המונית עצרה לצד המדרכה ואדיר יצא ממנה בפראיות עם אותו התיק שארזתי על גבו. מיהרתי לצאת אחריו וסימנתי לנהג שיחכה עד שאחזור ואז יסיע אותי לביתי.
"מונה דופק". הזכיר במבטאו הרוסי והביט עליי ממראת הרכב.
"מה שתגיד". מלמלתי בזלזול והסטתי את פניי לאדיר, שעמד מולי בחוסר סבלנות, משנה כל רגע את תנוחת התיק על גבו משום שהיה כבד מפריטים.
"אדיר". לחשתי את שמו בעצב. תפסתי בכף ידו וחיבקתי אותה חזק בעזרת ידי החמימה.
"אגם". קרא בשמי בהתלוצצות ולא התייחס לרגשותיי המופגנים.
"אתה לא יכול להיות רגע אחד רציני?" נזפתי בו ואז הבנתי שזה לא הזמן ולא המקום לחנך את אח שלי התאום. הוא רק שתק והביט בי במבט מיוסר, לשם שינוי.
"מצטער". אמר בציניות שהבנתי, אבל רק הבטתי בו בגעגוע. למרות שעוד לא הלך, כבר התגעגעתי אליו, כזאת אני. משכתי אותו לחיבוק והוא חיבק אותי בחזרה בבלבול.
"אני חוזר בשישי". חייך לאחר שהתנתק מהחיבוק ושלף את קופסת הסיגריות מכיסו והבנתי בכעס מה הוא רוצה לעשות.
"אני לא אהיה בשישי". הזכרתי, למרות שהוא זרק לי מבט שואל, והסקתי שלא הבין מדוע לא אהיה בבית בשישי.
"המחנה". אמרתי בברירות שהשקיפה לו את התשובה.
"אה, נכון". צחקק והוציא סיגריה מהקופסה שאחז. התפלאתי איך נשארו לו סיגריות בקופסה, הרי אתמול נשארו לו רק שתיים על פי מיטב זכרוני. כנראה שקנה קופסת סיגריות חדשה, זה כל כך אופייני לו. אין מצב שהוא ישרוד רק עם שתי סיגריות בארבע שעות שלמות.
"תעיף את זה, לא עכשיו". קבעתי בעצבנות ודחפתי את הסיגריה מידו חזרה לקופסה המלאה בסיגריות אחרות. הוא הביט בי בתימהון.
"את ממש נסערת, אה?" שאל בגיחוך, הוציא בחזרה את הסיגריה ותחב אותה לפיו.
"אתה פשוט לא מקשיב". כעסתי וחטפתי אותה מפיו.
"מה את רוצה שאני אעשה?" התגונן באדישות ששוב העלתה לי את העצבים. אני פשוט לא מבינה את הבן אדם הזה. הוא עומד להיכנס למקום שישנה את חייו מקצה לקצה, והוא מעשן סיגריות כאילו אין מחר. הוא חייב ללמוד להיות רציני כשצריך, ולדעת להקשיב. אני יודעת שעמוק בפנים זה מעקצץ לו, העובדה שלא יראה אותי ואת אבינו כל יום. ולמען האמת, לדעתי הוא מפגין יותר מידי אדישות וחוסר התעניינות.
"אתה חייב להיות יותר רגיש". הסברתי בעדינות שלא ממש הבין.
"רגיש? את רוצה שאני אבכה עכשיו?" השתעשע בחיוך.
"לא". נאנחתי בעייפות. לפעמים הוא יכול להיות כל כך מרגיז ולא מתחשב. אני לא מאמינה שאנחנו אחים, כל כך הרבה דברים שונים אצלנו. בכל מה שקשור לחיצוניות, הוא נראה כמוני רק בגרסה הגברית. אך בכל מה שקשור לאופי, אנחנו שונים בכל תכונה אפשרית כלשהי. בעצם, שנינו ציניים. בעצם אני קצת יותר צינית. או שהוא.
YOU ARE READING
Love in camping
Tienerfictie"תעשי חיים במחנה שלך". אמר בעליזות ונופף בידו. "ותהני עם דור". הוסיף לאיחוליו. "טוב". אמרתי כמעט בלחש והוא הסתובב לפסוע אל המבנה. הוא הלך והמשכתי לצפות בו, מוציא סיגריה מהקופסה ומדליק אותה. באותו הרגע, הדמעות זלגו באיטיות אחת אחרי השנייה, בזמן שהוא...
