Taming no. 17 (penwiil players 3)

פרק 14

פרק 14-
איזבל-
״יין?״ דידי שאלה והחזיקה בידה כוס יין ובקבוק של יין לבן משובח.
״אני אשמח״ הנהנתי.
בדרך כלל לא אהבתי לשתות או להשתכר אבל הלילה היה יוצא דופן והייתי כאן עם האנשים שהרגשתי איתם הכי בנוח- דידי וטליה. עשינו ערב בנות בדירה שלהן. דידי החליטה שאנחנו חייבות קצת זמן איכות אחרי כמה שבועות של לחץ בלימודים, היינו בשנה ד׳ והלחץ גבר ככל שהתקרבנו לקו הסיום. לא התראינו בגלל זה ופעם היינו רגילות לבלות כל יום יחד. היום כולנו היינו בזוגיות והחיים כבר התחילו להכנס בחברות הקרובה שלנו.
דידי הושיטה לי כוס יין והתיישבה בישיבה מזרחית על הספה לצידי. היא נראתה קורנת ויפיפה וראו שהאהבה עושה לה טוב.
הטלפון שלה רטט ליד הרגל שלה והיא הציצה במסך וגלגלה עיינים.
״איך מאייתים אובססיה?״ היא נאנחה.
״נראה לי שהאיות הנכון יוצא בסוף לדג׳ר לויד״ דידי ציחקקה.
״נראה לי שאת צודקת. חבל שאני סוג של מתה על זה״ היא החזירה הודעה ואז כיבתה את הטלפון.
״אבל עכשיו זה ערב בנות. רשע טהור יסתדר לילה אחד בלעדיי״ היא התרווחה ולגמה מהיין שלה.
״מי היה מאמין שכולנו נגיע לשנה אחרונה שאנחנו יוצאות עם שחקני הוקי... כאילו אנחנו יוצאות איתן אבל איז התחתנה עם אחד מהם״ טליה שלחה אליי חיוך.
״השתלטנו על הקבוצה. השתלטות עוינת״ משכתי בכתפיי.
״לפעמים אני מסתכלת על קון ולא מאמינה שאלו החיים שלי. חשבתי שאני שונאת אותו... איך זה קרה?״ טליה נשמעה מהורהרת.
״יש להם דרך להפוך הכל לטובתם, הממזרים״ דידי הנידה בראשה.
״אגב ממזרים... איך הולך עם לונגהורן?״ טליה שאלה ולגמה מהיין שלה.
״לא היה לנו קל אבל... הוא טוב אליי, הוא טוב לי״ אמרתי בכנות.
״האמת? לא צפיתי שהוא יחזיק מעמד ככה... הוא תמיד נראה לי פרפר כזה שמחפש הרפתקאות וריגושים. הוא שונה מ-קון ולדג׳, פחות רציני בהרבה״ דידי לוקחת לחיקה קערה של פופקורן.
״הוא שונה ממה שהוא נראה מבחוץ. אני חושבת שהוא גדל עם כפית זהב בפה וחי את החיים באנוכיות כי זה כל מה שהוא הכיר. הוא בא לקולג׳ להינות ואני נחתתי עליו בלי התראה״.
הרצתי במוחי את כל הרגעים הכי אינטימיים שחווינו בימים האחרונים. את ההקרבות שעשה למעני, העובדה שהוא רגיש להפליא ומתוק, הרגעים שבהם הוא נותן לי את השליטה ללא שמץ של היסוס. הוא היה בחור טוב שלמזלי לא נתפס מוקדם יותר כי הוא לא רצה זוגיות רצינית. לגורל הייתה דרך מיוחדת להביא אנשים שצריכים להיות יחד אחד לשני. כמו טליה וקונרד ודידי עם לדג׳ר. זה היה משהו גדול מאיתנו.
״להזכירך הוא רדף אחרייך, כמו אצן אולימפי״ דידי צחקה.
