוא לעולם לא יגיע. שאולי לא אסלח להם לעולם. לא בלב שלם. גם הם ידעו את זה. אבל נסינו לעבוד על זה עם מטפלת משפחתית. היו לנו 2 פגישות בשבוע כבר כמה חודשים וזה עזר לנו להתגבר על המשקעים. לפחות לנסות. היו לנו שיחות קשות שהגיעו לטונים צורמים ולפעמים זה היה כאוס של בכי והאשמות אבל לא ויתרנו. הם נלחמו ואני ראיתי את המאמץ. החלטתי שהאהבה שלי אליהם היא לא חולשה אלא חוזקה. אהבתי אותם והיה לי אכפת כי הם היו ויהיו חלק מהלב והנשמה שלי. הפצע שהם פערו בי לא יתרפא אבל הוא יכול להצטמק. זה היה הכל בשלב הזה.
״ניצחנו״ לחשתי וחיוך דק עלה על שפתיי.
״את כל כך אמיצה, איז. אני שמחה כל כך ששמנו את המניאק מאחורי סורג ובריח״ שאנה הייתה הבאה בתור לחבק אותי.
היא וזואי היו שני אורות בוהקים בחיי. שאנה הייתה חברה טובה וכתף תומכת ודאגה להעמיד את איאן במקומו. זואי הייתה ילדה מתוקה, חכמה, טובת לב וחייכנית. הייתי מאושרת שזכיתי בהזדמנות להכיר את האחיינית שלי.
״ילדה שלי״ אבא חיבק אותי וקולו היה חנוק מדמעות.
״אני כל כך גאה בך, מתוקה שלי״ דידי חיבקה אותי בחיבוק דוב חמים.
״את הכי חזקה בעולם, איזבל״ טליה חיבקה אותי בהתרגשות.
הייתי אסירת תודה לחברות שלי. הן היו המשפחה שלי בשנים האחרונות. הן היו המקלט שחיפשתי במשך שנים. הן חגגו אותי ולא ויתרו עליי. ואני אהבתי אותן בכל ליבי.
הרמתי את מבטי וראיתי את בן מובל באיזקים. המבט שלו היה ברצפה. הוא לא הסתכל על אף אחד. כמו תמיד חי בהכחשה ולא מסוגל להביט בהרס שהותיר מאחוריו. חלאה היה וחלאה ישאר.
״בואו נעוף מפה״ מת׳יו כאילו קרא את המחשבות שלי ולקח את ידי בידו.
תוך דקות יצאנו מבית המשפט ונתתי לשמש החמה ללטף בקרניה את פניי. העיר הייתה עמוסה ואף אחד מסביב לא ידע. אף אחד מהזרים שחגו ברחובות סביבנו לא ידע שניצחתי היום ניצחון קטן. הכנסתי את האנס שלי לכלא. עדיין הייתי פגועה נפשית ופיזית אבל השתפרתי. כל יום היה טוב יותר. אני הייתי טובה יותר. בת אדם טובה יותר. אישה טובה יותר לבעלי. חברה טובה יותר לחברים שלי. אחות טובה יותר. בת טובה יותר. כל יום היה עוד מדרגה בסולם לקראת עתיד מזהיר. החלטתי שאני נלחמת בשדים. שאני לא סוגרת את עצמי שוב. לא יהיה לו את הכוח הזה עליי לעולם. אני לא אהיה הבחורה שהייתי לפני שמתיו הפך לבעלי. לעולם לא.
זה היה מאבק יום יום ובסוף כל יום ניצחתי שוב. ניצחונות קטנים אך מרשימים.
ברגע שהיינו לבד ברכב מת׳יו אחז בי והצמיד את מצחו למצחי. העיינים שלו היו על עייני. הנשימות ופעימות הלב שלנו היו מסונכרנות.
״איך את מרגישה בלונדי?״ הוא שאל ברצינות.
״אין לי מושג. אני רק יודעת שניצחנו. ניצחנו, בייב״ הקול שלי היה חנוק מרגש.
״פאק כן״ הוא התנשף בהקלה.
דמעה זלגה על לחיי והוא ניגב אותה באגודלו ואז הוא נישק אותי עד שלשנינו לא היה אויר. בן כמעט לקח אותו ממני. את האושר הזה. הייתי זקוקה עכשיו לבעלי כמו שהייתי זקוקה לאויר לנשימה. דידי הכינה מסיבה בבית של הבנות לכבודי. אבל כל מה שרציתי היה להיות עם האיש שאהבתי. להיות בזרועותיו ולהפנים את היום הזה.
״בוא נלך הביתה״ הפצרתי בו.
״מה עם המסיבה?״ הוא הרים גבה.
״נלך אליה אחרי שנעצור בבית״ הרמתי את כתפי וחייכתי אליו חיוך שובב.
