תמיד בליבי

44

אני מתעורר ורואה שכבר עלה הבוקר.

ישנתי על הספה בסלון, יותר מדי מחשבות, יין וג׳טלג עושים את שלהם.

אני מחליט לקחת לי את היום ברגוע, אני מחליף לבגדי ריצה ויוצא קצת לנקות את הראש.

בתקופה ששהיתי בניו יורק הרגשתי שבא לי לפרוק אנרגיה ולא היה בא לי ללכת לחדרי כושר או להיות בחברה. יום אחד בדרך לעבודה ראיתי בחור שרץ ברחוב והחלטתי שזה בהחלט יכול להתאים לי.

יום למחרת קמתי שעה קודם ופשוט יצאתי לרוץ. בהתחלה זה היה מאתגר כי לא ממש רצתי קודם לכן. כבר באותו יום מצאתי לי תוכנית אימונים שדרכה למדתי לרוץ ולהגדיל נפחים היום אני כבר רץ 12 ק״מ וזה בהחלט עוזר לי להתחיל את הבוקר באנרגיות טובות.

אני חוזר אחרי ריצה מזיע ומרוצה מהעמידה בזמנים. אני נכנס למקלחת וחושב עוד קצת על הדברים שסטיב אמר לי אתמול לקחתי בעיקר דבר אחד שהדהד לי מהשיחה איתו שאמר לי ששנינו עדיין אומללים.

הוא אמר חשבתם שהשגתם את חלומכם ועדיין אתם אומללים. זה אומר שקארן השיגה את חלומה להיות אמא אך היא עדיין אומללה. הוא חיבר את זה לפגישה שקבע לנו. הוא חושב שהחיבור בנינו יפתור את הבעיה.

סטיב יודע עלינו יותר מכל אדם אחר, קארן שיתפה אותו בקשר שלנו ולאחר מכן הוא נכח שם לצד שנינו במהלך התקופה ואם הוא הגיע למסקנה הזאת כנראה זה מתבסס על מידע שנצבר לו בתקופה האחרונה.

יכול להיות שקארן לא מרוצה בחיי הנישואין שלה. היא בחרה להביא ילד יחד עם זיו. איך בכלל זה קרה? איך זה מתחבר לעיניים הכחולות והיפות שהסתכלו עליי אתמול. האם זיו מודע למצב? האם הוא קיבל את זה והסכים לזה? שוב עולות המון שאלות ללא תשובות. זה מתיש אותי.

אני מתלבש ומחליט לסוע בכל זאת למשרד. אני אמור להיפגש היום עם מנהל השיווק שהחליף אותי לראות מה איתו ובכלל יהיה נחמד לפגוש את כל החבר׳ה שם.

אני עולה למשרדים ומתחילים לעלות לי כל מיני פלאשבקים מהימים האחרונים שהיינו כאן קארן ואני. בחניון, במעלית בכל הזדמנות שהיתה לנו היינו גונבים עוד נשיקה עוד חיבוק. היינו בלתי נפרדים.

אני יוצא מהמעלית וכבר שומע את החברים שלי צועקים אליי ״תראו תראו מי הגיע למשרד היישר מניו יורק סיטי, קבלו את מיסטר פיין״ כולם מוחאים לי כפיים. מביך משהו. אני מחבק אותם, הם מספרים לי סיפורים על מה שהיה כאן בזמן שלא הייתי, אני במקביל מספר להם חוויות משם. אנחנו ממשיכים להחליף חוויות. עד שאני שומע את קולו של סטיב ״ילד כבר הגעת למשרד, חשבתי שתיקח לך עוד יום להתמודד עם הג׳טלג״ אני מת עליו שזה לא מעניין אותו שהוא קורא לי כך בפני כל המשרד.

״אני בסדר ישנתי דווקא טוב״ אני אומר לו.

״תבוא אליי למשרד שתסיים לספר לחברים שלך חוויות מהנסיעה״ הוא אומר וחוזר למשרדו.

אני ממשיך לענות להם על עוד כמה שאלות ורעיונות ששיתפתי אותם והולך לחדר של סטיב. אני חייב להבין ממנו למה הוא התכוון אתמול במה שאמר.

