בורחת מהכל, רצה למרחקים,
לא רוצה להיות בין חברת האנשים.
דמעות ועוד דמעות, זולגות עד בלי די,
איך אף אחד לא שם לב אליי?
הנערה השבורה מקצה הכיתה,
שותקת הרבה ומפחדת לומר מילה,
לא רוצה שיחשבו, שיחשבו שהיא שונה.
אז היא שותקת, הנערה הבודדה.
עוצמת עיניים וחוסמת יבבות,
לא רוצה שישמעו איך הלב רוצה לבכות.
אני סתם עוד נערה, לא משהו מיוחד,
היא מנסה לשכנע את כולם אך זה לא עוזר בכלל.
סביבה חסרת תכלית, אנשים חסרי לב,
כולם לא שמים מה נפלט להם מהפה.
עולם אכזר וכאוב, ילדות נשכחת,
הנערה הכאובה עוד שעה נלקחת.
הכאב הנפשי לא עוזב אותה,
לוחץ ולוחץ עד שלא נשארה לה טיפה,
טיפה של שמחה, או אפילו רוגע,
הנערה השלווה כבר לא מוצאת נחת.
והיא בורחת למרחקים, בוהה בעננים,
מגיע לצוק ישן בעוד מסתיימים החיים,
הים מתחתיו גולש, שוצף וקוצף,
קורא לנערה להצטרף.
הנערה האבודה מחזירה את מבטה ארצה,
מתיישבת על ברכיה מול האבן הקרה,
משרטטת על האדמה שאותה תפגוש בקרוב,
את חוויותיה הקשות מכל,
מספרת ומספרת עם אלפי דמעות,
משתפת, אך איש לא יוכל לראות זאת.
כי כאשר תלך הרוח תילל בצער,
ותעלים ביחד עם הנערה את סיפורה המר.
YOU ARE READING
This is me
Short Storyאני רק אנושית. אני נפגעת, אני נכוות, אבל לך זה לא משנה, אתה לא רואה את הכאב שלי, אתה לא רואה את הסבל שלי, כי אתה אטום וחסר הבנה.
