Taming no. 17 (penwiil players 3)

פרק 16

פרק 16-
מת׳יו-
ישבתי ברכב עם ריח העור החדש ודפדפתי בתמונות ובסרטונים מהלילה שבו אני ואיזבל התחתנו. היינו שיכורים מהתחת. היא יותר ממני. רקדנו, צחקנו, חייכנו. היינו חופשים ומטורפים ונמרחנו אחד על השניה. היא הייתה הכי משוחררת שהרשתה לעצמה להיות איתי. ידעתי שזו אשליה של אלכוהול אבל לא היה אכפת לי. נצרתי בנשמה שלי את החיוך המדהים. ונשבעתי לעצמי שיום אחד היא תהיה כך בלי טיפה של אלכוהול. וגם הודיתי לאלוהים שהוביל אותנו לכנסיה ההיא ולחתונה שלנו. זה אומנם נפל עלינו כרעם ביום בהיר אבל לא היה לי אכפת. כבר לא. הרכבתי את משקפי השמש על עייני ויצאתי מהרכב. זה היה אחר צהריים חמים ומתאים לקליפורניה. הטיסה שלי תצא בערב ומחר אחר הצהריים אני כבר אהיה בבית. אבל לפני זה נשאר לי עוד משהו אחד לטפל בו. או יותר נכון מישהו. היום לבשתי שחור מכף רגל ועד ראש. נראיתי כמו איום לחברה. איום חמוש במשקפיים שעלו כמו בניין דירות יוקרתי ושעון שיכל לממן את המשכורת השנתית של הרבה מאוד אנשים. לדוגמא האיש שחיפשתי. מגרש הכדורגל היה רחב ידיים אבל היה קל לזהות את המאמן שעמד עם ידיים על מותניו. הוא היה לבוש במדים בצבעים אדום ולבן. דיי נמוך עם שיער חום שגידל כמו רעמה מכוערת. הוא שרק במשרוקית וחילק פקודות לבנות שרצו על המגרש. חיכיתי בסבלנות עד לסוף האימון. הבנות רצו ליציאה אבל הוא נשאר ודיבר עם נערה, אחת השחקניות. השיחה ארכה כמה דקות והוא ליטף את גבה, נגע בידה ולבסוף נתן לה חיבוק ארוך מידי וידיו גלשו קרוב מידי לישבנה. החתיכת חרא עדיין היה להוט להטריד ילדות. הלכתי במהירות לעברם וברגע שהוא הבחין בי הוא מיד שחרר אותה. היא הייתה סמוקה ולא בטוח שמהמשחק.
״ביי המאמן גייבל״ היא מיהרה לברוח משם וראו עליה שהמסכנה לא הרגישה בנוח.
״אני יכול לעזור לך?״ הוא פנה אליי ונשמע מעוצבן.
״אם אתה בנג׳מין גייבל אז כן״ הדבקתי לפניי חיוך.
״זה אני. מי אתה? אתה נראה צעיר מידי מכדי לרשום את הבת שלך לקבוצה״ הוא התבדח.
״מת׳יו לונגהורן. אני בטוח ששמעת על תאגיד לונגהורן״ הצגתי את עצמי.
״כן, שמעתי על זה״ הוא מהנהן אבל נראה דיי אדיש כי מבטו נודד לעבר שתי שחקניות שעוברות ליד הגדר שאנחנו עומדים לידה.
מבטו ממוקד בישבנים שלהן. בחילה קשה עולה בי. חתיכת סוטה דפוק.
״אבל לא באתי לדבר על זה. באתי לדבר על משהו אחר לגמריי״ לא היה לי זמן או רצון למשחקים עם הבן זונה הזה.
״על מה?״ מבטו סוף סוף חזר אליי כשהבנות נעלמו.
״על אשתי״ השבתי.
״אני לא יודע על מה אתה מדבר. בחיים לא שכבתי עם מישהי נשואה״ הוא מרים ידיים בהתגוננות.
מה שמבהיר לי שהוא לא רק אוהב קטינות הוא גם בוגד מטונף. כל הפאקינג כבוד.
״זה היה לפני שהתחתנו. אתה מכיר את איזבל מילדות, בן״ חייכתי אליו חיוך ריקני.