״היי אני מפריע?״ אני מכניס את הראש למשרד שלו. הוא באמצע שיחה, הוא מכוון אותי לכיסא שאשב.

״טוב אני מבין שנגמר לי הזמן שהגברת הקציבה לי איתך״ הוא צוחק ואני מייד מבין עם מי הוא משוחח.

״טוב אנחנו נחכה לך בסבלנות שתחזרי, אני אשמח עם תמשיכי לשמור על קשר עם רועי ולוודא שהוא עושה את עבודתו באופן חיובי כך שיהיה לך קל יותר לחזור״ תיארתי לעצמי שהיא לא שיחררה והיא במקביל מתנהלת מול המנכ״ל שמחליף אותה לוודא שהכל בשליטה. היא תמיד אהבה לשלוט במצב. זה לא השתנה אני מחייך לעצמי ונזכר במפגשי השליטה שחווינו יחד.

״אני מוכן לשלם כדי לדעת על מה חשבת עכשיו״ סטיב קוטע את המחשבה שלי ואני שם לב שהוא סיים את השיחה.

״חשבתי על זה שקארן לא יודעת לשחרר היא חייבת להיות בשליטה גם תוך כדי חופשת לידה״ אני עונה לו.

״כן, למזלי היא נשארה עם היד על הדופק והיא מלווה את המחליף שלה רועי מרחוק כדי לוודא שהכל מתפקד, בדר״כ אני לא נותן לזה מקום וחותך ישר אבל הרגשתי שאיתה זה אחרת, זה איפשר לה להישאר חיונית ובשליטה עם כל השינוי שחוותה מהלידה ואחריה״.

אני מקשיב לסטיב ומנסה להבין מה עבר עליה בתקופה הזאת ולמרות שיש לי מלא שאלות לשאול אני עוצר ובעיקר מקשיב למה שהוא בוחר לשתף אותי.

״אני רואה שאתה מהורהר, שתף אותי מה עובר עליך״ סטיב אומר לי ואני מברך על הרגישות שיש לו כלפיי וכמה אני חשוב לו.

״מאתמול אני לא מפסיק לחשוב על העיניים הכחולות שלה, יש לי כל כך הרבה שאלות ואין לי את מי לשאול, אתמול קארן ממש הטיחה בי המילים שלה כאילו היא כועסת עליי בזמן שהיא זאת שהחליטה עבור שנינו״.

סטיב יושב ומקשיב לי שאני מספר לו על כל המחשבות והשאלות שעולות לי, הוא מקשיב ולא עונה לי על אף שאלה, אני ממש מרגיש איך הוא מאפשר לי לסדר את כל המחשבות שלי.

״סטיב יש לי רק שאלה אחת לשאול אותך״ אני אומר לו.

הוא מזדקף בכסאו ומהנהן.

״אמרת אתמול ששנינו אומללים, אני יודע שאתה צודק לגביי אבל האם גם קארן אומללה?״ הוא בא להגיב ואני ממשיך ״אתה קישרת את האומללות שלנו לזה שהפגשת בנינו, אתה חושב שזה מה שיפתור את הבעיה של שנינו?״ סטיב מחייך אליי ועונה :״שאלת שתי שאלות ואני אענה על כך בתשובה אחת: כן״.

אני מבין שאני חייב לעשות משהו. ״סטיב בקשה תעזור לי להחזיר אותה אליי״ אני מבקש ממנו, כמעט מתחנן. ממתי נהייתי כזה.

סטיב קם מכיסאו וניגש לשבת בכיסא מולי הוא מניח את ידו על כתפי ״יובל, אתם צריכים לדבר וללבן את הדברים בניכם, כל אחד מיכם מניח הנחות לגבי השני ובונה לעצמו תסריט שרק גורם לו להיות אומלל יותר. תתחילו מלדבר ומשם אני מאמין שיהיה לכם מספיק שכל כדי לעשות את הדבר הנכון״.

״סטיב יש מצב שתוכל״ אני בא להמשיך את הבקשה והוא צוחק ועונה ״כן, אני אמצע דרך לקבוע איתה פגישה״ אני מחייך אליו ושמח שהוא נמצא בחיי גם ברמה המקצועית ובעיקר ברמה האישית.