צעדנו ארבעתנו כחבורה כאשר מגש אוכל ממקום בין ידינו. אני ורותם שוחחנו בנינו על השיחה שלי עם סער, כשאני מנסה לשכנע אותה להפסיק להציק לי ומודיעה לה שאני לא הולכת לספר לה שום דבר ממה שקרה בחוץ עם סער. כפיר ודור דיברו על כדורגל, עד שהגענו לעמדת הטבח. כפיר היה הראשון בתור, איך לא, הוא השמן מבנינו. לאחר מכן עמד דור, רותם, ואחריה אני הגעתי. הטבח מזג לי לצלחת הגדולה והריקה שהייתה על המגש את ארוחת הבוקר והתקדמנו יחד בסערה אל עבר השולחן הריק שרק חיכה שנתיישב עליו.
"לא נמאס לכם לדבר על כדורגל?" התלוננתי לבנים כשהתיישבנו בשולחן, ואני נאלצת להקשיב לשיחה הלא מעניינת שלהם על הנבחרת של קבוצה כלשהי.
"לא". חייך כפיר בתגובה וגלגלתי עיניים באנחה, מפרקת לחתיכות את הלחם שהוגש לי במגש האוכל.
"אז מה חדש?" שאל דור והעיף אליי מבט מסוקרן כשהוא דוחף לפיו כפית מלאה בסלט ירקות קצוץ במיוחד. חייכתי אליו והרגשתי את מבטה החוקר של רותם נתקע בי, לא ידעתי מה להגיב.
"הכרנו את צליל". השבתי ולאחר מכן לגמתי מכוס מיץ התפוזים שתי לגימות אחדות.
"צליל?" התערב כפיר בהתעניינות ואז נזכר. "הילדה מראשנים?"
"כן, חמודה דווקא". אמרתי והנחתי את כוס השתייה שאחזתי בידי.
"וזה הכל?" שאלה רותם בחיוך מתגרה. לפעמים היא הייתה יכולה כל כך לעצבן, היא פשוט לא שולטת בזה.
"לא". נכנעתי בחוסר אונים וסימנתי לרותם שאהרוג אותה בתום הארוחה.
"מה עוד?" שאל דור כשהוא לועס בפה מלא את החביתה המקושקשת שלא נשאר ממנה עוד פירור בצלחתו.
"איך הילד החדש?" קטעה בשאלה רותם, כשהיא מחליפה מבטים בין כפיר לדור ומצפה שיענו לה.
"אחלה גבר". הנהן כפיר והביט בדור בניסיון שיאשר את דבריו. דור בלע את האוכל שבפיו וחייך בהתלהבות.
"יש לו אוסף דגלים וצעיפים של בארסה!" הצהיר ונאנחתי בעצבנות. כפיר התבונן בו בפרצוף מולהב והמשיך לאכול. הפלתי את המזלג על הצלחת ונשענתי אחורה על הכיסא, מתרווחת בו ומתמקמת כמו שצריך. לאחר כמה רגעים של שתיקה מעצבנת והתרכזות באוכל שהלך והתרוקן בכל הצלחות חוץ משלי, דור הניח את הסכו"ם שהשתמש בו על הצלחת בדיוק ונשען גם הוא על הכיסא.
"למה את לא אוכלת?" שאל בפרצוף מודאג כשהבחין בכך שכל הצלחות כמעט וריקות, ורק שלי עדיין עמוסה באוכל. לא ידעתי אפילו למה לא היה לי חשק לאכול, לפני שיצאנו לארוחה הייתי ממש רעבה. הרגשתי כעס, לא ידעתי אפילו על מי, או למה.
"אני לא רעבה". התחמקתי וגרמתי לתשומת הלב של כפיר ורותם להתמקד בי. לא הבנתי מה יש לי, למה האנרגיות שלי כל כך שליליות? אני חייבת לשנות אותן, לפני שיימאס לדור ממני.
YOU ARE READING
Love in camping
Teen Fiction"תעשי חיים במחנה שלך". אמר בעליזות ונופף בידו. "ותהני עם דור". הוסיף לאיחוליו. "טוב". אמרתי כמעט בלחש והוא הסתובב לפסוע אל המבנה. הוא הלך והמשכתי לצפות בו, מוציא סיגריה מהקופסה ומדליק אותה. באותו הרגע, הדמעות זלגו באיטיות אחת אחרי השנייה, בזמן שהוא...