הוא הניע ונדמה שעשה את הדרך לפנוייל במהירות על אנושית. כמה שאהבתי את הגבר הזה. הוא היה הדבר הכי טוב שקרה לי. כל הטראומות נמסו במגעו וכל הדברים הרעים הפכו לחסרי חשיבות. אחרי התקיפה נסגרתי שוב פיזית ונפשית. אבל הוא לא היה מוכן לזה. הוא שוב עשה איתי את הצעדים בזמן שלי ובתנאים שלי. וגליתי משהו... כשאת עם האדם הנכון סקס הוא דבר נפלא. כשאת עם גבר שאת סומכת עליו ואוהבת אותו וסוגד לך כאילו את מתת האל לאנושות. מאט היה כל זה ויותר. הוא היה הכל. ועכשיו? היינו מכורים זה לזו. הוא אהב כל חלק בי, אפילו את הצלקות מהדקירה. הוא עדיין חשב שאני מושלמת.
נכנסו לבית בנשיקה. הידיים שלו היו עליי ושלי עליו. הייתי ברגע. לא חשבתי על כלום מלבדו. מלבד החיבור הנדיר בנינו. היינו יחד. לנצח.
״פאק אני מכור אלייך״ הוא לחש והצמיד את פיו לצווארי.
״אני אוהבת כל דבר בך, מת׳יו״ לחשתי חזרה ומשכתי את הטי שירט מעל ראשו.
הוא היה חתיך ומשגע. השרירים והעור השזוף הצליחו להלהיט אותי מכל פעם מחדש.
הוא הסיר ממני את השמלה. לא מצמצתי אפילו. הוא ראה הכל. הוא אהב הכל. ויותר מהכל הוא גרם לי להרגיש בטוחה במאה אחוז.
הוא הרים אותי ואני כרכתי את זרעותיי סביב צווארו. הבטנו זה לזו בעיינים כשהוא נשא אותי לספה. הוא המטיר נשיקות על כל גופי וידיי היו בשערו ועל עורו החם. פיו החליק מעמק שדיי אל בטני, אל הצלקות המשוננות ואז אל ירכיי. כשהוא הניח את פיו על הכוס שלי מעל התחתון אנקה גרונית פרצה ממני.
״אני לא חושב שאני יכול להתאפק ולשחק בפורפליי עכשיו, בלונדי״ הוא לחש בקול חנוק.
״לא צריך״ פלטתי באנחה כשהוא העביר את אצבעו על קו התחתון שלי.
ואז הוא תלש ממני את התחתון וצלל בין רגליי. הוא היה כל כך טוב שהמוח שלי הרגיש כאילו אני בפאקינג ענן. הגוף שלי היה באקסטזה. הוא אכל אותי בהתלהבות משולבת במיומנות שהביאו אותי לאורגזמה תוך דקות. רעדתי ונתתי לעונג לכסות את כולי כמו צונאמי.
״תזיין אותי, מאטי. בבקשה״ התחננתי ברגע שחזרתי למציאות.
״את לא צריכה לבקש פעמיים, יפיפה שלי״ הוא חייך את החיוך המתגרה והסקסי שלו.
חום גופי זינק מיד כשהוא הוריד את שאר בגדיו ומשך אותי אליו. הוא היה גדול ונוקשה וכל כך פאקינג יפה. כשהוא שקע בתוכי לאט לאט הרגשתי עונג וכאב ושלמות. הרגשתי שלמה. הוא היה בתוכי ואני רציתי עוד ועוד. שנינו היינו בתוך הקצב. נישקתי אותו והוא בתמורה השיב לי נשיקות מכלות ותנועות אגן אלוהיות. צרחתי את שמו והוא מלמל את שמי כמו בתפילה. גמרנו ביחד. הוא קרס מעליי ומשקל גופו היה כמו מגן. הוא היה שלי. חיבקתי אותו וניסיתי להשתלט על כל התחושות שהתרוצצו בתוכי.
״אני אוהבת אותך, מאטי״ לחשתי.
״כדאי לך אחרי האורגזמה שנתתי לך, בלונדי״ הוא חובט בישבני בעדינות.
אנחנו שוכבים עוד כמה דקות חסרי נשימה ואז הוא מרים אותי למקלחת. אנחנו מתארגנים וזזים למסיבה של דידי. זו מסיבת אירוסין משולבת במסיבה שחוגגת את הניצחון שלי. לדג׳ר הציע לדידי נישואין בלילה שבו אני ומת׳יו השלמנו. הוא הציע לה בגלריה שבה הוא חגג את ההשקה של מיזם הצדקה שלו. בחדר מלא יצירות שלה ושל האומנים האהובים עליה. זה היה רומנטי להפליא. אבל לא הייתה להם הזדמנות לחגוג עם עונת ההוקי המשוגעת שהייתה לבנים וכל מה שהגיע אחרי זה. ועכשיו הגיע הזמן לחגוג את כל הניצחונות שלנו. יחד.

