"לא נכון!" קראה רותם מבעד לקו הטלפון והנהנתי לעצמי בעצב.
"אני חייבת לדבר איתו". קבעתי באדישות וצמרמורת עברה בגופי. "אם הוא באמת הפריד ביני לבין דור בכוונה אני הורגת אותו".
"הוא ממש מפגר!" קראה שוב וגיחכתי.
"אני הבנתי את זה מהרגע הראשון".
"אז קדימה", היא האיצה בי ורעש נשמע מהקו השני של הטלפון. "לכי אליו".
"כן? זה לא ייראה טיפשי כזה?" שאלתי בחוסר ביטחון.
"לא". השיבה בקול רם ועיוותי את שפתיי כמתלבטת.
"מה שלומך עם כפיר?" החלפתי את הנושא ושתיקה קצרה נשמעה מצידה.
"מדהים!" צרחה בסיפוק, אני חושבת שהצרחה הזאת שחררה את האושר הענקי שהיא חשה. חייכתי, אני כל כך שמחה בשבילה ובשביל כפיר. "אתמול היינו במסעדה נחמדה והוא סיפר לי הכל".
"הכל? מה זאת אומרת?" התבלבלתי. מה הוא כבר יכול לספר לה, שהוא חלק מכת סודית שרוצחת אנשים בלילות?
"על איך שהוא הבין שהוא אוהב אותי ולא את צליל", היא החלה למנות לי את ההסבר. "על עצמו ועל התחביבים שלו, על המשפחה שלו, על..."
"יפה". מחיתי. למען האמת, אני מקנאה בה שהקשר שלה עם כפיר כזה מצליח. גם אני רוצה מישהו שיאהב אותי באמת ואני אותו ושלא נצטרך להתבאס מכל מיני ריבים טיפשיים.
"תודה". הודתה והמהמה לרגע. "טוב, אגמי, אני חייבת לזוז. אורי רעב".
"בסדר". מלמלתי. עד ששמעתי את הקול של החברה הכי טובה שלי, היא נאלצת לנתק אחרי שבע דקות של שיחה.
"נדבר בקרוב". חתמה את השיחה ואז הוסיפה. "תדברי עם סער". אמרה בנימת פקודה ונאנחתי.
"אני אדבר איתו". עניתי בייאוש. לא היה לי כוח לראות אותו. לא היה לי כוח לראות את העיניים הכחולות האלה, השיער הבהיר והחלק, השרירים שהתבלטו מבעד לחולצות הקצרות, השיניים הלבנות והישרות שנצצו בכל פעם שחייך. ולא לשמוע את הקול המחוספס והנמוך שלו.
"תודיעי לי כשאת מגיעה הביתה". ביקשה וכיווצתי את גבותיי במטרה להיזכר.
"מחר". פלטתי כשנזכרתי. אז מחר המחנה נגמר, התקופה הכי מסובכת שידעתי כבר הרבה זמן. אומנם מסובכת, אך גם טובה. הכרתי צדדים אחרים בעצמי, אני שמחה שיצא לי להכיר את עצמי יותר. וכן, אני גם שמחה שהכרתי את סער וצליל. וסער בייחוד. הוא לימד אותי שהאהבה שלי לדור תמיד הייתה ותמיד תהיה הגדולה והחזקה ביותר. השאלה היא האם זה הדדי, האם גם מצידו של דור האהבה הזאת מספיק חזקה להזדמנות נוספת?
"ביי". לחשה וניתקה את הטלפון במהירות. הטלתי את הטלפון בחזרה למקומו ויצאתי ממשרד המזכירה. טוב, אז היעד הבא הוא חדר הבנים, ולשם שינוי, בשביל סער. צעדתי בזריזות לכיוון החדר, דילגתי מספר מדרגות לכיוון מעלה, חיפשתי בעיניי את חדר מספר 5 ונעמדתי מול אותה הדלת. אותה הדלת החומה והמתקלפת מצד ימין למעלה.
YOU ARE READING
Love in camping
Jugendliteratur"תעשי חיים במחנה שלך". אמר בעליזות ונופף בידו. "ותהני עם דור". הוסיף לאיחוליו. "טוב". אמרתי כמעט בלחש והוא הסתובב לפסוע אל המבנה. הוא הלך והמשכתי לצפות בו, מוציא סיגריה מהקופסה ומדליק אותה. באותו הרגע, הדמעות זלגו באיטיות אחת אחרי השנייה, בזמן שהוא...
