תמיד בליבי

23

אנחנו עולים למשרד וכל אחד הולך לדרכו.

אני נכנסת למשרד, סוגרת אחריי את הדלת, מחייגת לזיו אך הוא לא עונה, אני שמחה על כך וממשיכה בענייניי.

מחברת את המחשב הנייד פותחת מיילים ומתחילה לעבור עליהם, אך התמונות שיש לי מהיממה האחרונה לא נותנים לי מנוח. זה היה הרבה מעבר לכל הציפיות שלי, הדרך בה הוא משפיע עליי מעט מפחידה אותי, אני צריכה שתהיה לי יותר שליטה ועדיין שאני לידו אני רק רוצה שהוא ייקח אותי.

אני בודקת ביומן מה קורה איתי השבוע ומגלה שיש לי פגישת סטטוס עם סטיב עוד שעתיים, אני בהלם מכך שלא שמתי לב לזה קודם ואיזה מזל יש לי.

עולה לי מחשבה שאולי אקח איתי את יובל, הרי אני אמורה לעדכן אותו בתוכנית שהסכמנו עליה ולהציג לו אותה ואין טוב ממנו לזה וכך גם יהיה לנו עוד קצת זמן יחד. אני לא מאמינה שאלו המניעים שלי לצרף אותו לפגישה.

אני מחליטה לסמס לו

אני: "היי"

יובל: "היי מה קורה?"

אני: "פנוי?"

יובל: "בשבילך תמיד :)"

אני: "יש לי פגישת סטטוס עם סטיב באחת, אני אמורה להציג לו את התוכנית שיווק חשבתי שתצטרף אליי" אני לא שואלת אני מחליטה.

יובל: "בכיף, היכן הפגישה?"

אני: "משרדי ההנהלה"

יובל: "אוקיי אני אאסוף אותך ב12:15, בסדר מבחינתך?"

אני: "לא, תגיע עכשיו!"

יובל: "מגיע"

הוא גורם לי לעשות שטויות אני לא מאמינה שקראתי לו עכשיו לחדר שלי, זה מסוכן, מה קורה לי? אני לא חושבת שאני מדברת אתו. אני כל כך רוצה להרגיש שוב את המגע שלו עליי שקשה לי להתרכז.

דפיקות בדלת.

"כן" אני אומרת והדלת נפתחת והוא מתייצב מולי. אני כל פעם מחדש מתפעלת מהיופי והנוכחות שלו כשהוא נכנס לחדר.

"ביקשת אז הגעתי, מה את רוצה שאעשה?" הוא שואל אותי ואני רואה על פניו את החיוך שמרוצה מכל מה שהוא רואה מולו.

אני צועדת אל הדלת ונועלת אותה, אני מרשה לעצמי מכיוון ואין לי עדיין מזכירה כך שהאזור די שומם סביב משרדי.

אני עומדת מאחוריו והוא לא זז ריח הבושם שלו משכר את חושיי ואני רוצה אותו כמו שלא רציתי אף אחד מימיי.

אני לוחשת לו באוזן "אני רוצה שתוריד את החולצה שלך ושתעמוד שפניך מופנות לחלון, תישען על החלון עם ידך שהן מעל ראשך, ברור?" רק המחשבה על כך מחרמנת אותי עוד יותר.

"ברור" הוא עונה ומיד הוא מוריד את החולצה שלו וזורק אותה על הרצפה הוא צועד לכיוון החלון ונשען. המראה של גופו השרירי והחשוף על רקע הים גורם לי למהר ולקלף מעליי את השמלה שלי ולהישאר עם סט הלבנים שלי ונעלי העקב השחורות שלי . מזל שהזכוכיות כאן כהות ולא רואים מבחוץ מה קורה בחדר.