התהלכתי ברחבה הגדולה, מיואשת מחיפושים אחריו. חיפשתי בכל מקום והוא לא נמצא. בקפיטריה, בספרייה, בכיתות, בחדר הבנים, הפכתי את כל המחנה. התקדמתי לכיוון הספסל שהיינו תמיד מבצעים בו את שיחותינו, והבחנתי בו, עם גבו המפותח אליי. חייכתי לעצמי, סוף סוף. הגברתי את מהירות הליכתי אליו, מגיעה מאחור בשקט על מנת להבהיל אותו ולהוסיף שעשוע לשיחה שעוד לא התחילה.
"בו!" קראתי בחיוך מאחוריו וקיפצתי אל הספסל. הוא פער את עיניו מהבהלה וצחקתי לעצמי, צופה בו מניח יד על הלב ומסדיר את נשימותיו.
"מפגרת!" קרא בכעס והמשכתי לצחוק, מוסיפה ניצוץ של ניצחון והתגרות בקולי.
"אני אוהבת להבהיל אותך". אמרתי בשובבות והוא הניף מולי אצבע מזהירה.
"דיר באלק את מתרגלת לזה". איים בחצי חיוך.
"אל תדאג, אני ארחם עליך". בישרתי ברוך אנרגטי והוא נרגע.
"אז אני מבין שהתאוששת מהפרידה". החליף את הנושא והשפלתי את פניי. למה כולם חייבים לסובב את נושא השיחה לנושא מעצבן?
"מדוע נפלו פנייך?" שאל בייבוב והרים את פניי מקצה סנטרי.
"סתם, הנושא". הסברתי בפשטות והבטתי בעיניו הכחולות.
"מה, דור? אז נחליף נושא". אמר בדאגה והמהם לרגע. "איך הלך המבחן בספרות?" שאל וגיחכתי בקולניות. הוא ממש גרוע בהחלפת נושאים, עדיף שיישאר על תקן הידיד החמוד והמצחיק שלי. אה, והחתיך. כמובן.
"בסדר". השבתי, עדיין מחויכת.
"תקשיבי, אגם, בקשר למה שאמרתי לך לפני ש..."
"גם אני". קטעתי אותו מיד.
"מה גם את?" התבלבל וכיווץ את גבותיו. טוב, זה הרגע. ספרתי לעצמי בלב משלוש עד אחד. הטלתי את ראשי אליו, מתקרבת לשפתיו. ובלי עוד פעולות מיותרות, נישקתי את שפתיו ברכות. פרצופו התחלף למופתע, ויכולתי לדמיין את המחשבות ההזויות שרצו בראשו. אגם, הקשוחה שמפחדת להתקרב אליי, מנשקת אותי? האם זה הגיוני בכלל?
"וואו, מאיפה זה בא?" שאל בהתלהבות ניכרת.
"למה, לא טוב?"
"השתגעת?" צחקק ונישק שוב את שפתיי נשיקה קצרה. "הייתי בטוח שאת עדיין אוהבת את דור".
"גם אני". הודיתי ביובש והוא חייך.
"אז איך..."
"הצלחת. אין לי מושג מה הייתה התוכנית שלך, אבל היא עבדה". הסברתי והוא תפח על חזהו בגאווה טיפשית.
"אז אני מבין שסער בן עזרא לא כזה נורא אחרי הכל". דיקלם בסמכותיות והנדתי בראשי לשלילה מוחלטת.
"לא נורא בכלל". דיווחתי בביטול והוא חייך בצדדיות.
"אז זה רשמי? אפשר לפרסם את זה בעיתון הארץ?" שאל ברוך.
"אני לא בטוחה שאני רוצה שדור יידע". אמרתי והצמדתי את שפתיי זו לזו.
"כדי שלא ייפגע?" שאל בקול מזדהה והנהנתי.
"לא נראה לי שהוא ישמח לדעת שהתנשקתי איתך שלושה ימים אחרי שהוא נפרד ממני". הבהרתי ביובש מבואס והוא ליטף את לחיי מכיוון עצם הלסת.
"בסדר, אפשר לחכות עם זה". אמר וחייכתי אליו בסיפוק, הוא כזה מושלם. "כל עוד את שלי אני כבר לא דואג".
"אני שלך".
"אז אני לא דואג".
"לספר לבנות אני יכולה?" שאלתי ולאחר כמה רגעים התחרטתי. למה אני כזאת סתומה לידו? אולי מהתרגשות. אני כנראה מתרגשת מהנשיקה המדהימה הזאת.
"החלטה שלך, אם זה תלוי בי הייתי מספר לכל העולם". חייך וליטף את שיערי. המגע שלו היה כזה נעים.
"ואישתו?" גיחכתי.
"קצת רבנו, אנחנו לא מדברים". התבדח ולאחר מכן התפרץ בצחוק מתגלגל, וסחף גם אותי לצחוק יחד איתו. אני כל כך מרוצה שעשיתי את המהלך הזה, הסבתי לשני אנשים אושר גדול. לי ולסער.
----------
אהבתן? דירגתן! (עזבו אותי אני מנסה סיסמאות חדשות)
גם את הפרק הזה אני אוהבת, איזה נסיכים אה?
וכמו שהבטחתי, אני אעלה עוד פרק ברצף כי אתן עיגלתן ל70 דירוגים בפרק הראשון :) אז תתכוננו ^-^
אוהבת <3
YOU ARE READING
Love in camping
Teen Fiction"תעשי חיים במחנה שלך". אמר בעליזות ונופף בידו. "ותהני עם דור". הוסיף לאיחוליו. "טוב". אמרתי כמעט בלחש והוא הסתובב לפסוע אל המבנה. הוא הלך והמשכתי לצפות בו, מוציא סיגריה מהקופסה ומדליק אותה. באותו הרגע, הדמעות זלגו באיטיות אחת אחרי השנייה, בזמן שהוא...