*כעבור 4 שנים*
אני עומדת במרפסת בבית שלנו בניו הייבן, קונטיקט. מכאן אפשר לראות את המים ואת האורות המרצדים של כל החיים שמסביב. הלב שלי הולם בצורה לא סבירה. בידיי אני אוחזת באריזת מתנה. היא עטופה בנייר עטיפה כסוף וסביבה קשור סרט סאטן שחור. בתוך אריזת המתנה נמצא הדבר הכי גדול ומפחיד שעשיתי בחיי והתכוונתי לתת במתנה לאדם הכי חשוב בחיי. לבעלי. כמעט לא האמנתי איך הזמן חלף לו במהירות מסחררת. אני ומת׳יו יחד כבר יותר מ-4 שנים. אני הפכתי למורה להתעמלות ומאמנת של נבחרת הכדורגל של התיכון בו לימדתי. הייתי החוויה המתקנת של הרוע שהוא עשה לי ולאחרים. וזה היה אירוני שהיום שבו גיליתי על הדבר האדיר הזה היה גם היום שבו הוא נשפט על הפשעים שלו נגדי ונגד 8 נשים נוספות. הוא קיבל מאסר עולם אתמול. היינו שם לחזות בזה. הייתי שם לחבק את הבנות שעברו איתי שנים של משפט בלתי נסבל עם דחיות ועיכובים רבים. אבל בסוף הצדק והאמת ניצחו. הוא היה אנס ארור. אחרי שיסיים לרצות את עונשו חיכה לו מאסר עולם בקליפורניה. הוא ירקב בכלא. הוא לא יפגע באיש. הביקור הקצר בקליפורניה נתן לי גם אפשרות לבקר בקבר של אמא שלי. דיברתי אליה. סיפרתי לה הכל. על כל השנים שפספסה ועל האונס שלי ועל התקופה הרעה שהגיעה אחריו ועל מת׳יו והלילה המשוגע שלנו בוגאס שהוביל לנישואים. סיפרתי לה את כל מה שעברנו. סיפרתי לי שאני, אבא ואיאן עדיין עובדים על הקשר שלנו ואנחנו לא מתכוונים לוותר כי אנחנו אוהבים אחד את השני ואנחנו משפחה. ועל הניצחונות שלי. קטנים וגדולים, פשוטים ומיוחדים. ניצחתי. אני כמעט בטוחה שיכולתי לשמוע אותה אומרת שהיא גאה בי ולראות אותה מחייכת אליי. וסיפרתי לה שהיא הולכת להיות סבתא. מתתי מפחד והתרגשתי באותה מידה. אני אהיה אמא. אחראית על יצור קטן וחסר אונים. אני אהיה המגנה שלו והוא יהיה הכל שלי. המתנה נחה בידיי הרועדות ודמעות מילאו את עייני. בדיוק אז הדלת של הבית נפתחה. לקחתי נשימה עמוקה וניגבתי את עייני הלחות. מת׳יו חזר ממסיבת הרווקים של נורמן, אחיו. הוא ואדוניס מתחתנים בשבת הקרובה. זו הייתה שנה גדולה לכל משפחת לונגהורן. בראד זכה בפרס נובל על מציאת תרופה לסרטן נדיר, נורמן ואדוניס יצאו מהארון והתארסו ואנחנו הולכים להפוך להורים. זה בהחלט היה הספק מרשים.
״חיכית לי ערה בלונדי?״ מאט נכנס למרפסת.
הוא לבוש במכנס שחור אלגנטי וחולצה מכופתרת בכחול שמבליטה את הצבע המיוחד של עיניו. הוא היה כל כך פאקינג יפה. עדיין לא האמנתי לפעמים שהוא שלי. האיש שלי. זה שהפך בנחישות אדירה לבוגר תואר שני בפסיכולוגיה. שנכנס לתחום כדי לעצור לצעירים וצעירות שעברו אונס ופגיעות מיניות. ראיתי איך החמלה שלו והסבלנות מצילות חיים יום יום. הוא היה גיבור על.
״הייתי צריכה להביא לך משהו״ משכתי בכתפיי.
״משהו כמו מה?״ חיוך ממזרי עלה על שפתיו.
״תוציא את הראש שלך מהביוב ובוא לכאן״ ציחקקתי.
הוא ניגש אליי ואני הושטתי לו את המתנה. הוא הרים גבה.
״מה זה?״
״תפתח״ דרשתי.
הוא עשה את זה וחשף קופסה שחורה. הוא פתח אותה והסיר את הטישו השחור שהסתיר תחתיו שתי בדיקות הריון חיוביות. לרגע היה שקט מחריש אוזניים ואז הוא הרים אליי את מבטו ה-המום.
״אני אהיה אבא?״
״כן״ הנהנתי ודמעות של אושר זלגו על לחיי.
״פאק,כן!״ הוא צועק באושר בלתי מרוסן ואז זונח בצד את הקופסא עם הבדיקות ומניף אותי באושר בזרועותיו.
״אנחנו נהיה הורים, בייב!״ צעקתי באושר.
״אלוהים תודה! תודה!״ מאט מרים את עיניו לשמיים ואז מנשק אותי, חזק.
אני מאושרת, חזקה, אמיצה. ניצחתי את השדים שלי וזכיתי בסוף הטוב שלי עם הגבר שאני אוהבת. כל עוד הוא לצידי החיים יהיו טובים. הכי טובים שיש.