Taming no. 17 (penwiil players 3)

פרק 2

פרק 2-
מת׳יו-
צעדי נבלעו בתוך השטיח העבה והיוקרתי שכיסה את רצפת הסוויטה היפיפה שחלקתי עם טרייס וגריפין. שניהם ישבו על קצה הספה עם פיות פעורים ולסתות שמוטות. אני הלכתי הלוך ושוב בחלל הגדול. הערתי את שניהם והעפתי את הבחורה שהייתה במיטה של טרייס. אחר כך סיפרתי להם מה קרה בלילה. ועכשיו שניהם שותקים. בהלם. אני ממשיך לצעוד הלוך ושוב וראשי מתרוצץ לכל עבר כמו ילד קטן שאכל יותר מידי סוכר ולא מסוגל למצוא מנוח. עשיתי הרבה דברים מטופשים בחיי. הייתי ילד מפונק שנולד לבית של מיליארדרים לאורך של דורות רבים ומעולם לא חסר לי דבר והמילה ׳לא׳ לא הייתה בלקסיקון שלי לאורך זמן רב. זה הוביל אותי למתוח גבולות ולעשות שטויות. הייתי ילד אמצעי בין אחי הגדול נורמן ואחי הצעיר בראד. כדי למשוך תשומת לב נסיתי לעשות כל מה שאסור. אמא קראה לי השובב הקטן שלה לאורך הילדות וכשגדלתי הפכתי לילד הסורר שלה. זה היה התפקיד שלי במשפחה... מה שוב מת׳יו עשה?. בין רשימת הדברים המטופשים שעשיתי בחיי- שריפת בית הסירות שלנו, נהיגה על רכב הספורט החדש של אבא שלי (הייתי בן 14 ולא היה לי רישיון) ואז גם עשיתי בו תאונה, השתכרתי לגמרי והתחלתי לבכות כמו תינוק באמצע חגיגות ה-90 לסבא רבא שלי כשהרגשתי שאני עומד להקיא על עצמי, נתפסתי עם בחורה בחדר של ההורים שלי (היא הייתה האחות של סבתא רבא שלי), נרדמתי ברכבת ובמקום להגיע הביתה הגעתי איכשהו לאינדיאנה, הבאתי ליום ההולדת ה-21 של נורמן חשפן אבל בטעות שלחתי הזמנות גם להורים שלנו וכמעט הוצאתי אותו מהארון לפני שהוא היה מוכן, הזמנתי עוגה עם קרם אגוזים ליום ההולדת של אמא כששכחתי שהיא אלרגית וכמעט הרגתי אותה בטעות וזה רק מה שאני יכול לחשוב עליו באופן מיידי. אני מבין שכל מה שעשיתי עד עכשיו זה כלום ושום דבר לעומת מה שקרה בלילה.
איזבל הייתה נקודה כואבת עבורי מרגע שבו הנחתי עליה את עייני. היא יפיפה ברמות שגורמות לאנשים לסובב ראשים כשהיא חולפת על פניהם ומעבר לזה שהיא מהממת יש לה לשון חדה ומוח שעובד כל כך מהר שלפעמים קשה לתפוס אותה בזמן. היא סובבה לי את המוח והפכה את החיים שלי לרכבת הרים. בהתחלה הייתי בטוח שמדובר בריגוש של המרדף. זו לא הייתה הפעם הראשונה שבה שמעתי ׳לא׳. זה היה חלק מהמשחק. ניהול הסיכונים של כל פלייר. לפעמים זה מצליח ולפעמים לא. כן הייתי בחור צעיר ונראיתי לא רע אבל ידעתי שאני לא כוס התה של כולן ולפעמים הנסיבות או האישיות של הבחורה לא תסגור את העסקה. אבל ה׳לא׳ שלה הדהד לי בנשמה. אחרי העימות שלנו במסיבה החלטתי להרפות. אחריה הגיע חודש שלם שבו החלפתי בחורות ללא הכרה. אחת בכל יום. ממש כך. עצרתי רק אחרי שהבנתי שאני בורח אבל נשאר באותה נקודה. נאלצתי לעמוד מהצד ולראות גברים מתחילים איתה ונמחצים בדיוק כמוני. היא לא נתנה לאף אחד להכנס. זו הייתה חצי נחמה שזה לא קשור אליי אלא אליה. היא זו שלא מוכנה לתת לאיש לחדור את הבועה שלה. ועדיין זה כאב. נסיתי להיות חבר, לרחף סביבה, להתבונן מרחוק ועדיין בתוכי כל מה שרציתי היה להניח עליי את ידיה, לפענח אותה, להיות איתה. היא הייתה השונה, היוצאת מן הכלל. אני חושב שלמרבה הפחד הבנתי את זה ברגע שבו עייני נחו עליה לראשונה. אהבה ממבט ראשון היא קונספט מגוחך. לא האמנתי בה אף פעם וגם עכשיו לא אבל עדיין היה שם משהו. מהשנייה הראשונה.