״הוא לא ידע מי אני אז. רק ראה את החיצוניות שלי כמו הרבה גברים אחרים. המרדף ריגש אבל עכשיו זה אחרת״ נזכרתי בפעמים הראשונות שלנו זה בנוכחות זה.
איך הוא הטריף אותי ותבע עליי בעלות וניסה להרשים. איך הוא חטף את הדחייה קשה וניסה להתרחק. לא התרשמתי ממנו. ראיתי את השטיחי בדיוק כמו שהוא ראה את השיטחי. שנינו טעינו ותודה ליקום שנתן לנו הזדמנות שנייה.
״גברים יכולים להיות אידיוטים לפעמים״ טליה נאנחה.
״לפעמים? לדג׳ר כמעט הוריד את הראש של איזה ילד מהקבוצה שבהה לי בתחת כשבאתי לראות אותו אחרי הגיבושון״ דידי הנידה בראשה.
״קונרד עדיין רוצה להרביץ לרובי בכל פעם שהוא רואה אותו״ טליה משכה בכתפיה.
״מגיע לו״ אני ודידי אמרנו יחד.
״כן אבל אני לא רוצה שקונרד יסתבך בגלל הלוזר הזה״ היא לקחה חופן של צ׳יפס.
״הוא חכם מידי בשביל זה. חוץ מזה יש לו את מה שלרובי בחיים לא יהיה״ דידי הכריזה.
״תחת סקסי וקריירת הוקי מובטחת?״ טליה הרימה גבה בשאלה.
״אותך, טיפשונת״ דידי זרקה עליה בובת פרווה רנדומלית שנחה על הספה.
״היא צודקת. הוא עדיין מת לך על התחת כמו שאר הלוזרים שהוא מסתובב איתם״ גיחכתי.
״הוא יכול להמשיך. יש לי רק בחור אחד בלב״ טליה עשתה את עצמה מתעלפת.
״דרמה קווין״ דידי צחקה.
המשכנו לצחוק, ראינו סרט רומנטי להפליא עם גיבור חתיך לרמה של ריר זולג מזוית הפה, ריכלנו על הכל ועל כולם, חיסלנו ג׳אנק פוד ושתינו 2 בקבוקי יין.
בשלב מסוים השמענו טיילור סוויפט ורקדנו כאילו אין מחר. היין עלה לי במהירות לראש והרגשתי איך לאט לאט המגננות שלי יורדות. וזה בטח לא עזר שאחרי מסיבת הריקודים שכבנו על השטיח בסלון והשיחה גלשה לסקס. כי באופן טבעי היינו שיכורות וכבר היה 2 לפנות בוקר.
״זה מוזר שאני חושבת שהאוזניים של לדג׳ר סקסיות?״ דידי תהתה.
״לא ממש... אני חושבת שהריסים של קון סקסיים״ טליה נשכה את שפתה.
״יש למאטי נקודת חן כזאת על החזה... זה ממש ממש סקסי״ נאנחתי ונזכרתי בגוף היפה שלו.
״נקודת חן זה כזה סקסי!״ דידי הסכימה בהתרגשות.
״וגומות״ טליה כמעט הפכה לשלולית על השטיח.
״הגומות שמעל התחת, זה מחזה״ דידי גנחה.
״לכל הספורטאים יש כאלה?״ תהיתי.
״נראה לי שכן... וה-וי הסקסי הזה שמוביל ל... זה סקסי״ דידי נשכה את שפתה.
״אני חייבת לומר שלפעמים אני מקנאה בכמה סקסי קונרד״ טליה נאנחה.
״היי גם את סקסית!״ דידי צבטה את זרועה.
״הוא גורם לי להרגיש סקסית... כאילו איך שהוא מסתכל עליי... כאילו אני מושלמת״ היא הודתה.
