תמיד בליבי

1

אנו מגיעים לאודיטוריום, נכנסים לאולם ואני מתחילה להפנים את רמת הלחץ הפנימי שלי. כמות הכסאות כאן מכילה לפחות 300 איש ולחשוב שבעוד כחצי שעה האולם יתמלא וכולם יקשיבו לי מלחיצה באותה מידה שהיא מרגשת אותי. אני עולה לבמה נעמדת מול כל הכסאות הריקים וחושבת על הדברים שאדבר אליהם.

"את מתכוונת רק לטייל על הבמה או גם להתחיל את הנאום?" רביד צועק אליי מאמצע האולם " כי מכאן אני לא מצליח לשמוע אותך" הוא ממשיך וצוחק בקול רם.

"החזרה שאני עושה היא בלב אף פעם אני לא מדברת לפני נאום, כך שאל תצפה לשמוע ממני בזמן הקרוב רק תראה אותי מטיילת ומשתחררת על הבמה" רביד מסתכל אליי ואני מבינה שהוא בהלם ממה ששמע כעת אך זה לא מפריע לי. יש לי את הדרך שלי לעשות דברים, וזה חלק מזה.

לקראת סיום החזרה שלי אני שמה לב כי אנשים מתחילים למלא את המקום אני מוצאת את הרגע הנכון לצאת מהאולם ולברוח לשירותים הקרובים שבסוף הקומה.

אני עומדת מול המראה הגדולה הכל מעוצב פה בקווים נקיים כמו בבית מלון אני מאוד אוהבת את זה. אני מביטה בעצמי, מסדרת את החליפה ומתקנת את האיפור ממשיכה לשנן את הנאום שכתבתי כבר לפני שבוע ושכתבתי אותו עשרות פעמים. פתאום אני שמה לב שמישהי מביטה בי כאשר אני מפנה את מבטי אליה אני פוגשת בחורה צעירה ורזה שמסתכלת עליי בהלם

"אפשר לעזור לך במשהו" אני שואלת. "את קארן דרור נכון? המנכ"לית החדשה של החברה?" היא יורה את השאלה ומבהילה אותי עם התפקיד החדש שלי.

"אכן, זאת אני" אני משיבה בחיוך.

"אז את באמת יפה כמו שאמרו עלייך" היא ממשיכה ונראה שהיא מתביישת מהמילים שיוצאות מפיה.

"תודה, גם את מהממת. איך קוראים לך?" אני שואלת. "אני רומי, סליחה על חוסר הנימוס שלי, אני הפקידה בלובי" היא אומרת במהירות ואני מרגישה את חוסר הנוחות שלה, התנועות המהירות והמעט מגושמות שמקשות עליה להתקדם. "רומי שמחתי להכיר אותך אני מעט ממהרת לאולם, עוד כמה דקות מתחילה ההתכנסות" "כן, ברור, סליחה שעיכבתי אותך לפעמים אני ממש לא שמה לב לזמן ממש סליחה שיהיה בהצלחה" היא ממהרת לצאת מהשירותים לפני שהספקתי לבדוק איתה אם גם היא מוזמנת להתכנסות. מעניין אם אראה אותה בפנים או שהיא צריכה להיות בקבלה.

אני ממהרת חזרה לאולם, אני נכנסת ושוב מחסירה פעימה. כל האולם מלא. אני פוגשת בעיני את סטיב, הוא מיד צועד לכיווני מושיט את זרועותיו ומחבק אותי. "הי קארן, שמעתי שבלבלת את רביד ואת הבחור מהIT עם החזרה השקטה שלך." הוא מחייך. "כן, נראה שהם לא רגילים לבחורות כמוני" אני משיבה בחיוך. "שתדעי שאני לא מתכוון לדבר הרבה אני אתחיל בפתיחה קצרה על השינויים האחרונים ואת מבחינתי השינוי המרענן שחותם את כל השינוי הארגוני שלנו ומשם אני מציג אותך ומפנה לך את הבמה, התפקיד שלך זה לסחוף את כולם עם הכריזמה הבלתי נגמרת שלך".