"אחד דייאט קולה לגברת". חייך סער והגיש לי את הכוס המלאה במשקה המוגז.
"תודה". השבתי בקול מתוק והוא התיישב לצידי, כשאני עדיין שקועה במחשבות על דור ואדיר ו... עוד פעם העניינים האלה.
"תשתי". הציע והניח את כוסו הריקה על הבר. הבחור הזה, סוס.
"עוד מעט, אני לא צמאה". הודעתי והנחתי גם אני את כוס השתייה שלי, לצד הכוס הריקה של סער.
"את באה לרקוד?" שאל בשובבות ושיחקתי באצבעותיי.
"תלך, אני אצטרף עוד מעט". סירבתי בחוסר עניין. לא היה לי חשק לכלום. הוא מחק את חיוכו בליווי גיחוך.
"את חייבת לבוא איתי, אני רוצה להשוויץ בך קצת". אמר כמובן מאליו. אולי בעצם אם אלך איתו זה ישחרר אותי?
"אני אבוא איתך, אבל!"
"יש!" קרא בשמחה והנפתי את אצבעי המורה מולו.
"אבל!", חזרתי שוב, "רק לרקוד, בלי להשוויץ בי".
"כל הכיף הוא להשוויץ בך". הודה וליטף את שיערי החלק, תוך כדי שהוא מתקרב אליי מבלי לשאול. כמה פעמים אני צריכה להסביר לו שעלול להיווצר מצב שדור יראה אותנו?
"סער, אני ביקשתי כבר ש..."
"תשתקי". הוא הפציר בי ונישק את שפתיי באיטיות.
"כמה אושר שהדבר הזה שלי!" חייך סער בסיפוק וחיבק את זרועי. "ועכשיו, את באה לרקוד?"
"פרנציפ, אני לא באה". צחקקתי בהתגרות. היו פעמים שפשוט התעצבנתי עליו ונכנס בי חשק לזרוק עליו כיסא. מברזל.
"למה?" נעלב בילדותיות.
"בגלל שנישקת אותי ואמרתי לך לא". עניתי בקלילות והוא קבר את ראשו בין ידיו בתסכול מוגזם. ומזויף.
"אני לא שולט בזה, את כל כך מושלמת". החמיא והסמקתי, אני מודה.
"בוא לרקוד". אמרתי בתסיסות וקמתי מכיסא הבר הגבוה, וסער אחריי. "תעזור לי". ביקשתי בחוסר שקט, הכיסאות האלה כל כך גבוהים. צריך להיות שחקן כדורסל בשביל לרדת מהן. או פשוט מעל מטר שישים וחמש, שזה לא השטח שלי. אני נמוכה יחסית לגילי, מטר שישים ואחד.
"גמדה". עקץ בשעשוע והתקרב אל כיסאי, כשגבו מכוון צמוד אליי והוא מסמן לי לעלות עליו.
"שק קמח?" שאלתי בפחד. כן, ואני גם פחדנית.
"לא, אז שק סוכר". צחק בזלזול וגלגלתי את עיניי בייאוש. כופפתי את רגליי ונעמדתי על ברכיי, כיסא הבר זז מעט וסער ייצב אותו. אין דבר יותר כיף מגבר שאוהב אותך ומגן עלייך מכל רע.
"אלופה!" קרא סער בחיבה כשהצלחתי לעלות על גבו בעירפול, והוא קיפל את גבו והקפיץ אותי יותר יציב ויותר גבוה.
YOU ARE READING
Love in camping
Roman pour Adolescents"תעשי חיים במחנה שלך". אמר בעליזות ונופף בידו. "ותהני עם דור". הוסיף לאיחוליו. "טוב". אמרתי כמעט בלחש והוא הסתובב לפסוע אל המבנה. הוא הלך והמשכתי לצפות בו, מוציא סיגריה מהקופסה ומדליק אותה. באותו הרגע, הדמעות זלגו באיטיות אחת אחרי השנייה, בזמן שהוא...