״ל-לדג׳ר יש את המבט הזה כשהוא רואה את הכוס שלי. כאילו הוא ראה אוצר או את ההמצאה הכי טובה מאז הלחם הפרוס״ דידי חייכה חיוך חולמני.
״הכל בדרך שבה הוא מתייחס לכוס שלך״ טליה הסכימה.
״כןןןן הוא אוהב לאכול אותו יותר משהוא אוהב לאכול אוכל אמיתי!״ דידי הריעה.
״עד כדי כך?״ שאלתי בקול קטן.
״הו כן. זה כמו ספורט אולימפי בשבילו והוא הולך ישר לזהב״ דידי אמרה בהתלהבות.
״כשהוא יורד לי יש לו מין מבט כזה בעיינים. העיינים שלו נוצצות. כמו ילד בחג המולד״ טליה צייצה.
״מה איתך, איז? מת׳יו אוהב לרדת לך? כמה הוא טוב בזה? יש לו בטח סופר דופר ניסיון״ דידי שלחה אליי חיוך ממזרי.
״הוא בסדר״ כמעט נחנקתי על מילותיי.
״לא! הוא לא אוהב לרדת לך?? מה לעזאזל? איזה מין פסיכי הוא??״ דידי מיד פרצה בנאום דרמה קווין ייחודי לה.
״אני חייבת לתמוך בדידס כאן. אם הוא לא יורד לך או שהוא גרוע בזה יש לו בעיה״ טליה הוסיפה.
״אנחנו לא... לא עשינו את זה עדיין״ הודיתי.
״מה? למה?״ דידי נראתה בהלם.
יכלתי לשקר. להמציא תירוץ. לכסות. להסתתר. זה מה שעשיתי תמיד. הייתי רגילה להתחבא ולהדחיק את מה שקרה לי. להראות חזות נורמלית כשבפנים עליתי באש. התביישתי ולא רציתי להיות קורבן אבל עם מת׳יו לא הייתי קורבן. אפילו לא קרוב. הייתי אלילה והוא היה זה שהרים אותי לשם. להאמין שאני יום אחד אוכל להתגבר. היין נתן לי בוסט של אומץ. אחרי שלוש שנים של הכרות צמודה החלטתי לספר להן את האמת.
״בגללי. אני לא רציתי לשכב והוא כיבד את זה״ מינוס כמה מעידות טיפשיות שדיי הודיתי עליהן כי הן הכריחו אותי להתמודד עם השדים שלי כדי שזה יצליח.
״לא שכבתם עדיין?״ טליה הייתה מבולבלת.
״עדיין לא. אנחנו מתקדמים לאט״.
״לאט? יותר כמו בקצב של חילזון״ דידי הנידה בראשה.
״את עדיין בתולה, איז? בגלל זה את פוחדת?״ טליה שאלה.
״אם זה העניין אז אין לך מה להיות לחוצה. ברגע שאת עושה את זה זה כמו לרכוב על אופניים״ דידי נתנה לי לחיצת עידוד בזרוע.
״זה לא העניין״ הנדתי בראשי.
״אז מה כן? הוא עשה משהו? אמר משהו? הוא העליב אותך? הוא מתנהג אלייך לא יפה?״ טליה שאלה בדאגה.
״זה לא זה. אני... זה יותר באשמתי״ הודיתי.
״למה?״ דידי שאלה.
״כשהייתי צעירה, בת 14 כמעט 15 אז מישהו... הממ.. אנס אותי. הוא היה החבר הכי טוב של אחי. והוא ואבא שלי לקחו את הצד שלו. זה שרט אותי ברמות שאני אפילו לא מבינה בעצמי עדיין. ועכשיו אנחנו... מנסים להתגבר על זה״ המילים זרמו מפי והשתחררו כמו מכלוב.
התחושה הייתה נפלאה ומפחידה עד עמקי הנשמה בו זמנית.
