יצאתי בריצה קלה מהקפיטריה, מתעלמת לגמרי מקריאותיו של דור שאעצור. יצאתי מחוץ למבנה וראיתי את סער עומד קפוא ליד עמדת השומר של המתחם. התלבטתי עם עצמי מה לעשות, ולבסוף החלטתי שאנסה להוציא מסער מה קרה, למרות שאני כמעט ובטוחה שהוא יציק לי שוב, ויזרוק לי הערות עוקצניות. אבל לא אכפת לי, הסקרנות פשוט הרגה אותי. הייתי חייבת לגלות על מה סער דיווח לטבח.
"מה אתה עושה פה?" קראתי אל סער בחשד כשכבר הייתי מספיק קרובה אליו בשביל שיזהה אותי. הוא הסתובב חצי סיבוב על מנת לעמוד בדיוק מולי. כשהבין מי אני חיוך התפשט על פניו. לא חיוך ערמומי או שובב, חיוך סתמי. החיוך הכי יפה שלו.
"מה את עושה פה?" שאל בהפתעה והתקדם אליי מספר צעדים. עצרתי בהליכתי ונעמדנו אחד מול השני. הוא כמובן מחויך, ואני בפרצוף קר וקשוח, כמו בכל פעם ששוחחנו.
"ראיתי אותך ואת הטבח ונבהלתי". סיפרתי והוא חייך, אך הפעם חיוך שובבי.
"למה לך להיבהל, אגמי? לא קרה כלום". בישר באדישות, ואני מוכרחה להודות שנרגעתי.
"אז למה רצת לפה עם הטבח?" שאלתי וצמצמתי את עיניי.
"נשרף משהו". השיב והתבלבלתי. איך אני אמורה להבין משהו מהתשובה הזאת?
"מה נשרף?" הבטתי בו במבט שואל.
"מאיפה אני יודע?" זרק לאוויר והביט אל תוך עיניי.
"אז איך ידעת שמשהו נשרף?" שאלתי מיואשת והנחתי את ידיי על מותניי.
"נו מה, אני בחקירה?" התלונן בחוצפנות ופערתי את פי בליווי צחקוק כעוס.
"מגיע לי לדעת". הבהרתי והתבוננתי גם אני בתוך עיניו הכחולות, וישר מיהרתי להסיט אותי מהן, הוא מזכיר לי את אח שלי יותר מידי. זה מה שחסר לי, להתחיל לבכות מולו.
"למה כל כך חשוב לך לדעת?" כעס בעדינות. פעם ראשונה שראיתי אותו כועס, זה דווקא לא רע בכלל. אני אדאג להכעיס אותו לעיתים יותר קרובות.
"למה כל כך חשוב לך לא לספר לי?" רטנתי בשאלה שאיני חושבת שיש עליה תשובה מוצדקת.
"אני אוהב למתוח אותך, אגמית". צחק בחיוך והניח את ידיו על מותניו בדיוק כמוני. צחקתי לעצמי וניתקתי את ידיי ממותניי, גורמת לסער לעשות בדיוק את אותו הדבר, רק יותר מוגזם.
"רגע אחד אתה נחמד ורגע אחד לא". אמרתי בחיוך עליז.
"מה את מעדיפה?" שאל בגאווה ובביטחון.
"לעוף מפה". עקצתי ברצון והסתובבתי על מנת ללכת. הוא משך בזרועי והסתובבתי אליו בלית ברירה.
"רגע אחד את נחמדה ורגע אחד לא". חייך חיוך צדדי ומסתיר שיניים. חייכתי לעצמי בטיפשות והבטתי בעיניו.
"אתה רוצה שאני אשאר?" שאלתי בישירות והרגשתי את המתח באוויר. יכולתי להרגיש את המחשבות שרצות בראשו.
"בואי נשב ביחד, נדבר קצת". ענה וחייך ברכות. היססתי מה להגיב, אז פשוט שתקתי. ככה עברו להם כמה רגעים, של שתיקה מביכה ששררה בנינו. אם הייתי צופה עלינו מהצד, הייתי בטוחה שזה נראה רומנטי ביותר. הוא אוחז בזרועי, אני חצי מסובבת אליו, ושנינו עומדים קרובים אחד לשני, מביטים אחד לשני בעיניים הכחולות. הרוח העיפה מעט את השיער על פניי, והוא מיהר לסדרו ולהכניסו מאחוריי אוזניי, בדיוק כמו שדור היה תמיד עושה לי במצב הזה. ופתאום נזכרתי בדור. אני חברה שלו, אני לא אמורה להיות במצב הזה ובקרבה הזאת עם גבר אחר. למרות שסער הצליח לפתות אותי, ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי.
"אני חייבת לזוז". התחמקתי ומיהרתי לרוץ משם במהירות ולהגיע חזרה לגבר שאני אוהבת, דור.
---------
איך הפרק הזה?? מסקרן אותי לדעת, סורי על החפירות חחח :)))
ושמתי לב שקשה לכם 20 דירוגים, אה? אז נקל עליכם
20 דירוגים ויש המשךךךך! אוהבת
YOU ARE READING
Love in camping
Teen Fiction"תעשי חיים במחנה שלך". אמר בעליזות ונופף בידו. "ותהני עם דור". הוסיף לאיחוליו. "טוב". אמרתי כמעט בלחש והוא הסתובב לפסוע אל המבנה. הוא הלך והמשכתי לצפות בו, מוציא סיגריה מהקופסה ומדליק אותה. באותו הרגע, הדמעות זלגו באיטיות אחת אחרי השנייה, בזמן שהוא...
