הקשתי בעיפרון שהחזקתי בידי בחולשה מספר פעמים על השולחן. שמעתי בעמעום את קולות המורה, מסבירה לאחד הילדים בפעם האלף מהי פונקציה קווית. בחיי, שיעור מתמטיקה הוא השיעור השנוא עליי ביותר. או שנרדמים בו, או שערים בו, ומרגישים שעובר נצח. המורה ציינה עוד כמה דברים לקראת סוף השיעור, וסוף סוף הצלצול הגיע ונשמע בכל רחבי הכיתה.
"את באה?" שאלתי את צליל שישבה על ידי והתחלתי לאסוף את חפציי. "אני מתה לעוף מפה".
"תחכי לי בחוץ, אני כבר באה". השיבה כשהביטה בי עומדת מולה כשספריי המתמטיקה בידיי והעיפרון מתגלגל עליהם, שנייה מליפול.
"אוקי". אמרתי בהסכמה ופילסתי את דרכי החוצה.
"היי". חייך דור שעבר על ידי, עוצר כשמבחין בי ומסמן לכפיר שלצידו שיעצור.
"היי". החזרת ברכות ונופפתי בידי בגובה הכתף לשלום.
"איך עבר היום?" שאל בהתעניינות פשוטה.
"מתיש". חייכתי בעייפות ונאנחתי, מסיטה לכמה רגעים את מבטי הנינוח אל כפיר שעמד בחוסר סבלנות על יד דור. "מה יש לו?" פניתי אל דור בלחישה.
"הוא רעב". צחק והפנה אל כפיר את ראשו.
"אז שילך לאכול". הצעתי כמובן מאליו. "אנחנו נצטרף אליו עוד מעט".
כפיר התקדם אליי ונשק לקודקוד ראשי בידידות. "מלכה!" דיקלם בקריאת אושר וברח משם לכיוון הקפיטריה. אני ודור החלפנו מבטים מבולבלים ואז התפרצנו בצחוק יחד.
"איזה כפיר זה". מלמל בחיוך כשהוא מנסה לצפות בדרכו של כפיר שכבר נעלם משטחנו.
"האמת, גם אני רעבה". חייכתי בפרצוף נבוך לאחר שהאזנתי לקולות הרעב שהגיעו מבטני הדקיקה והשטוחה.
"חכי רגע". קרא דור ותפס בזרועי כשהתכוונתי ללכת אל הקפיטריה, בדיוק כמו כפיר.
"מה קרה?" שאלתי באי הבנה והוא סידר למספר רגעים את שיערו בצניעות ואז התקרב אליי, כשאני עדיין מנסה להבין מה המתרחש.
"הרבה זמן לא יצא לנו לבלות ביחד". אמר בעצב קל אל תוך פניי. "רק שנינו". הוסיף וחייכתי אליו חיוך מסתיר שיניים. הוא הביט בעיניי הכחולות, וכך גם אני. רק שעיניו הן חומות ולא כחולות.
"אתה צודק לגמרי". הנהנתי פעם יחידה בהסכמה. "אפילו הפרת את ההבטחה שלך".
"איזו הבטחה?" כיווץ את גבותיו בשיכחון מוחלט.
"שנישן כפיות בטיול". השבתי בעצבנות מזויפת על כך ששכח.
"אוי". יילל ומשך בסנטרו מטה. "מה יכולתי לעשות, היית עם סער באוהל". התגונן בכעס קל.
"לא זכור לי שנתנו לי זכות להתנגד". הגבתי בקרירות והוא ליטף את שיערי ברכות, מנסה להרגיע את המצב ולהשכיח משנינו את האנרגיות השליליות.
"בקיצור, אני חייב לך". אמר בשלווה את הצפוי והצמדתי את שפתיי אחת לשנייה.
"על מה חשבת?" שאלתי לאחר כמה רגעים של שתיקה, בהם בהינו אחד בשני. אני מוכרחה להודות שהיה כיף לבהות בחבר החתיך שלי. ורק שלי.
"בינתיים על כלום". צחקק והרס את האווירה הרומנטית שנוצרה.
"לא משנה מה אני אנסה לעשות, אתה לא תהיה רומנטי אף פעם". גיחכתי בעייפות רוגזת והתרחקתי ממנו, מתלוננת על ההתנהגות הילדותית של החבר שלי.
"אני מנסה לעבוד על זה". התגונן בילדותיות וגירד מעט את עורפו.
"אני מתה עליך". קבעתי בחיוך מאושר ותפסתי בידו בחום. הוא חייך אליי בהערצה ומשך בידי, מסמן לי שנלך לקפיטריה על מנת לאכול. סוף סוף.
-------------
20 דירוגים וממשיכהההה :)
אם תעגלו בפרק הראשון ל60 דירוגים אעלה לפני *~*
YOU ARE READING
Love in camping
Teen Fiction"תעשי חיים במחנה שלך". אמר בעליזות ונופף בידו. "ותהני עם דור". הוסיף לאיחוליו. "טוב". אמרתי כמעט בלחש והוא הסתובב לפסוע אל המבנה. הוא הלך והמשכתי לצפות בו, מוציא סיגריה מהקופסה ומדליק אותה. באותו הרגע, הדמעות זלגו באיטיות אחת אחרי השנייה, בזמן שהוא...