שתיקה המומה השתררה בחלל. אני עצמתי עיינים ודמיינתי את מתיו על המיטה שלנו. קשור באיזקים המגוחכים האלה, נותן לי לגעת בו, זורם עם הגחמות שלי, לא אומר פריז אפילו פעם אחת למרות שלפעמים אני לוקחת ולא נותנת כלום בחזרה. התמונה עושה לי טוב, מגרשת את השדים ומעוררת בי רצון לחייך.
״אלוהים, איזבל... פאק... למה לא סיפרת לנו?״ דידי התיישבה ובעיניה החתוליות הגדולות נוצרו דמעות.
״לא סיפרתי לאף אחד״ הנדתי בראשי.
״אנחנו זה לא אף אחד, איזבל״ גם טליה התיישבה וקולה רעד מרגש.
״לא רציתי שתחשבו שאני קורבן ותתייחסו אליי אחרת. אני אוהבת אתכן ופחדתי שזה ישבור משהו אצלי בעיניכן״ אמרתי בכנות.
״אלוהים, איז״ קולה של טליה רעד ודמעות התחילו לזלוג על לחיה.
״בבקשה אל תבכי״ הנחתי יד על כתפה.
״אני לא מאמינה ששמרת דבר כזה בסוד. זה מסביר כל כך הרבה דברים. את הרתיעה שלך מגברים למרות שהם עפים עלייך״ עיניה של טליה היו גדולות והדמעות זלגו ללא הפסקה.
ליבי התכווץ בחזה שלי. ידעתי שאני מסתירה חלק גדול מעצמי. ידעתי שהן יפגעו מזה. אבל הרגשתי שמאט שיחרר חלק בתוכי ועכשיו אני כבר לא יכולה להסתתר. אין לי פאקינג ברירה.
״אוי, איזבל... אני אוהבת אותך ואני מאמינה לך, אני מאמינה לך״ דידי נופלת לזרועותיי ומוחצת אותי בחיבוק.
דמעות זולגות מעייני. קשה לא לבכות כשאני שומעת את זה. שנים של הדחקה, שנים של אני אתעלם וזה יעלם צפו בבת אחת שוב.
״גם אני, איז״ טליה הצטרפה לחיבוק שלנו.
״בבקשה תגידי לי שהבן זונה שעשה לך את זה נרקב בכלא ומקבל את מה שמגיע לו״ דידי מצליחה להשחיל בין געיות הבכי.
״אף פעם לא התלוננתי״ אמרתי בשקט מנסה לשמור על הדמעות החמות בריסון.
״למה?״
״אחי ואבא שלי. לא רציתי לאבד אותם ואחרי שהבנתי שאני לא מסוגלת להתמודד עם הכל כבר היה מאוחר מידי״ משכתי בכתפיי.
״אם אני אי פעם אתקל בבן זונה הזה אני יושבת עליו כלא. תצטרכו לטפל טוב בלדג׳ר. תבטיחו לי״ דידי מישירה אלינו מבט.
״לא אם אני אהרוג אותו קודם״ טליה מתערבת.
״אלוהים אני אוהבת אתכן״ אני כבר לא מסוגלת לעצור את הדמעות.
אני בוכה ובוכה וגם הן. לוקח לנו זמן להרגע אבל בסופו של דבר איכשהו זה קורה.
העברנו את שארית הלילה בשיחה ארוכה וכואבת. סיפרתי להם הכל בפירוט. דידי קיללה את בן, אבא שלי ואחי בכל הקללות שידועות לאנושות. טליה הביאה לנו עוד יין ולקראת הבוקר נרדמנו יחד במיטה של דידי מחובקות. כשקמנו עם האנגאובר מהסיוטים טליה הכינה לנו ארוחה וקפה. התקלחנו, אכלנו ואז דידי לקחה אותי הביתה.
״איז?״ היא שאלה כשהתרתי את חגורת הבטיחות.
