This is me

לפעמים אני כותבת כדי לפרוק מועקות,
ולפעמים זה רק בשל השראות,
אבל תמיד אני מקבלת משום מה תגובות חיוביות,
לא מבינה מה אנשים מוצאים בסיפור חסר עתיד.

לפעמים אני מציירת, מציירת כדי להרגיע את הנפש,
מציירת כדי להוציא את מי שאני לדף,
ומשום מה אני תמיד מקבלת משב חיובי,
לא מבינה מה אנשים מוצאים בציור שלי.

לפעמים אני שרה, שרה כדי לנקות את כל המחשבות,
שרה במקום לצעוק, כי צעקות הן מרות וצורמות,
ולפעמים, רק לפעמים, אני מקבלת חיוך קטן, או הארה חיובית.
לא מבינה מה אנשים מוצאים בקול שלי.

אומרים לי שאני כשרונית, ״מיוחדת במינה!״
לא מבינה מה רוצים, אני בסך הכל מביעה את עצמי,
בסך הכל מנסה להוציא את העול שבתוכי,
לשחרר לעולם את מי שאני.

אולי יום אחד, אפקח עיניים, ואבין מה הם רואים.
אך לבינתיים, אני לקוית ראייה בעיניהם,
רק מעוניינת להוציא מעט מהמועקה שלי,
ולפעמים, מידי פעם, אאסוף מהדברים שהם אומרים, ואחייך במעט, ואתחיל להבין.