"אויש". מלמל כפיר והעיף את השקית הלבנה. "כמה חולצות אמרת?"
"שלוש עשרה, כפיר!" הפצרתי בו ונופפתי עם הרשימה שהייתה בידי. "ריכוז!"
"בסדר, בסדר". הוא ייבב וזרק לתוך המזוודה הגדולה שלו מספר חולצות מקופלות.
"מה עוד?" שאלתי את עצמי ורפרפתי על הרשימה. הוצאתי את העט ממאחורי אוזני ומחקתי את הסעיף של החולצות.
"מרגש שמחר הכל נגמר, לא?" כפיר הרים את מבטו אליי והנהנתי.
"מבאס". הוספתי והוא חייך וחזר לעיסוקי המזוודה. "סיימתי". דיווח והמהמתי.
"יאללה, עכשיו תכניס שבעה ג'ינסים". הוריתי לו והוא הצדיע לי.
"כן, הקצין מנשה". אמר וגיחכתי. אני אוהבת את השטויות שלו, הוא כזה חמוד ואני מודה לעצמי שהיה לי מספיק שכל להתחבר אליו ביום הראשון שהכרתי אותו. אף פעם לא פגשתי ידיד יותר תומך ממנו, בחיי. זה עצוב כמה שהבנים היום שטחיים, מי כמוני יודעת. ואם כבר שטחיים, אני שוקלת לדבר עם סער על מה שאדיר סיפר לי. אין מצב שאחליק את מה ששמעתי על התחמנות שלו. כי אז, יש סיכוי קטנטן שאם דור ישמע את זה...
"הלאה". כפיר חיכך את כפות ידיו אחת בשנייה.
"אממ... עשרים זוגות גרביים". הקראתי מן הרשימה ולפתע דלת החדר של הבנים נפתחה. קצת פדיחה שאני בחדר של הבנים, לא?
"מה אתה עושה?" דור פנה לכפיר ומנע מליצור איתי קשר עניין. צחקקתי לעצמי, הוא כזה פחדן. וזה מה שאני אוהבת בו. הוא פחדן, רגיש, מתחשב, אכפתי, והכי חשוב, חכם. אני מוכרחה לציין, הוא הרבה יותר חכם ממני. אמרתי את זה כבר?
"רוקד סלסה עם המזוודה". כפיר השיב בחוסר רצינות והתמיד בהכנסת מה שהטלתי עליו.
"אה". דור פלט בשקט והתיישב על מיטתו, שהייתה מאונכת למיטה שעלייה אני ישבתי. הרגשתי את מבטו נח עליי, עיניו החומות ננעצו בי כאילו אני חייזר מכוכב אחר. זה הקשה עליי לתפקד, ואין לי מושג למה. אני אוהבת את דור, זה ברור לי. אבל, למה בכל פעם שהוא נמצא בקרבתי אני נהיית חסרת ביטחון?
"נו?" כפיר התרומם מהמזוודה וניגב את מצחו.
"מה אתה חש? כולה ארזת מזוודה, לא רצת מרתון". רטנתי והוא קרץ לי והרים את גבותיו, רומז לי שאקרא עוד פרט מהרשימה שהייתה בידי.
"תחתונים?" שאל בהתגרות והנהנתי בלית ברירה.
"שמונה עשרה". הבהרתי והוא סימן בידו לאישור. דור עדיין הביט בי, השתוקקתי להסיט גם אני את ראשי אליו אבל לא יכולתי, לא יכולתי ליצור קשר עין. הרצון תקף אותי. נדף ממנו ריח של בושם נשי, גלגלתי את עיניי ושוב חולשה תקפה אותי. זה הריח של לין, אני בטוחה. לא יאומן שהוא עדיין נמצא עם הפרחה הזאת, הרי לפני רגע הצהרתי שהוא חכם.
"מה?" לבסוף הסטתי את מבטי הרוגז אל דור, אני אוהבת שאני מתמרדת אליו בגישה שלי. זה מראה לו שהוא כבר לא מצליח כל כך להשפיע עליי, רק חבל שזה לא אמיתי.
"כלום, מה את רוצה?" החזיר באותה הנימה.
"למה אתה מסתכל עליי?"
"אסור לי להסתכל?" דור משך בכתפיו ונאנחתי. כפיר הרים אליי את ראשו בחצי חיוך, משתדל שלא להתפוצץ מצחוק על המאורע.
"מה עכשיו?" כפיר הרס את השתיקה. "סיימנו, לא?"
"כן". אישרתי וקימטתי את הדף לכדור נייר, השלכתי אותו אל עבר פח האשפה והכדור פספס. דור החניק צחקוק ונעצתי בו עיניים זעופות.
"משהו מצחיק אותך?" תקפתי בזמן שאני צועדת אל הנייר ומניחה אותו בפח.
"לא". ענה בפרצוף מבודח והנחתי את ידיי על מותניי.
"חבל, בריא לצחוק".
"אז למה את לא צוחקת?" חייך ותפחתי לכפיר על כתפו.
"אני הולכת, תיהנה עם החבר שלך". לחשתי לו ויצאתי מהחדר.
-----------
הופה דור איזה גבר גבר
את מי אתן מעדיפות, סער או דור?
20 דירוגיםםםםםםםםםםם כרגיל
אוהבת אתכן המון (((:
YOU ARE READING
Love in camping
Teen Fiction"תעשי חיים במחנה שלך". אמר בעליזות ונופף בידו. "ותהני עם דור". הוסיף לאיחוליו. "טוב". אמרתי כמעט בלחש והוא הסתובב לפסוע אל המבנה. הוא הלך והמשכתי לצפות בו, מוציא סיגריה מהקופסה ומדליק אותה. באותו הרגע, הדמעות זלגו באיטיות אחת אחרי השנייה, בזמן שהוא...