״כן?״
״אני מודה שלא האמנתי בו אבל הוא כל כך טוב בשבילך. אל תוותרי עליו או על משהו או מישהו שאת אוהבת ועושה לך טוב בגלל מה שקרה לך. את נדירה, כמו יהלום. יש לו מזל גדול שלדג׳ר החליט לקחת אותנו לווגאס ליום ההולדת שלי. ולי יש מזל גדול שאת חברה שלי״.
המילים הכנות שלה מצליחות לגעת בליבי. אני נותנת לה חיבוק חזק. הפחד מלספר לאנשים את מה שקרה לי היה מוחשי וכבד אבל הן לא אכזבו אותי. הפחדים שלי היו רק פחדים. אני צריכה ללמוד להיות אמיצה יותר ממה שאני כבר. לדעת שאין דבר מפחיד כמו הפחד. ואז כשמתמודדים מגלים שזה הדבר היחיד המפחיד בכל הסטיאוציה.
״לי יש מזל גדול שאתן חברות שלי. הייתי צריכה את האומץ הזה לספר לכן אבל אני לא מתחרטת״ חייכתי אליה.
התחבקנו שוב ואז יצאתי מהרכב שלה ונכנסתי לבניין שלי. ברגע שהייתי בבית הרגשתי הקלה. זה היה מוזר איך תוך כמה חודשים הבית הזה הפך למקום הבטוח שלי. הרגשתי כאן טוב. כאילו זה המקום שלי.
שיר של איזה ראפר מתנגן ברקע כשאני מגיעה לסלון. מאט שוכב על הספה עם הלפטופ שלו בחיקו, קערה של חטיף של קלוריות על שולחן הקפה לצידו וספר לימוד פתוח לצד המחשב. הוא נראה מרוכז. ויפה. כל כך יפה.
״היי בלונדי, איך היה?״ הוא מרים אליי את מבטו ומחייך כשאני מתיישבת בכורסא לצידו.
״היה טוב. אנחנו צריכות לעשות את זה יותר״ אני עונה בכנות.
״בכית?״ פתאום העיינים שלנו מצטמצמות והוא מניח בצד את המחשב ומתיישב.
הוא מכיר אותי טוב. הוא ממש מתחיל לזהות עליי דברים ואני לא יודעת אם אני מתה על זה או מתה מפחד בגלל זה.
״כן. כולנו בכינו. ראינו איזה סרט טיפשי... אוף לא כאילו כן ראינו סרט טיפשי אבל בכיתי כי סיפרתי להן את האמת על... מה שקרה לי״ רציתי לשקר ולא להעלות את הנושא הכבד ולהפיל עליו עוד מעמסה אבל לא הצלחתי.
״את רצינית?״ עיניו נפערו בהפתעה.
אני מהנהנת.
״פאק, בייב אני כל כך גאה בך״ חיוך נפרש על שפתיו.
״לא אתה לא״ אני לוקחת כרית נוי ומכסה בה את פניי.
הוא מיד מזנק ממקומו ומושך ממני את הכרית. ואז הוא צונח על ברכיו לפניי ולוקח את פניי בידיו הענקיות.
״אני גאה בך. ואני יודע שטליה ודידי לא אכזבו אותך והיו שם בשבילך בדיוק כמו שהיית צריכה שיהיו לצידך מאז שהחרא הזה קרה. קשה לסחוב את זה לבד ואת לא צריכה או חייבת לעשות את זה״ עיניו נצצו בכחול ובשכנוע עמוק.
״אתה נתת לי את האומץ״ חייכתי אליו.
״ואת נתת לי אותך. זה מעל ומעבר.״
נישקתי אותו. הוא נישק אותי חזרה. ליבי הלם בחזי במהירות. השיחה שלנו על השטיח לפני שחשפתי בפניהן את מה שקרה לי עדיין ישבה במקום אחורי במוחי. פתאום רציתי לדעת איך זה מרגיש. האם זה באמת כל כך טוב? האם מאט יחשוב שהכוס שלי הוא הדבר הכי טוב מאז המצאת הלחם הפרוס. פחד חלחל לבטני אבל נלחמתי בו. אני לא אתן למה שהוא עשה לי למנוע ממני לנסות משהו שאני רוצה. שאני זקוקה לו.
