"חברים!" קרא עומרי בסמכותיות ונופף בידיו על מנת למשוך את תשומת הלב של הסובבים, שהיו חברי השבט.
"כמו שכבר ידוע לכם, רותם שלנו הייתה צריכה לעזוב כבר היום". הוא אמר וזרקתי מבט חצי מחויך אל כפיר, שעמד לצידי. הבחנתי בסער עומד ליד כפיר, חסר כל מעש. לא דיברנו מאז אתמול, כשהלכתי לישון. אני מוכרחה להודות, הוא הרגיז אותי ועצם העובדה שלא שאל לשלומי כבר מאתמול הרתיחה אותי עוד יותר. והנה שוב אני חוזרת למחשבות הרושם הראשוני, בן אדם אדיש וחסר רגישות.
"אני מקווה שנפרדתם ממנה כמו שצריך". עומרי הרים גבה וכפיר התקרב לאוזני.
"את חושבת שנפרדתי ממנה כמו שצריך?" כפיר שאל בהתגרות.
"איזה חיוך גרמת לה לדפוק". מלמלתי את מה שרצה לשמוע והוא התרחק מאוזני.
"ואני מוסיף", עומרי הודיע. "עוד פחות משבוע אתם עומדים לעוף מפה". צחקק. "והמשימה האחרונה שלכם תתבצע מחר, על הבוקר".
"מה על הבוקר?" כפיר רטן ועומרי סימן לו לשתוק, היריבות בניהם תמיד כיכבה.
"בשביל פעם אחרונה תתאמצו קצת, לא יקרה כלום".
"נכון!" התפרץ דור, עם חיוך מאושר על פניו. הסטתי את מבטי אליו ונתקפתי צמרמורת, הוא גורם לי כל פעם לקפוא על מקומי. במיוחד כשהוא שמח בלעדיי. אני בטוחה שהוא עושה לי בכוונה, תמיד דור היה יותר חכם ממני.
"אני צריכה לדבר איתך אחר כך, דחוף". לחשתי לכפיר והוא נבהל.
"הכל טוב, אגם?" ווידא והנהנתי חצי הנהון.
"תחכה לי אחרי שעומרי יסיים לחפור".
"בקיצור!", עומרי צעק וניסה לגבור על המהומה שהחלה להתרחש. "תהיו מוכנים עם בגדים נוחים מחר בבוקר, זאת הולכת להיות משימה אכזרית במיוחד".
"נגד ערמונים, נכון?" שאל כפיר בחיוך שובב וגלגלתי את עיניי. הוא אוהב לכסח להם את הצורה טוב טוב.
"אלא נגד מי?" עומרי הצטרף לתחרותיות וכפיר פלט קריאת סיפוק.
"יאללה, תתקפלו. אל תשכחו לבוא מחר עם אנרגיות". עומרי זרק והלך מהמקום.
"לא נשכח". כפיר חייך אליי מרוצה. אני חושבת שזה היום של כפיר. גם הוא ורותם התנשקו, גם המשימה האחרונה של השבט וגם... זהו בעצם.
"כן". גיחכתי מההתלהבות שלו והוא אחז בידי ומשך אותי. "לספרייה?"
"לספרייה". הוא חייך ומשך אותי לספרייה, זרקתי מבט ריקני לסער שנראה מוטרד וכעוס וברחתי משם. למען האמת, לא היה לי כוח לסער או לדור או לצליל או לאף אחד אחר. מדהים איך כפיר נמצא במקום הראשון, אולי אגנוב אותו מרותם? סתם, זה מגיע לשניהם, אחרי הרבה זמן שלא התאהבו חזק סוף סוף הם מצאו את מקומם. אני רק צריכה לוודא שכפיר רציני, אני ממש לא מוכנה שרותם תיפגע בגלל היצור החמוד הזה.
YOU ARE READING
Love in camping
Teen Fiction"תעשי חיים במחנה שלך". אמר בעליזות ונופף בידו. "ותהני עם דור". הוסיף לאיחוליו. "טוב". אמרתי כמעט בלחש והוא הסתובב לפסוע אל המבנה. הוא הלך והמשכתי לצפות בו, מוציא סיגריה מהקופסה ומדליק אותה. באותו הרגע, הדמעות זלגו באיטיות אחת אחרי השנייה, בזמן שהוא...
