תמיד בליבי

46

חשבתי שברגע שנהיה משפחה כל הפערים והסדקים שיש לנו בקשר יתאחו ונוכל להתגבר על הכל. טעיתי.

הנישואים לקארן היו תמיד נוחים ונעימים, היינו זוג שכולם שואפים להיות בדמותו. שני אנשי קריירה מצליחים שחיים יחד ומסוגלים לאפשר לצד השני להמשיך ולהתפתח ולהתקדם בקריירה. למרות הרצון שהיה לי במשך שנים לילד, ידעתי שעבור קארן זה לא היה הזמן המתאים. היא שאפה קדימה, היו לה יעדים להגיע אליהם ורק כאשר היא התמנתה להיות מנכ״לית ברוזנברג ושות׳ ידעתי שאני קרוב יותר מאי פעם להגשים את החלום למשפחה שתמיד רציתי.

אז לקח לנו כמעט שנה עד ששוחחנו על זה ואחרי שנודע לי שאין לי יכולת לתרום למהלך וכל התהליך יהיה על קארן, זה ממש מוטט אותי נפשית אבל כמו תמיד אני מתגבר מהר ושועט קדימה אל המטרה. הפתיע אותי שבשיחה שהיתה לי עם קארן היא הביעה את רצונה וההפתעה הגדולה היתה שכבר בניסיון הראשון, נקלטנו והתחלנו את מסע ההורות.

ניסיתי להיות שם עבורה בכל דרך אפשרית, הייתי משתדל לחזור בשעות סבירות, עד כמה שמתאפשר וידעתי שכשנלד, המשפחה תתפוס את המקום הראשון. כל האנרגיה שלנו הופנתה להריון ולאתגרים שהיו לנו וזה מוזר איך דווקא בתקופה הזאת הפערים בנינו גדלו כך שכאשר ליבי נולדה למרות כל הניסיונות שלי לקחת חלק במשפחה ולהיות איש המשפחה שחשבתי שאהיה, זה לא עמד במבחן המציאות. קארן השקיעה את כל זמנה בטיפול בליבי. הרגשתי שגם שאני איתן זה יותר משימות מנהלתיות מאשר זוג אוהב שמגדל תינוקת. הזמן בבית היה לי נעים מעצם הקירבה והזמינות שהיתה לי לליבי. הקשר עם קארן רק דעך ודעך וזה הרגיש שאין דרך חזרה משם.

כמובן שבמצב הזה שוב חזרתי להשקיע בעבודה את רוב זמני ואני משתדל להגיע מעט יותר מוקדם הביתה כדי שיהיה לי זמן קצר לבלות עם ליבי לפני שתירדם.

דווקא בגזרת העסקים הדברים מתנהלים טוב יותר, לאחרונה חבר הציע לי לרכוש פעילות משלימה של חברה שנמצאת בצפון. כבר בפגישה הראשונה שהיתה לי עם בעלי החברה התרשמתי מאוד מהחברה, מהישגיה ומתרומתה לפעילות שלי ובעיקר מהמייסדת שלה. אוסנת אביב, מייסדת ובעלים של החברה, בחורה מרשימה ביותר, עם אנרגיות גבוהות, חוסן ועוצמה שלא הכרתי קודם אצל נשים בעסקים והיא זאת שמתנהלת מולי בתקופה האחרונה באופן שוטף. אני ממש מנסה להיות ענייני ומשימתי בכל מה שקשור לגביה אבל זה קשה מאוד. מעבר לזה שהיא נראית מדהים, מלאת כריזמה וסוחפת בדבריה. היא משדרת שלמות ובאותה מידה פשטות. לא מזמן היתה לנו שיחה שגלשה מעט לפסים אישיים ובמהלך השיחה היא לרגע לא היססה לשתף אותי שאחת הסיבות שהיא רוצה למכור את הפעילות זה כדי לאפשר לעצמה להתרכז בהבאת ילדים וגידולם. שאלתי אם היא נשואה. היא חייכה את החיוך המשגע שלה ואמרה שזה עוד משימה שהיא צריכה זמן כדי להשלימה. השיחה הזאת רק גרמה לי עוד יותר להעריך אותה ואת הדרך שהיא בוחרת לעצור הכל ולהתרכז במה שהיא באמת רוצה.

הקשר שלי עם אוסנת הוא עסקי לחלוטין למרות שאני יודע שיש בנינו מתח מיני רב. הפגישות שלנו מלאות בפלירטוטים, דבר שאני לא רגיל אליו בכל שנות עבודתי ואני גם לא רוצה שיפסק. אני עושה כל שביכולתי להישאר ענייני ולראות את טובת החברה. אך במקביל ברור לי שאני רוצה את הפעילות הזאת אצלי ואת אוסנת קרובה אליי.

בכל פעם שאני חושב על אוסנת, עולה לי בראש המחשבה איך אוכל לעשות זאת לקארן שעברה איתי תהליך פולשני שהיא לא היתה חייבת כי להגשים לי את החלום ולהביא איתי ילדה לעולם.

אני לפעמים חושב שהקשר שלנו הוא קשר של שותפות ולא מעבר. אנחנו מעריכים אחד את השניה כאנשים אך מעבר לכך אין בנינו כלום. גם לה מגיע יותר מזה. מעניין אם היא חושבת על המצב, אם היא היתה רוצה לשנות את הדברים. המחשבות האלו תמיד מובילות אותי למבוי סתום.

אני יודע שאין לי ברירה אם אני רוצה לשנות אני חייב לשוחח עם קארן ולהבין את נקודת המבט שלה. לא אעשה שום דבר שלא יעלה בקנה אחד עם רצונותיה. תמיד היא תהיה עבורי האישה שהגשימה לי את החלום ורק בעבור זה אני חב לה את נשמתי.