41

7 1 0
                                    

לאחר שבעה חודשים

אני יושבת במשרד בפגישה עם רונית על תוכנית ההכשרות של העובדים פתאום אני מרגישה שמשהו נוזל לי אני נבהלת וקמה מהכיסא.

"מה קרה לך?" שואלת אותי רונית.

"אני רטובה ואני לא שולטת בזה" אני עונה לה בבהלה ורואה איך המכנסיים נרטבות לי.

"יש לך ירידת מים!" רונית צועקת וצוחקת יחד. אני בהלם, לא יודעת מה לעשות עם עצמי.

"זה מסוכן רונית, מה אני אמורה לעשות עכשיו?" אני שואלת אותה בחוסר אונים.

"לא מסוכן, צריכים לסוע לבית החולים, אתקשר לזיו שיבוא עם התיק לידה ואת הולכת ללדת! איזה כיף" אני שומעת את מה שהיא אומרת ונתקפת חרדה, כבר ללדת איך זה קרה כל כך מהר.

"את רצינית? עכשיו ללדת?" רונית רואה את ההיסטריה בעיניי. היא מתקרבת אליי ומחבקת אותי "אל תדאגי, הכל יהיה בסדר, אני אקח אותך עכשיו לבית החולים, בדרך אתקשר לזיו"

"אני צריכה להתקשר לד"ר גבריאל הוא אמור ליילד אותי" אני אומרת לה בלחץ, אני מרגישה מתוחה כל כך ומפחדת שמשהו לא תקין.

"אני אמורה להרגיש כאב עכשיו כי אני לא מרגישה כלום, הוא בסדר בפנים עם כל המים שירדו עכשיו, אני לא מאמינה שאני יוצאת ככה עם הכל רטוב" אנחנו יוצאות מהמשרד ורונית מסבירה למיכל שהיא לוקחת אותי לבית חולים ושתבטל לי את כל הפגישות שיש לי בזמן הקרוב וגם את שלה להיום.

"את לא אמורה להרגיש כאב, המים מראים שמתפתחת לידה, זה יכול לקחת גם שעות עד שיגיעו צירים, אנחנו ניסע לבית החולים שיבדקו שהכל בסדר ויש עדיין מספיק מים לעובר והכל יהיה בסדר, תיכנסי לחדר לידה וזה יתחיל בקצב שלו תחת השגחה".

"אל תילחצי קארן, הכל בסדר אני איתך, גם לי היתה ירידת מים וזה בסדר גמור". אני מקשיבה לה ומנסה להירגע, אנחנו נכנסות לרכב שלי, היא לוקחת ממני את המפתחות ויוצאת לדרך, היא מצלצלת לזיו ומסבירה לו מה עליו לעשות אני שומעת את זיו נלחץ מכל המידע שהיא נתנה לו, היא מרגיעה אותו ואומרת לו שניפגש בבית החולים לאחר מכן היא מתקשרת לד"ר גבריאל מסבירה לו שאנחנו בדרך והוא אומר לה שניפגש שם. אני רואה אותה איך היא משתלטת על המצב בנינוחות ונפעמת ממנה.

"תודה רונית על הכל, את מנהלת את האירוע ביד רמה" אני אומרת לה והיא צוחקת עליי בתגובה.

"זה אירוע מבורך ואני כל כך מתרגשת בשבילך כך שאני נהנית מכל רגע, קארן את רק צריכה להירגע, את מרגישה אותו?" אני מרגישה אותו כל הזמן הוא בועט בי ללא רחמים.

"מרגישה אותו כל הזמן הוא עכשיו בשיעור ספורט" אני עונה לה והיא צוחקת

"מצוין הוא יודע שזה חשוב שעכשיו אימא תרגיש אותו" אני שומעת אותה מבטאת את המילה אימא ומתרגשת, עוד כמה שעות אני אהפוך להיות אימא, ההפנמה של המילה עושה את אותותיה ודמעות מתחילות לזלוג שוב.

תמיד בליביWhere stories live. Discover now