דפיקות נשמעות על דלת חדר הסוויטה שלנו. גריפין ניגש לפתוח ועדיין נראה המום. בפתח עומדת איזבל. היא יפה כל כך. יופי מהסוג שמתנוסס על שלטי חוצות וגורם לגברים לפתח פנטזיות ואובססיה מרק להסתכל עליה בתמונות.
״איזבל... כנסי״ גריפין מזמין אותה פנימה.
גם הוא וגם טרייס בוהים בה כאילו היא הצמיחה ראש נוסף. ואז הם בוהים בטבעת. ייאמר לזכותי שבחרתי משהו הולם. יהלום שלא קשה לפספס ואי אפשר להתעלם ממנו.
״אני יכולה לדבר עם מת׳יו בפרטיות?״ היא שואלת.
הבנים מהנהנים בצייתנות וממהרים לצאת ולהשאיר אותנו לבד.
היא נראית חיוורת מעט ועייפה ועדיין היופי שלה יכול להאיר את כל לאס ווגאס בקלות מפחידה.
״את רוצה מים או שאני אזמין לך משהו משירות החדרים?״
היא מנידה בראשה.
״לא תודה. אני רוצה שנדבר״.
לא היה לי ספק שאני לא הולך לאהוב את ההמשך של זה. שום דבר טוב לא בא אחרי- אנחנו צריכים לדבר.
אבל אני בולע את הפאניקה ומחווה לספה העשויה העשויה קטיפה. היא מתיישבת ואני מתיישב לידה ומנסה לשמור על קור רוח.
״אני יודעת שמה שאני אבקש יכול להשמע הזוי אבל... רק תקשיב לי קודם ואז תחליט, טוב?״ היא מביטה בי בתחינה בעיניה התכולות, שני אגמים צלולים ופראיים.
אני מהנהן בכבדות.
״אוקיי. אז ככה... אמא שלי מתה כשהייתי בת 12. היא אובחנה במחלת כליות קשה כשהייתי ממש קטנה. היא עברה השתלת כליה וחשבנו שכל זה מאחורינו אבל אז היא חלתה שוב. הגוף החל לדחות את הכליה. עוד השתלה התבררה כבלתי אפשרית. התפללנו לנס אבל הוא לא הגיע...״ קולה נחנק מעט וגופי התכווץ.
לא היה לי שמץ של מושג. לא ידעתי את זה עליה. לא ידעתי שום דבר עליה. מלבד זה שהיא הייתה אלה בדמות בת אנוש.
״אני מצטער״ אמרתי בכנות.
״גם אני. אמא שלי הייתה אישה נפלאה. היא הייתה נגנית פסנתר ומורה למוזיקה. עדינה, אצילית, מלאת אהבה ואמא נפלאה שדחפה אותי ואת אחי להצלחה בכל דרך אפשרית. היא הייתה הדבק של המשפחה״ היא דיברה על אימה בגעגוע שהפך לי את הבטן.
״אם זה מנחם אני יכול להגיד שיצאה לה ילדה דיי מושלמת״ משכתי בכתפיי.
״אני אפילו לא קרובה לשלמות, תאמין לי״ איזבל גיחכה.