״איזבל? איזבל וויט? אחותו של איאן?״ הוא הרים גבה.
״איזבל לונגהורן״ תיקנתי.
״מה לגביה? לא דיברתי איתה או עם אחיה כבר שנים״ הוא שילב את זרועותיו על חזהו בהתגוננות.
״אני בטוח שלא היה לכם הרבה על מה לדבר אחרי שאנסת אותה״ הטחתי בו.
״אני לא יודע מה היא סיפרה לך אבל לא אנסתי אותה. זיינתי אותה. היה לה קראש קטן עליי וברגע שהיא קיבלה מה שהיא רצתה היא רצה לבכות אונס כמו ילדה מסכנה. אני לא אשם שהיא דפוקה במוח״ הקול שלו היה בטוח וחלק כאילו השקר היה משהו שהוא ממש האמין בו.
הוא כבר היה רגיל כל כך לשקר שזה יצא ממנו בלי בעיה. אפילו בלי למצמץ.
״סיפרת את האמת לאיאן לפני שנים אל תנסה אפילו לשקר לי״ גיחכתי.
״דיברת עם איאן? מה אתה בסוג של מסע נקמה בשביל הזבל הקטנה?״ הוא שאל בזלזול.
״תקרא לאשתי שוב זבל ותתחרט״ חייכתי חיוך חסר הומור.
״אל תאיים עליי, ילדון. מה שקרה קרה. המשכתי הלאה בחיים וכדאי שגם אתם״ הוא הרים את ידיו כאומר ׳השיחה הזו נגמרה׳.
״איזה כיף לך... לאנוס ואז להמשיך הלאה... אבל אתה יודע מה הבעיה? שהקורבן שלך לא המשיכה הלאה. שרצחת לה את הנפש ולקחת ממנה משהו שהיא לא רצתה לתת לך. שהיא חיה בפחד ממה חיות אדם כמוך יכולים לעשות. לקחת ממנה את המשפחה, הביטחון והחיים שהיו לה לפני מה שעשית״ עמדתי בגאון מולו ולא נתתי לו לחמוק.
״אתה לא יכול להוכיח כלום אז לך להזדיין״ הוא נהם.
״תראה, בני בוי אתה אחד האנשים הכי חרא שהיה לי את אי המזל להכיר. אבל מהר מאוד אתה תלמד שאתה לא יכול להתעסק עם אשתי ולא לשלם על זה״ לקחתי צעד קדימה דוחק אותו לפינה.
״אני לא פוחד ממך, ילדון״ הוא התנשף כמו שור זועם.
״אז כדאי לך להתחיל, בני בוי. שמעתי שהיו לך חלומות גדולים על להיות שחקן פוטבול וכל השיט הזה, אה? כנראה שבשבילך חלומות לא נועדו להתגשם״ התגריתי בו כי הבנתי שאין עם מי לדבר.
הוא לא ירגיש או מרגיש אשמה. לא משנה מה אני אגיד בראש המעוות שלו הוא לא פגע באיזבל מעולם. וגם אם כן זה הגיע לה. הוא היה מהאנשים שלא מסוגלים לשמוע לא ואז לוקחים את מה שהם רוצים בלי לשאול. משהו שלא שייך להם ומעולם לא יהיה.
״אני אוהב את העבודה והחיים שלי״ הוא חרק שיינים.
״אני בטוח... להסתובב עם ילדות קטנות, להטריד ולבהות בהן בבגדי ספורט קצרים כמו סוטה עלוב שלא יכול להשיג דייטים עם נשים בגילו ובגלל זה צריך לגור עם שותף שנראה כאילו לא התרחץ במשך שנתיים״ הכנסתי לו מכות נמוכות אבל זה הגיע לו.
״עשית עליי ממש תחקיר״ החיוך נמחק מהפנים שלו ממש מהר.
״אולי. ואולי זו רק ההתחלה של מה שחשבת שהתחמקת ממנו״ טפחתי על כתפו.
״מה אתה רוצה ממני?״ הוא דרש.
״ממך? כלום. נתתי לך הזדמנות לעשות משהו אבל פספסת אותה. אולי אלווין ואיאן האמינו לבולשיט שלך אבל אני לא״ שמרתי על טון שקול ורגוע כשראיתי שהוא מתחיל להתחמם.