״מאטי?״ התנשפתי וידי עדיין הייתה בשערו.
״הממ?״ הוא נישק בעדינות את צווארי.
״אתה ממש עסוק עכשיו?״ החוויתי לעבר הלפטופ וספר הלימוד.
״לא״ הוא ענה חד משמעית ובמהירות.
״אני רוצה לנסות משהו. במיטה.״
עיניו מיד נדלקו כמו ילד בבוקר חג המולד. רציתי לצחקק כמו ילדה.
״כל מה שתרצי״ הוא אמר מיד.
״אוקיי״ הנהנתי ותוך חצי דקה כבר היינו בחדר.
הוא הוציא את האזיקים מהמגירה אבל הבנתי שאני לא בדיוק יכולה לעשות את מה שרציתי כשידיו כבולות ללוח לסורגי לוח המיטה.
״המממ אני חושבת שהפעם נצטרך שהידיים שלך יהיו מתוחות רחוק יותר זו מזו״ הרגשתי איך העור שלי מסמיק וליבי מאיץ.
״אין בעיה״ הוא מיד שלף עוד זוג אזיקים פרוותיים מקופסא שנדחקה לתוך חדר הארונות.
הזוג הזה היה בצבע ורוד פוקסיה. לא יכלתי שלא לצחוק.
״אני לא יודעת מה אני חושבת על זה״ נדנדתי את האזיקים מול פניו.
״הם מדליקים. קניתי כמה זוגות ליתר ביטחון״ הוא חייך את חיוך הזהב שלו לפני שהוריד את הסוויטשירט השחור שלו ואת הגופיה מתחת.
כמו תמיד כפות ידיי הזיעו וליבי האיץ את קצבו כשגופו החטוב והיפה הופיע מול עייני.
״כבר אמרתי לך שאתה חתיך?״ סקרתי אותו בלי בושה.
״כבר אמרתי לך שאת פצצה?״ הוא קרץ אליי.
דחפתי אותו על המיטה ואזקתי את ידיו.
בשלב הזה זה כבר הגיע לי בטבעי. לא פחדתי או חששתי מזה. רק קיוויתי שזה יהיה לי טוב. שזה יהיה לו טוב.
אזקתי את ידיו כך שהן יהיו פסוקות מספיק ויהיה לי מרחב תמרון.
״אז מה אנחנו עושים היום, בלונדי?״ הוא חייך בהתרגשות.
״היום אני... כלומר אתה... אם אתה רוצה... אתה...״ וואו ברגע האמת גמגמתי כמו מטומטמת.
״קחי נשימה עמוקה ופשוט תגידי את זה״ הוא נראה רגוע וידעתי שאם הוא לא ירצה הוא יאמר לי.
עשיתי כדבריו. נשימה עמוקה. אני יכולה לעשות את זה. אני אעשה את זה.
״אני רוצה שתרד לי״ המילים יצאו במהירות מפי.
״אוקיי. בואי ושבי לי על הפנים״ הוא אמר ללא היסוס.
״אתה בטוח?״
״יותר בטוח מזה לא הייתי בחיים״ הוא אפילו לא מצמץ לפני שדיבר.
ככל שחשבתי על זה הייתי לחוצה יותר. אני מוכנה לזה?.
״ואם אני אחנוק אותך?״
״אז תכתבי על המצבה שלי מת׳יו ססיל לונגהורן-בעל, בן, אח, נכד וחבר. מת בצורה הכי טובה שיש עם חיוך על הפנים בזמן שנחנק מהכוס של האישה הכי יפה ביקום״ הוא חייך חיוך שובב.
