כל מה שאני עושה לא מספיק טוב בשבילך, לא אכפת לך יותר, רק רוצה שאיעלם ממך.
ולי כבר לא אכפת, פשוט נמאס, לא יכולה עוד להסתכל לעברך.
כל פעם מחדש, המילים ההן והכעס הזה, כאב, זכרון ושכחה.
רק תן לי לעצום עיניים, להישען לאחור וליפול על הדשא הרך, שארפה ואלך מפה.
והחמימות תעטוף את גופי, והאושר יתקרב והסכנה תחלוף.
שחרר ממני, כי אינך רוצה בי עוד, ואני איבדתי כל פיסה של אור. עזוב את נשמתי הכלואה בידייך ושחרר אותה מהגוף המת שלי.
כי אינך, כן אינך, רוצה עוד בי.
והמוות קרב, והאור פה, ואני שמחה ומחויכת נעמדת מולו, ואט אט הוא מתעטף סביבי, גורם לרוגע ולשלווה פנימית.
וכל הזכרונות נעלמו אי שם, וכל הרגשות נמחקו לעד.
ואתה, כן אתה, מתייצב מול קברי העשוי צור, ופתאום אתה נזכר בכל מה מעשייך השליליים.
ודמעות בעינייך, וזעקות חסרות אונים.
ואתה מבין, מבין עד מאוד, איך העזת, איך גרמת לי למעוד.
וריסקת את ליבי, וגרמת לי לבכות, איך העזת הגד לי, איך העזת לעשות זאת?
והנני כאן, עומדת לבד, נולדתי מחדש, ואיני זוכרת דבר.
אך נשמתי עייפה ותשושה, ורוצה מנוחה, אך היא לא מתייאשת יותר.
היא לוחמת, היא חזקה.
YOU ARE READING
This is me
Short Storyאני רק אנושית. אני נפגעת, אני נכוות, אבל לך זה לא משנה, אתה לא רואה את הכאב שלי, אתה לא רואה את הסבל שלי, כי אתה אטום וחסר הבנה.