״אני רק אומר מה שאני רואה״ נסיתי לנחם אותה עם חיוך והסטתי קצוות שיער זהובה מעבר לאוזנה.
היא נעה באי נוחות קלה וכל כך התחשק לחזור לרגעים שבהם היא הייתה שיכורה ונמרחה עליי. כשלא היו בנינו גבולות או מחסומים וכל חומות ההגנה שלה היו פרוצות.
״אמא שלי קראה לי לחדר שלה בבוקר, כמה שעות לפני שנלקחה לבית החולים ולא חזרה עוד. ישבתי לידה על המיטה. היא אחזה בידי וליטפה לי את השיער. בכיתי המון כי הייתה לי הרגשה שזה הסוף. פחדתי ממנו פחד מוות. לא רציתי לחיות בעולם שבו לא הייתה לי אמא״ אלוהים הלב שלי פאקינג נשבר.
דמיינתי את איזבל הקטנה ממררת בבכי בזמן שאימה גוססת למול עיניה.
״זה נוראי״ מלמלתי.
״הכי נוראי בעולם. היא בקושי דיברה אבל לרגע אחד הקול שלה היה צלול והיא ביקשה ממני משהו. אמרה שהיא רוצה שאני אבטיח לה משהו אחד. מיד הסכמתי בלי לחשוב על זה. היא ביקשה שאתחתן אך ורק עם הגבר שאני אוהבת ובטוחה בו במאת האחוזים. שאני לא אתפשר, שאני אמצא את האחד. שאני אלחם למען הנישואים האלו ואקח את השבועות שלי ברצינות המירבית. שאני אהיה מאושרת. היא גרמה לי להבטיח שאבחר את האיש הנכון ואנסה להפוך את זה לנצח ולא אכנע לקשיים ולמכשולים. אני נשבעתי... זה היה בשבילה. זה היה הדבר האחרון. ועכשיו אנחנו כאן. אני אשתך, מת׳יו. כן אני יודעת שזו בקשה ענקית אבל... אבל אני רוצה שתיתן לנו הזדמנות. שהיא לפחות תראה שניסיתי. בשבילה. בשביל... בשבילי. כדי שאני אקיים את הבטחתי״ עיניה הכחולות שבכל כך הרבה הזדמנויות היו כמו שתי בריכות קפואות ללא תכלית עברו היו עכשיו רכות כמו ים ללא גלים ביום קיץ עצל אך מכוסות בדוק של דמעות.
הבטן שלי התהפכה. הנחתי את ידי על ידה בעדינות ובזהירות. הטבעות שלנו היו שם. ההבטחה שהבטחנו. המילים היפות שאמרנו בשכרות מול חקיין של אלוויס. זה היה רציני בשבילה. בשבילי זו תהיה עוד טעות לאוסף. ההורים שלי כבר הבהירו שהספיק להם ודיי. גם ככה הייתי הכבשה השחורה של המשפחה. בין נורמן שסיים תיכון בגיל 16 והמשיך ללימודי מנהל עסקים בהצטיינות ובגיל 25 כבר הפך למנהל כוכב בתאגיד לונגהורן עם רעיונות חדשניים שמעיפים לאבא את המוח וגורמים לסבא לקנות לו מתנות מופרכות כמו אי פרטי ויכטה ענקית. מהצד השני יש את בראד. הוא היה מגה גאון. סיים תיכון בגיל 14 ותוך כמה שנים הפך לאחד האנשים הכי צעירים עם דוקטורט על פני כדור הארץ. אחי הקטן היה דוקטור, דוקטור בראד לונגהורן. הוא היה מומחה לחקר הסרטן. קבוצת המחקר שלו עמדה למצוא תרופה לסרטן נדיר במוח. ואני הייתי שחקן הוקי. דיי טוב אם יורשה לי להעיד אבל לא אחד שימשיך לקריירה מקצועית כמו קונרד ולדג׳ר וטרייס. הייתי שחקן הוקי דיי טוב עם ציונים סבירים מינוס ורק כי רציתי להישאר בנבחרת. המאמן פורטר היה ברור וחד בנושא- מי שמפשל בלימודים עף מהקבוצה. בלי תירוצים.