״מאטי״ חבטתי בחזהו והרגשתי את החום בלחיי.
״אני לא אחנק. אני יכול להזיז את הראש. עכשיו בואי שבי לי על הפנים ותני לי לאכול לך את הכוס״ מבטו הנחוש והיפה הצליח להמיס אותי.
״תעצום עיינים״ ביקשתי.
אומנם הורדתי חולצה לפניו אבל החלק התחתון שלי הרגיש אינטימי יותר ולא יודעת אם אני יכולה לעשות את זה שמבטו בוחן אותי.
הוא עשה כדברי. אני לקחתי נשימה והורדתי את הטייץ והתחתון שלי. זה היה מוזר אבל הוא נותר דומם. שוכב עם עיינים עצומות.
״תודה על הכל, מאטי״ נישקתי את שפתיו בתאווה לפני שטיפסתי במעלה גופו.
הנחתי את ברכיי משני צידי ראשו. הוא ליקק את שפתיו וזז מעט ממצב את עצמו. אחזתי בלוח המיטה וירדתי לאט אל פיו. ברגע שהמגע קרה קפאתי. פיו היה כמו פאקינג פלישה. אנטימי מידי. כמעט נסוגתי לאחור אבל אז הרגשתי את זה. הלשון שלו. הוא ליקק אותי. ליקוק ארוך, מסיבי. הראש שלי הסתחרר. הגוף שלי הרגיש כמו בנפילה חופשית מראש צוק. תחושות של עונג ופחד הסתחררו בתוכי נלחמות בעוז. זה התחיל לאט. הוא חקר אותי. לשונו, שפתיו, פיו. אלוהים זה היה כל כך... טוב. תחושות חדשות הציפו אותי כשלשונו פיסקה אותי והוא מצא את מרכז העצבים של גופי. גניחה ארוכה וגרונית נמלטה מפי. אצבעותיי הלבינו כשאחזתי בלוח המיטה כמו בקרש הצלה. הו פאק... מה זה הדבר הזה שהוא עם הלשון שלו??.
״פאק! מאטי!״ גנחתי ומבטי ירד אל פניו שהיו קבורות בין רגליו.
העיינים שלו נצצו אליי מלאות בתאווה ואור. הקשר בתוכי התהדק. כל מה שרציתי היה עוד מגע ועוד חיכוך ועוד.. פשוט פאקינג עוד.
תפסתי את ראשו והצמדתי אותו אליי ירכיי נלחצות ללחיו וברכיי חופרות בכרית. הקצב הפך לרצחני לשונו ופיו לא מרפים. גן עדן היה קרוב ולא עצרתי. התחככתי בו. לקחתי ממנו כל מה שרציתי. כל מה שהוא יכל לתת. זה הכה בי כמו ברק ביום בהיר. בום. הגוף שלי רעד. התנפצות. צרחתי. ממש צרחתי. את השם שלו. משהו על אלוהים. צרור קללות. שוב השם שלו.
אין לי מושג איך הצלחתי לזחול במורד גופו וצנחתי עליו. זיעה כיסתה את גופי. בקושי נשמתי. הרגשתי במימד אחר. הן צדקו. החברות שלי צדקו. עשר מתוך פאקינג עשר.
״אני חושב שאני גמור״ מאט התנשף.
״הכאבתי לך״ שאלתי בדאגה.
״הפכת אותי למכור. מה שמת בכוס הזה? איזה סוג של סם? קסם?״ החיוך על פניו היה יותר מידי בשבילי. והברק על פיו והסנטר שלו.
״אתה משהו מיוחד, מאטי״ צחקתי.
״את מוכנה לעוד סיבוב?״ הוא שוב התיישר.
״אתה רציני?״
״כמו התקף לב מותק״ הוא חייך.
אז עשינו את זה שוב. ושוב. ואחרי ארוחת צהריים שלא כללה את הכוס שלי עשינו את זה שוב.