אני רק ילדה קטנה,
עוד לא ראיתי עולם.
אך חלומותיי גדולים,
ומלאים בשמחה.
אני רק ילדה קטנה,
עוד לא הספקתי דבר.
אך אני יודעת שבעתיד,
אוכל לעשות את הבלתי יאומן.
אתמקד בדרכי,
ואמשיך לחלום,
כי כך ילדים קטנים,
חושבים בסך הכל.
אני נערה, בסך הכל צעירה,
חלומותיי מתפזרים, בשל הפחד.
אך חלום אחלום, ואנסה להגשימו,
כי לכל אחד, בסוף יש חלום.
והנה אני, לאט לאט מביטה למרומים
ומתפללת בעיניים עצומות להצליח במאבקי
ולמרות הכל, אני מקווה.
מקווה להצליח, ולהמשיך להיות שמחה.
אני מתבגרת, קצת יותר בוגרת.
כבר ראיתי הרבה וחוויתי סבל.
ואיני מביטה עוד למרומים,
אלא אל המתים.
ועיני עצומות לא לתפילות,
אלא לבכי.
והנה אני, חלומותיי התנפצו,
הם בסך הכל היו חלום רחוק.
ועכשיו הלילה, סוגר עליי.
ואני רוצה, רוצה רק לזעוק,
רוצה לברוח מכל הבעיות
ופשוט לנוח, בשלוותי.
אני מתבגרת, שנשארה באותו הגיל.
בשל משבריה הרבים, וכאביה העצומים.
לקחתי את חיי ועכשיו אני במרומים,
איני עוד צריכה להסתכל עליהם
אלא להסתכל למטה, על כל האנשים,
האנשים הקטנים שזכרו אותי.
זכרו אותי רק אחרי מותי,
ועכשיו הם אינם עוד יכולים,
הם אינם יכולים עוד, להציל אותי.
YOU ARE READING
This is me
Short Storyאני רק אנושית. אני נפגעת, אני נכוות, אבל לך זה לא משנה, אתה לא רואה את הכאב שלי, אתה לא רואה את הסבל שלי, כי אתה אטום וחסר הבנה.
