"תזכור שאני איתך באוהל רק בגלל שאני חייבת". רטנתי, מצננת את התלהבותו הניכרת של סער, שמסדר בחוסר קפידה ודיוק את שמיכתו.
"אני מנסה, אבל משום מה אני תמיד שוכח". חייך ונזרק על השמיכה הלא מסודרת כשמרפקיו מאזנים אותו על החול הדקיק שהתמלא מתחת לשמיכה.
"מה זה?" התלוננתי וסימנתי בידיי שיקום, על מנת שאסדר את השמיכה. "איך אתה חי ככה?" המשכתי ומשכתי את השמיכה למתיחה מושלמת שנאחזה במזרן.
"אני לא מבין מה הבעיה". התוודה בגאווה וצפה בי מסדרת את מזרונו ללילה, שעון על מקלות האוהל ההדוקים.
"חבל". חייכתי בזיוף וחזרתי למקומי באנחה, מסמנת לו שיתיישב על המזרן המסודר הרבה יותר ממקודם. הוא חייך אליי כמה רגעים חיוך מלחיץ, וחזר להתיישב על המזרן באותה תנוחה שישב לפני הסידור הקפדני שלי.
"למה את כזאת אטומה?" שאל בכנות והסטתי את מבטי אליו מהרצפה שהייתה מול עיניי, שנפערו לאחר משמע השאלה החוצפנית.
"אני אטומה?" שאלתי והנפתי אצבע אל מרכז ליבי. "מי שמדבר".
"אני אטום?" צחקק ומיקם את רגליו בנוחיות, מכבל אותן זו בזו ביהירות.
"אתה יותר אטום ממני, זה בטוח". הבהרתי והוא צחק.
"כל הזמן אני מנסה להתיידד איתך, אבל את..."
"יש לי חבר". קטעתי בכעס קל ובכיווץ גבות משמעותי.
"אז מה?" התגונן. "אני רוצה שנהיה ידידים, זה הכל". הסביר ברצינות והדבקתי את שפתיי זו לזו בחשיבה ריקה.
"ידידים?"
"כן". השיב בחוסר סבלנות.
"ואתה לא חושב שדור יכעס?" שאלתי בתמימות מודאגת.
"למה שיכעס? לאקסית שלי היו יותר ידידים מחברות". הצהיר כשחצי חיוך עולה על פניו.
"אז כנראה שהיא הייתה זונ..."
"שתקי". הרים את קולו ואז צחק, כשהבחין בהבעת פניי המפוחדת שהתעוררה בעקבות טון קולו. "הכל בסדר". גיחך והושיט את ידו ללטף את פניי. העפתי את ידו בהתעלמות והכנסתי כמות קטנה משיערי אל מאחורי האוזן.
"שכחת שאנחנו רק ידידים?" התעצבנתי בקשיחות.
"אז זה אומר שאת מסכימה?" חייך בשובבות.
"אתה חייב להפסיק עם הערמומיות הזו". הטחתי בנזיפה מהוססת.
"ואת חייבת להפסיק עם האטימות הזו". החזיר בחיוך משועשע.
"עוד פעם אתה אומר שאני אטומה?" התרגזתי מחדש וסידרתי את השמיכה שהתרופפה מהמזרן העבה שעליו ישבתי בעייפות.
"זאת האמת". הצהיר בחוצפנות וגרם לתשומת ליבי להתמקד בו עקב ההערה האחרונה שהעיר.
"עוד לא שעה ידידים, כבר ריב ראשון?" חייכתי בהתגרות והוא גירד במצחו לכמה רגעים.
"צודקת, אגמון". צחקק ושתק, לשם שינוי.
"שלא תעז להמציא לי שם חיבה". הזהרתי בכעס.
"מה הבעיה בשם חיבה?" התרכך בתמימות ושבר את שתיקתו החלוקה.
"אין שום בעיה עם זה, הבעיה היא איתך". אמרתי בחוצפנות פשוטה.
"סליחה?" גיחך בעלבון.
"יש לי בעיה עם זה שאתה תמציא לי שם חיבה". הסברתי את עצמי והוא הרים את גבותיו בליווי צחקוק מטופש.
"עוד לא שעה ידידים, כבר ריב ראשון?" חזר אחרי מילותיי הקודמות וגרם להבעת פניי להזדעף עקב כך.
"למה אתה תמיד מחכה אותי?" התלוננתי ברוגז.
"התרגלתי". ענה בזלזול מועט ורקע ברגליו מספר פעמים על המזרן.
"מה יש לך?" שאלתי בכעס כשהבחנתי ברקיעותיו המשונות ברגליו.
"עלתה לי נמלה על הרגל". השיב בבחינת כף רגלו.
"מה?!" הופעתי בקריאת בהלה והתרוממתי מהמזרן על ברכיי, כשסער מתפרץ בצחוק תוקפני ועסוק ולהתמקם בביטחון רב ובשלווה על מזרנו. הוא כזה חתיך.
"תירגעי, אין שום נמלה". הרגיע, עדיין צוחק ומעצבן מבלי להתאמץ.
"אתה כזה דפוק". עקצתי בחיוך קטן ובניסיון לא לצחוק מההתנהגות הטיפשית של עצמי.
"דפוק שחולה לך על הצורה". חייך וגרם לי להכות בקלילות את זרועו למשמע מילות האהבה ששלח אליי. "בין ידידים, כמובן". הוסיף והגדיל את חיוכי הפשוט.
-------------
תגיבו מה דעתכן אני תמיד אוהבת לשמוע תגובות על הסיפור ~
מבטיחה לכן שלאט לאט העלילה מתקדמת והסיפור יהיה יותר מעניין אז בינתיים תסתפקו בפרקים כאלה. ואשמח אם תעזרו לי לפרסם את הסיפור <3
ובקשר למצב הביטחוני שמתי לב שזה נהיה גרוע מיום ליום אז תשמרו על עצמכן בננות ומקווה שהמצב ייפסק בקרוב :\
800 דירוגים וממשיכה
חחח סתם :) 20 דירוגים כרגיל וממשיכה ^^
YOU ARE READING
Love in camping
Teen Fiction"תעשי חיים במחנה שלך". אמר בעליזות ונופף בידו. "ותהני עם דור". הוסיף לאיחוליו. "טוב". אמרתי כמעט בלחש והוא הסתובב לפסוע אל המבנה. הוא הלך והמשכתי לצפות בו, מוציא סיגריה מהקופסה ומדליק אותה. באותו הרגע, הדמעות זלגו באיטיות אחת אחרי השנייה, בזמן שהוא...
