נאנחתי בייאוש והותרתי לעצמי להיזרק על הכיסא הראשון שמצאתי. הכיסא הכי נוח שיש, כיסא רחב ונמוך, שמעוטר בכרית רכה ונעימה שכיף להתפרק עליה. הבטתי לכל הכיוונים בבחינה, המקום הזה היה כל כך ריק. הרווחתי, זה היה המקום השקט שלי. התכופפתי אל השולחן הנמוך שהיה מולי והבחנתי בספר. ספר עם כריכה לבנה, ללא כל שם או תקציר. פתחתי בעמוד הראשון ודילגתי על עמודי התודות ותוכן העניינים היישר אל הפרק הראשון. קראתי שתי שורות והתעייפתי. לא סוחף בכלל, הספר הלבן הזה. סגרתי אותו ונשענתי על הכיסא.
"הנה את, חיפשתי אותך". לפתע שמעתי קול מוכר וגברי מאחוריי, וקיוויתי שזה דור.
"דור?" הסתובבתי בציפייה ולהפתעתי זה היה כפיר. "כפיר?" שאלתי בבלבול.
"את ממש החלטית, אה?" חייך והתיישב בכיסא הסמוך לכיסאי.
"הייתה לי הרגשה שאתה דור". התגוננתי בחיוך מובך.
"זה בסדר, יש דמיון". צחק והעיף את שיערו מצד לצד בגאווה. צחקתי גם אני ונשענתי אחורנית על הכיסא הרחב.
"אז מה מביא אותך אליי?" שאלתי בקול סמכותי והוא צחקק וזרם עם זה בהנאה ילדותית.
"אני מרגיש שאני חייב לדבר". ייבב ופרץ בבכי מזויף ללא דמעות.
"שקט, שהספרנית לא תעיר לך". סימנתי באצבעי שישתוק והצבעתי על הספרנית שרבצה בעמדתה כשהיא שקועה בקריאת ספר כלשהוא.
"מה את עושה פה באמת?" חקר באי הבנה.
"זה מה שרציתי לשאול אותך". הצהרתי בחצי חיוך והוא גירד בקצה אפו.
"אני מתגעגע לשיחות שלנו". חייך והחליף את פרצופו לפרצוף מסכן.
"אין כל כך על מה לדבר", אמרתי ואז המשכתי, "בשנה שעברה חפרתי לך על הרגשות שלי לדור, ועכשיו אנחנו ביחד אז..."
"אז הרשי לי לחפור לך על הרגשות שלי למישהי". חייך במסתוריות וריתק אותי אליו. למען האמת, הייתי בטוחה שהוא מדבר על רותם. בכל זאת, הם מבלים המון זמן יחד. אין מצב שאחד מהם לא התאהב בשני.
"אז מי המאושרת שנפלת לקסמיה?" שאלתי בסקרנות והוא הרים את גבותיו.
"תשבעי שאת לא מספרת". הניף את אצבעו כאות אזהרה והבטתי בו בעלבון.
"אתה לא סומך עליי?" חייכתי והוא הנהן. "קדימה, שפוך". הוריתי לו והוא נשם עמוק ופתח את פיו בהתרגשות בכדי לספר לי על האהובה החדשה שלו.
"צליל". לחש והשתתק. הבטתי בו בתימהון. הייתי בהלם, דווקא צליל? הבחורה האחרונה שציפיתי שיגיד את שמה.
"צליל? הילדה החדשה מראשנים?" שאלתי בצורך לוודא.
"אני עדיין חושב שהם לוזרים". הבהיר בחיוך והתעלמתי מהערתו.
"מתי פגשת אותה בכלל?" המשכתי בחקירתי המתעניינת.
"היום, אחרי הארוחה. רותם לקחה אותי למלתחות של הבנות כדי להביא לי את המסרק ש..."
"מסרק?" השתעשעתי בגיחוך.
"שתקי". הורה באדישות והמשיך. "בקיצור, פגשתי אותה שם".
"וואו". התפעלתי בהתרגשות. כבר שנה וחצי שכפיר לא התאהב במישהי, סוף סוף הוא הצליח לייצר שוב את הרגש המדהים הזה. "רגע, וזה בטוח? זאת אומרת, אתה בטוח שזה מה שאתה מרגיש?"
"לגמרי". התוודה בהתלהבות. "אז מה אני עושה? איך אני גורם לה ליפול בקסמיי?" שאל בחשש וציפה לעצה עילאית.
"חשבתי שאתה אמור להיות מומחה בזה". אמרתי בחיוך והרמתי את רגליי לישיבה מזרחית על הכיסא הנוח.
"בואי ואגלה לך סוד", אמר ורכן לאוזני, "אני מומחה בזה רק כשזה לא רציני". לחש והתרחק חזרה למקומו.
"זאת בעיה חמורה". אמרתי בציניות והתאפקתי שלא לחייך מול מבטו הקשיח של כפיר.
"תעזרי לי". ביקש בילדותיות והצמיד את כפות ידיו זו לזו כהתחננות.
"טוב, אבל אני רק מקווה שלא תעשה שטויות". הזהרתי בבוגרות והוא קרא קריאת ניצחון בלחש. "דבר ראשון, הכי חשוב שתהיה אתה. תספר לה על עצמך, תגרום לה להתחבר אליך".
"להתחבר אליי?" שאל בהתלוצצות.
"כן, בנות אוהבות בנים אמיתיים". הסברתי והוא הנהן בהסכמה. שמחתי שהוא פנה אליי עם כך, הרי לא שכחתי שבשנה שעברה הוא סידר לי דייט עם דור עם ארוחה מלכותית. ככה אוכל לגמול לו, ולצוות אותו ואת צליל יחד. בדיוק כמו שעשה איתי ועם דור. ועובדה, כבר שנה החזקנו מעמד.
---------
אז העניינים מתחילים להסתבך, מה אתן חושבות?
23 דירוגים ממשיכה :)
אוהבתתתתתת
YOU ARE READING
Love in camping
Novela Juvenil"תעשי חיים במחנה שלך". אמר בעליזות ונופף בידו. "ותהני עם דור". הוסיף לאיחוליו. "טוב". אמרתי כמעט בלחש והוא הסתובב לפסוע אל המבנה. הוא הלך והמשכתי לצפות בו, מוציא סיגריה מהקופסה ומדליק אותה. באותו הרגע, הדמעות זלגו באיטיות אחת אחרי השנייה, בזמן שהוא...