ההורים ציפו שאפשל. השנה האחרונה הייתה דיי רגועה מלבד הבחורה שהופיעה על מפתן האחוזה שלנו בבוסטון וטענה שהיא בהיריון עם התאומים שלי. בדיקה קצרה והתברר שהיא שקרנית. אבל ההורים שלי לא אהבו את זה בלשון המעטה. אף בחורה שבראד שכב איתה מעולם לא הגיעה לבית שלנו באמצע הלילה וצרחה שהיא בהיריון ממנו מחוללת מהומה. אף בחור שנורמן שכב איתו מעולם לא עשה את זה גם אבל אם להיות הוגן המשפחה לא ידעה על הנטיה המינית שלו (מלבדי ומלבד בראד) וכנראה שכל עניין ההיריון לא יכל להסתדר מבחינה פיזיולוגית. אבל הפואנטה הייתה שלא רציתי לפשל יותר. לא הייתי מוכן לפרצופים מאוכזבים או לנזיפות או להתעלפויות מוגזמות ומלודרמה. והייתה את איזבל. הסתכלתי על הטבעת הזו ושאלתי את עצמי כמה שאלות חשובות- זהו זה? ככה תראה שארית חייך? זו האישה שתהיה הנצח שלך? בלי סקס עם אישה אחרת? בלי דייטים? בלי פגישות רנדומליות? האם אני מוכן לכל המחויבות הזו?.
איזבל הביטה בי בתקווה ואני הבנתי שלא הוצאתי הגה כבר דקות ארוכות. הייתי חייב לה תשובה.
״אני יכול לחשוב על זה?״
״ברור. זו החלטה גדולה. יש לנו יכולת לבטל הכל לפני שנצטרך לעזוב את ווגאס. עד מחר בבוקר. ואם לא תהיה לך תשובה אז נחכה עוד כמה ימים ונגיש את המסמכים בבוסטון. זה בידיים שלך. ואגב אם נלך על זה אני רוצה לחתום על הסכם שאם זה לא מצליח אתה לא חייב לי אפילו חצי פני. קונרד ציין מתישהו שהמשפחה שלך עשירה אז לא אני לא מוכנה שהם יחשבו שזה קטע כזה. אתה מבין?״
אוי אלוהים. היא פשוט מלאך מתוק. מושלמת. היא חשבה על הכל בזמן שאני לא חשבתי על כלום.
״אוקיי. אני אחזיר לך תשובה עד מחר בבוקר״ הנהנתי.
היא לחצה את ידי בידה בעדינות ממכרת.
״תודה שאתה כל כך.. מאוזן בזמן שאני מאבדת את זה. כבר שנים שלא... השתכרתי ואיבדתי שליטה ככה. זה מלחיץ, מעורר חרדה ופאניקה ובלתי נסבל בשבילי. ואתה... התנהגת אחרת משצפיתי. בדיוק מה שהייתי צריכה. החזקת לי את השיער שהקאתי למען השם...״ היא הנידה בראשה ונראתה נבוכה משהו.
״לא פעם ראשונה שלי בתחום. והבנתי שעוד פאניקה לא ממש תעזור כאן. וחוץ מזה... לא הייתי כל כך שיכור. הייתי מספיק שיכור אבל לא כמוך. וחוץ מזה אני כאן לכל מה שתצטרכי. אני לא בחור כזה רע כמו שאת חושבת״ משכתי בכתפיי.
היא התאבנה לצידי ומשכה את ידה משלי.
״אני אתן לך מרחב. נתראה, מת׳יו ושוב תודה שהסכמת לחשוב על זה״ היא שלחה אליי חיוך יבש ואז נעלמה לה.
נשארתי לבד בחדר ונפלתי אחורה על הספה. התקרה הבוהקת לא נתנה לי שום תשובה או מענה. פאק... הייתי גרוע בלהחליט החלטות טובות. והפעם? הפעם כל החלטה תעלה לי במשהו אחר שלא רציתי לאבד.