אני וסער ישבנו יחד בבר המרכזי, כשצמודה אלינו כוס שתייה מומתקת. דיברנו וצחקנו, והרגשות שלי כלפיו גערו. אני פשוט לא מאמינה שאני מתחילה לחבב את היצור הזה. למרות שהוא לא כל כך יצור, הוא חמוד. אוף, אני לא מאמינה שאמרתי הוא חמוד. אבל אין מה לעשות בקשר לכך, הוא חמוד. והוא ממש עזר לי לשיפור ההרגשה.
"אז מה אמרת בקשר לזה?" זרק בהתגרות וקיפל את שרוול חולצתו הקצרצר, מה שגרם לחשיפת שרירי הכתף שלו. "תגעי". הציע בחיוך מרוצה ועשיתי כבקשתו. הנפתי את ידי והנחתי אותה על השרירים הפרוסים לפניי, באמת היו לו שרירים. ואני עוד זלזלתי בו.
"וואלה". צחקתי כשהבעת פניי נבוכה. הוא באמת היה שרירן. ועוד איזה שרירן.
"עכשיו את רואה שלא שיקרתי?" שאל ברוך ולגם מכוס השתייה שהייתה על הבר, באמצעות הקש שנטמן וכמעט טבע בה.
"כן". צחקתי ולגמתי מהכוס שלי גם, צופה בו מניח את הכוס על הבר ומביט בי בבהייה מתמשכת.
"את כל כך יפה". פלט לרגע בחיוך. הרמתי את גבותיי בתימהון למשמע מילותיו. זה יכול לשגע אותי, ההתחלות הבלתי צפויות שלו איתי.
"אני יכול לבהות בך שעות". הוסיף כשהוא עדיין תקוע במצב הבהייה. נופפתי מול פניו עם ידיי, מנסה להוציא אותו מן הבהייה, ומצליחה.
"תרגיע קצת, טוב?" שאלתי באי שקט.
"טוב". השיב בייאוש מבלי להתכוון לדבריו. הוא ימשיך, אני יודעת את זה. הוא ימשיך לנסות להשיג אותי, הוא ימשיך למשוך אותי אליו, הוא ימשיך לרתק את הרגשות שלי אליו יותר ויותר. הוא ימשיך.
"אז את רוצה לספר לי מי זה אדיר?" התפרץ פתאום ואז הוסיף. "עדיין לא אמרת לי מי זה".
"אדיר זה..."
"האקס שלך". קטע בניחוש מפגר.
"לא". חייכתי בגיחוך. למה שאדיר יהיה האקס שלי? הוא אח שלי.
"ידיד טוב שלך". ניחש שוב באי ביטחון ובהרמת גבה אחת בתהייה.
"אולי תיתן לי להגיד וזהו?" כעסתי בזיוף והוא שתק, משליך אל פניי מבט מאשר לדיבור. "אדיר זה אח שלי". אמרתי במהירות, מפחדת שיקטע אותי שוב עם עוד ניחוש לא קשור.
"אוקי. ומה הסיפור איתו?" חקר בהתעניינות בוגרת.
"סיפור ארוך". נאנחתי מבחירת הנושא.
"יש לי זמן". הצהיר והביט בפרק כף ידו כאילו יש לו שם שעון יד.
"לא בא לי לדבר על זה". דיווחתי בנשימה אחת והוא החליף את מבטו למודאג.
"בטוחה?"
"לא". נכנעתי בעייפות ובלית ברירה. עד שאני לא אספר לו, הוא לא יניח לי. אז הגיע הזמן שאספר לו. למרות שלא ממש רציתי, אבל... משהו בלב אמר לי לספר לו. משום מה התחלתי להרגיש איתו בטוחה ופתוחה, ואני רק מקווה שזה לא יהרוס לי את היחסים עם דור, שהתחילו כבר להתערער.
YOU ARE READING
Love in camping
Teen Fiction"תעשי חיים במחנה שלך". אמר בעליזות ונופף בידו. "ותהני עם דור". הוסיף לאיחוליו. "טוב". אמרתי כמעט בלחש והוא הסתובב לפסוע אל המבנה. הוא הלך והמשכתי לצפות בו, מוציא סיגריה מהקופסה ומדליק אותה. באותו הרגע, הדמעות זלגו באיטיות אחת אחרי השנייה, בזמן שהוא...
