"את וסער?" שאל בהלם וכופף את ראשו קדימה.
"אבל אל תגלה את זה לאף אחד". אמרתי בהזהרה והנפתי את ידי. כפיר חייך אליי וקרץ, תופח עם ידו על חזהו בביטחון.
"הבטחתי לו". הוספתי.
"את לא סומכת עליי?" שאל בעלבון והנהנתי.
"סומכת, סומכת". השבתי בחיוך והוא חייך גם הוא.
"אז מאיפה זה בא?" הסתקרן והתמקם בנוחיות על כיסא הספרייה. מגניב, כל השיחות הכי חשובות שלנו מתבצעות בספרייה. אולי בגלל שלא באים אליה כל מיני ילדים מרגיזים שיפלשו לנו לפרטיות.
"לא יודעת". עניתי ביובש. "דיברתי עם רותם והיא גרמה לי להבין שאני אוהבת את סער".
"את אוהבת אותו?" התרגש. מסתבר שזה הדדי, הדאגה בנינו. הוא רוצה שיהיה לי טוב ואני רוצה שיהיה לו טוב. אני חולה עליו.
"אני חושבת שכן".
"אללה אגם!" קרא בחיבה וחיבק אותי. הספרנית נעצה בנו מבט זעוף וסימנה לנו להנמיך את הקול. מי שישמע, גם ככה המקום הזה ריק.
"אני ממש שמח בשבילך". בישר ונשך את שפתו התחתונה.
"באמת? אתה לא כועס עליי שנטשתי את החבר הכי טוב שלך?" שאלתי בדאגה והשפלתי את פניי. אם אני הייתי מגלה שדור התנשק עם מישהי אחרת ימים בודדים אחרי שנפרדנו הייתי מכה אותו עם מקל מטאטא. ועוד סער היה חבר טוב שלו. היה. ברגע שדור יגלה עליי ועל סער הוא יתרחק ממנו כמו מסנדוויץ' טונה. כן, דור שונא טונה.
"דור היה חרא אלייך, אני מודה. מגיע לך להתאהב מחדש". אמר ברצינות וחייכתי.
"הוא נפרד ממני רק כי ביליתי עם סער יותר מאשר איתו". המשכתי את דבריו והוא הנהן בהזדהות.
"להזכירך, גם שיראל נפרדה ממני בערך מאותה הסיבה". הצהיר ונאנחתי. הוא אחז בידי בחמימות והתנער במקומו.
"יאללה, בואי נחליף אנרגיות". הורה והמהם לרגע. "אז זוכרת שמחרתיים הדייט שלי עם צליל, נכון?"
"וואלה". קפצתי והוא גיחך.
"מרוב שהיית עסוקה בעניינים שלך שכחת אותי לגמרי, הא?" צחקק.
"מצטערת, היו לי הרבה עניינים". התנצלתי בחוסר אונים והוא חייך שוב.
"זה בסדר, העניינים שלך חשובים". ציין את דעתו וצחקתי ממשמע דבריו. חשובים? בסך הכל פרידה מדור, נשיקה עם סער, ריב עם אבא, ופגישה עם אדיר. כמה חשוב זה כבר יכול להיות?
"ממש חשובים". מלמלתי את מחשבותיי והוא כיווץ את גבותיו כהתנגדות.
"על מה את מדברת?" רגז במעט. "אין דבר יותר חשוב מחיי אהבה וחיי משפחה". קבע, ולפיכך לא הייתה לי כל כך זכות להתנגד, אז נכנעתי.
"טוב, אם אתה אומר". אמרתי והוא חייך בסיפוק.
"אז מה את מציעה לי לעשות בעוד יומיים?" שאל באלגנטיות שהחליפה את הנושא המטופש הקודם.
"בדייט?"
"לא, אז בשיעור פיזיקה". התחכם ונאנחתי.
"יש פיזיקה?" התבאסתי.
"שעתיים". סימן באצבעותיו בהתגרות. "רצוף".
"איזה חרא". סיננתי וחיוכו אף גדל.
"אז מה את מציעה?" שאל שוב.
"אני חושבת שכדאי לך להיות כנה איתה".
"כנה?" חזר על המילה בשעשוע ומשכתי באפי. לא רציתי לתת לו עצה טובה מידי מסיבה פשוטה מאוד, חשבתי על רותם בכל הזמן הזה. ואז הגיע הצד השני, אני רוצה שלכפיר יהיה טוב. בכל זאת, הוא החבר הכי טוב שלי. הוא עזר לי עם דור בכל פרט ופרט, והצליח. ועד שמצאתי דרך לגמול לו... היא מתנגשת ברגשותיה של החברה הכי טובה שלי.
"כן". השבתי בקצרה והוא הביט בי באישור, מסמן לי שאני יכולה להמשיך בדבריי.
"מה עוד?" שאל לאחר ששתקתי ולא נעניתי לסימונו.
"זהו, אני חושבת". הבהרתי והוא זרק לי פרצוף שואל.
"זהו, רק להיות כנה איתה?" התפלא בנימה קצת מאוכזבת. הוא כנראה לא הבין איך לא התלהבתי לעזור לו, הרי ידוע שהוא אחד מהאנשים החשובים לי פה. בעצם, כל השבט חשוב לי. גם דור... עדיין.
"אגם, פעם קודמת הצפת אותי בעצות עד כדי כך שהייתי צריך להביא פנקס. מה קרה לראש החכם שלך?" העיר בחצי חיוך צדדי ושתקתי. כל כך השתוקקתי לספר לו על רותם. אם הייתי מספרת לו, זה היה משחרר אותי ואולי גם פותר את הבעיה. וסיכמנו בנינו, אני וכפיר, שנספר הכל אחד לשנייה, לא משנה מה. אבל... הבטחתי לרותם.
"כפיר, אני צריכה לספר לך משהו". התרצנתי לבסוף והוא התקרב אליי עם כיסאו, מרותק אליי. אני חייבת לספר לו.
"מה קרה?" נבהל ופתחתי את פי בכדי לספר.
"לא משנה". ביטלתי לבסוף בהתחמקות. אין מצב שאני עושה את זה לרותם, היא החברה הכי טובה שלי.
--------
~תנו דירוג ותקבלו... עוג!~ חחחחחחחחח די נו אני קורעת את עצמי
אז איך היה הפרק?? 20 דירוגים 10 תגובות ויש המשששך
אוהבת המון המון המון ותודה רבה לכווולכן ;)))
YOU ARE READING
Love in camping
Teen Fiction"תעשי חיים במחנה שלך". אמר בעליזות ונופף בידו. "ותהני עם דור". הוסיף לאיחוליו. "טוב". אמרתי כמעט בלחש והוא הסתובב לפסוע אל המבנה. הוא הלך והמשכתי לצפות בו, מוציא סיגריה מהקופסה ומדליק אותה. באותו הרגע, הדמעות זלגו באיטיות אחת אחרי השנייה, בזמן שהוא...
