"הוא היה נראה כל כך רגוע". אמרתי בעצבנות בלתי מוסברת.
"הוא יהיה בסדר, אל תדאגי לו". חייך דור וליטף את שיערי בניסיון להרגיע, אך הצליח לעשות בדיוק את ההפך ורק הוסיף יותר לעצביי במשפטו אשר ננהג להיאמר בכל פעם שהיה מצב מאותו סוג. זרקתי לו מבט קריר וחזרתי לבהות ברצפת החדר תוך כדי שאני חופרת לדור המסכן והמיואש על פרידתי מאדיר.
"מה את רוצה ממני? אני רק מנסה לעזור". נעלב בזיוף אף שהמשיך ללטף ברוגע את שיערי הבלונדיני במקצת.
"אני יודעת, אבל..." קטעתי את עצמי, משום שלא ידעתי מה לומר.
"אבל מה?" שאל והדביק לראשי נשיקה נעימה.
"כלום, לא משנה". הרמתי את ראשי אליו וחייכתי חיוך מסתיר שיניים. "אני אוהבת אותך". חשפתי את רגשותיי, מה שנהגתי לעשות לאחר ויכוח מטופש שנוצר בנינו.
"איזה כיף לי". חייך באהבה ונישק את שפתיי ברכות. שמחתי שיש לי את דור, הוא היה הנפש התאומה שלי. הנפש שמכירה את כל השריטות הכי קטנות שלי, את כל הכעסים שלי וכל השטויות, הנפש שמכירה אותי.
"טוב יאללה, לכי לארוז". הורה וחייך אליי בטיפשיות.
"לא יאומן כמה פעמים אפשר לארוז ביומיים". רטנתי וקמתי מהמיטה בעייפות.
"תשתקי ותארזי". נופף בידיו בדרמתיות וצחקקתי לעצמי.
"אין לי כוח". עיוותי את שפתיי למראה עגום ומתחנן שיוותר לי לעכשיו, ואולי אפילו יארוז בשבילי. נפלתי עם ברכיי על מיטתי מולו, כשאני גבוהה ממנו בראש וקצת. הוא הרים את עיניו החומות והכהות אליי והביט בי במבט חסר רחמים.
"אגם". קרא את שמי ברצינות. הורדתי את ברכיי ונשכבתי בצדדיות על המיטה, כשראשי שעון על כף ידי המקופלת ומרפקה תקוע במזרון המיטה. הייתי קרובה לפניו והוא נאנח באותה תנוחה כמוני, כשעיניו מביטות אל תוך עיניי באדישות. למה כל הגברים הקרובים לי בחיי חייבים להיות בעלי ניצוץ גדול של אדישות? הושטתי את ידי שראשי איננו היה שעון עליה אל פניו וסירקתי בעזרת אצבעותיי את שיערו כמסרק.
"מה את עושה לי?" שאל ללא ציפייה לתשובה. חייכתי חיוך שובבי ועזבתי את שיערו מידי, לא לפני שסגרתי את סירוק שיערו בעזרת סידור אחרון של שיערו הקצרצר והשחור.
"אני מקווה שלא עשית ממני בן גוריון". גיחך וסידר את שיערו בעזרת ידיו על ידי כך שהוא גולש איתן על הבלורית הבוהקת והשחורה שלו. התבוננתי בו בהערצה והוא הבחין בהתבוננותי, וכמסתבר הוא המשיך באותן התנוחות בכוונה במבט מתגרה ששלח לעברי כל גלישה והעברה של יד בשיערו.
"מעצבן". צייצתי לבסוף ואיגרפתי את ידי לאזור החלק העליון בזרועו, קרוב לאזור בו שריריו של דור החלו להתפתח ולצמוח לכיוון כתפו הקשיחה.
YOU ARE READING
Love in camping
Teen Fiction"תעשי חיים במחנה שלך". אמר בעליזות ונופף בידו. "ותהני עם דור". הוסיף לאיחוליו. "טוב". אמרתי כמעט בלחש והוא הסתובב לפסוע אל המבנה. הוא הלך והמשכתי לצפות בו, מוציא סיגריה מהקופסה ומדליק אותה. באותו הרגע, הדמעות זלגו באיטיות אחת אחרי השנייה, בזמן שהוא...