״אתה לא יכול להוכיח כלום ובטח שלא לעשות לי משהו״ הוא חזר על המנטרה.
״אוקיי. אז אני מניח שאנחנו עוד נראה, בני בוי״ משכתי בכתפיי.
״זו לא אשמתי שהתחתנת עם זונה שקרנית!״ הוא צעק.
״אבל זו אשמתך שאתה חרא דפוק״ דחפתי אותו לאחור.
״אל תעז לגעת בי!״ הוא נהם.
״אה אתה לא אוהב שנוגעים בך בלי הסכמה?״ צחקתי לו בפרצוף.
״אתה הוזה! בחיים לא נגעתי בה ככה! היא שקרנית שמחפשת תשומת לב! הסיבה היחידה שהיא התעניינה בך זה הארנק השמן שלך, גבר!״ הוא חשב שהוא עשה משהו עם ההערות הסתומות שלו.
״אתה לא יכול לסלף את האמת. ואתה יכול להמשיך לקנא בי״ המשכתי להתגרות בו.
״אתה בן זונה עלוב! ואתה..״
״תן לי להגיד לך משהו הטנטרום של ילד בן שנתיים לא נראה טוב עלייך. אתה נראה גרוע. איזבל לומדת באחת האוניברסיטאות הכי טובות בחוף המזרחי, היא נשואה למיליארדר, היא חכמה, היא מצליחה, יש לה חברות טובות וחיים יפים. ואתה מאמן כושל ומורה לספורט שבקושי סוגר את החודש ובוהה בקטינות בזמנך החופשי. אני חושב שכולנו יודעים מי העלוב האמיתי בכל העסק״ השתמשתי בכל השחצנות והראוותנות בתוכי כשדיברתי עליו.
רציתי שירגיש כמו הלכלוך מתחת לסוליה של נעלי הפראדה היקרות בטירוף שלי.
״תעוף מהמגרש שלי! תעוף מכאן!״ הוא נהם בעצבים.
״בשמחה. אתה עוד תשמע ממני, בני בוי״ אני נותן לו קריצה ומתחיל לצעוד לעבר הרכב שלי.
״רק אל תשכח שאני זה הראשון שזיין את הכוס שלה! לפני היא הייתה פאקינג בתולה!״ הוא צעק אל גבי המתרחק.
יכלתי להתנפל עליו ולכסח לו את הצורה. רציתי את זה יותר מאשר את נשימת האויר הבאה שלי אבל הייתי חייב להתאפק. אני אהרוס אותו לפני שהוא ידע מה קורה. לא במכות אלא בשיטות אחרות לגמריי. כאלה שלא יגרמו לי לגמור בתא מעצר עם אישום לניסיון ברצח וחבלה חמורה.
״אי אפשר למחוק את מה שעשית לה, בן. ובקרוב אתה תשלם על זה בגדול״ זו הייתה פאקינג הבטחה.
לא הסתובבתי כדי לבדוק את תגובתו והמשכתי לרכב שלי. לחצתי על הגז והגברתי את המוזיקה כדי להטביע את רגשותיי הסוערים. הוא היה בן זונה ענק. הוא לא הצטער והמשיך לשקר לי בפרצוף. זחוח, עלוב ועדיין מסתובב סביב הטרף שלו במדים של מאמן ומורה לספורט. ברגע שעצרתי ברמזור שלחתי לטיירון החוקר הפרטי הודעה. רציתי שהוא יחפור וינסה למצוא עוד קורבנות של האפס הזה. אם הוא יוכל למצוא קורבנות עכשוויים או משהו ממש מכוער שאפשר לחשוף זה יהיה אידאלי. התכוונתי לתפוס את בן מהביצים ולהכריח אותו לשלם. ולהרחיק אותו מכל מי שיכל להפגע ממנו. הייתי איש במשימה ואף אחד לא יכל לעצור אותי. הוא הולך לשלם. הוא הולך להתחרט על היום שבו נולד ועל הרגע שהחליט לפגוע באיזבל וכל שניה עלובה אחרת של חייו. זהו זה. הגיע הזמן שהקארמה תגיע לחתיכת אפס הזה ואני הולכת לספק אותה. בענק.