נלחמת על עבר חסר טעם,
נלחמת על מה שהיינו,
נלחמת בשיניים כדי לזכות באהבה,
נלחמת ונלחמת,
לדבר חסר משמעות.
שועטת קדימה בניסיון לתפוס את ליבך,
שועטת והדמעות מסתירות את המטרה הנעלה,
שועטת ובקושי אוחזת בך,
שועטת...
ונופלת בחבטה לתהום חסר תקווה.
נאבקת בכולם כדי שיתנו לי להגיע אלייך,
נאבקת ומקווה שאמצא אותך,
נאבקת ונאנקת מחוסר חמצן בלעדייך,
נאבקת וכשמגיעה,
אתה זורק אותי בחזרה למים העמוקים,
מחכה שאטבע.
נלחמתי על מה שהיינו,
זעקתי את כאב המלחמות שחווינו,
שעטתי בציפורניים שלופות להגן עלינו,
ובסופו גיליתי שלא נשאר אתה ב׳אנחנו׳.
נותרתי בודדה, זרקת אותי לאשפה,
עכשיו מנסה להיחלץ אך ידיים מושכות אותי מטה.
וממך למדתי הכי טוב,
ממך הבנתי שאין עוד עבר,
שאין עוד למה להסתכל לאחור,
אלא להישאר מקובעת להווה,
אל תצפי לעתיד יקירה,
אל תקווי מאנשים שישארו איתך.
צפי למעלה מעל המים,
הוציאי את ראשך ונשמי כפליים,
הפעילי את ריאותייך והילחמי רק למענך,
כי את היחידה שתציל את עצמך.
אל תשאפי לעתיד,
תנצלי את ההווה,
המשיכי להילחם,
ובני לך עתיד ורוד יותר.
YOU ARE READING
This is me
Short Storyאני רק אנושית. אני נפגעת, אני נכוות, אבל לך זה לא משנה, אתה לא רואה את הכאב שלי, אתה לא רואה את הסבל שלי, כי אתה אטום וחסר הבנה.
