This is me

Once upon a time

׳היה היה פעם׳, כך מתחיל כל סיפור באגדות, ׳נסיך ונסיכה יפהפיים׳ האמא לוחשת ומלטפת את ראשה של העלמה הזעירה.
׳מה קרה אז אמא?׳ שואלת הילדה בחיוך גדול ומאושר, יודעת שתמיד לכל סיפור אגדות שאימה סיפרה יש סוף נפלא.
האם מחייכת ומספרת סיפור מרהיב, על אבירים, אהבות ועל ממלכות רחוקות.
והילדה הקטנה, מאושרת מדברי אימה, מקשיבה בהערצה, יודעת שבקרוב גם היא תוכל למצוא אביר אשר יצילה ממכשפה רעה.
השנים חלפו והפכה לנערה, אשר דמעות תמיד בעיניה וליבה לא יוכל לאהוב לעולם.
אינה מאמינה עוד בסיפורי אגדות, אך יודעת שמכשפה אותה כלאה בציפורניה החדות.
והיא? איננה יכולה לברוח ואף אביר או נסיך לא יבוא לעזרתה.
הנערה כלואה וסובלת נורא. היא זועקת בכל יום אך קולה לא יוצא, היא צווחת ומתחננת, אך מעיניה רק מורגש הכאב.
וכמה חבל שאנשים לא מסתכלים על עיניה, אוי כמה חבל.. כיוון שברגע שהיו מסתכלים באמת, משקיעים את זמנם בעיניה המפוחדות והכואבות של הנערה.
אולי היה לה גם אגדה משלה.
שבו נסיך על סוס לבן, גם אם הוא קצת מוזר, יקח אותה על סוסו המרשים והם ירכבו ביחד הרחק מהמכשפה שרוצה אותה להפיל.
הנערה חולמת, היא תמיד חולמת ומבקשת, שיום אחד? תוכל לברוח מכאן, בכוחות עצמה!
כי אינה עוד מאמינה בסיפורי אגדות, וכולם נהיו בעיניה מפלצות.
׳הלוואי׳ היא לוחשת בקולה השבור והדמעות בורחות מעיניה העצומות, ׳רק לברוח אני מבקשת׳ היא מוסיפה ומתייפחת, כי יודעת, שאדם לא יוכל להגיש לה מטפחת לנגב את דמעותיה, או ללחוץ בעדינות על כתפיה כדי לעודדה.
כן, לנסיכה הזאת אין אף אחד.