כבר שלושה ימים עברו מאז הפרידה עם ד..., מאז שדור נפרד ממני. לא הפסקתי לבכות, לא הפסקתי לרטון וליילל. לא הבנתי למה, מה עשיתי לא בסדר? אם היה אפשר, הייתי חוזרת אחורה לתחילת המחנה ונמנעת מלהכיר את סער. למרות כל החיבה שלי אליו, קשה לי לדמיין את עצמי בלי דור. הוא היה החצי השני שלי, החצי שגרם לשנה שחלפה יחד איתו להיות הכי טובה שיש. דור החזיק אותי, כשאבא שלי כבר הפסיק להתייחס אליי, כשהודיעו לאח שלי שהוא נכנס למוסד לעבריינים צעירים, כשנכשלתי בלימודים כל כך הרבה פעמים רק כי לא הייתי מרוכזת כי לא ישנתי בלילות כי הייתי צריכה לקחת את אדיר לרישומים ובדיקות לקראת המוסד, מה שלא אבא שלי ולא אף אחד מהמשפחה שלי יכל לעשות. רק אני. מאז ומתמיד נחשבתי המבוגר האחראי בבית, בניגוד לעובדה שאפילו אדיר יותר גדול ממני בשלוש דקות, אז איך לעזאזל נהפכתי למבוגר האחראי? איך?! ואיך לעזאזל ויתרתי בקלות על הדבר הכי חשוב לי בחיים, מי שהרים אותי כל כך גבוה ועזר לי בכל כך הרבה פעמים? ואני כמו מטומטמת הלכתי לסער, כי חשבתי שיהיה נחמד להכיר עוד כמה צדדים במי שהצטייר לי כשחצן ואגואיסט. והנה, הצלחתי. רק חבל שלא לקחתי בחשבון את ההשלכות שהיו. כי מבחינתי, הפרידה הזאת הייתה הדבר הכי נוראי שקרה לי השנה אחרי שאדיר נכנס למוסד לעבריינים צעירים.
"בוקר טוב". איחל עומרי מחויך כשהוא נכנס לחדר הבנות.
"בוקר טוב". החזירה לו צליל מבעד למשחת שיניים שהציפה את פייה.
"רותם, אגם, לקום". הקים עומרי ומשך בשמיכתי, בטוח שאני ישנה. העמדתי פני ישנה ועצמתי את עיניי מבלי לזוז, מוסיפה לדעתו שאני שקועה בשינה. הדבר האחרון שרציתי זה לקום מהמיטה, לא היה לי כוח לעוד יום. רציתי להישאר בתוך השמיכה עד שיקרה משהו שיצדיק את קימתי. כמו... חרטה של דור. זה כל מה שביקשתי.
"קדימה ישנוניות, יום חדש לפנינו". חייך בעקשנות והסיר את כל שמיכתי מגופי.
"אגם קומי". המשיך ועיצבן אותי יותר ויותר.
"נו אגם, צריך ל..."
"אולי תשתוק כבר?!" התפרצתי ללא שליטה וקמתי מהמיטה. "קמתי, מרוצה?" שאלתי בתוקפנות והוא פער את עיניו, עושה את דרכו אל הדלת ויוצא ממנה לא לפני שקורץ בשעשוע אל צליל ורותם, שהספיקה להתעורר.
"אגם?" נבהלה צליל בקול מבולבל.
"מה?" עניתי בנימה כועסת, עדיין לא רגועה ממקודם. וואו, אני ממש סתומה שצעקתי על המדריך הכי חמוד שיש. הוא בסך הכל ניסה להעיר אותי ו...
"הכל בסדר?" וידאה והתקרבה אליי מכיוון חדר האמבטיה.
"הכל אחלה". השבתי בקרירות וצעדתי בחוסר אנרגיה אל עבר האמבטיה, מתכוונת לצחצח את שיניי ולעשות את צרכיי.
"את חושבת שזה בגלל דור?" שמעתי את קולה של צליל מחדר האמבטיה.
"אני בטוחה". קולה של רותם נשמע גם במעומם. "אני חייבת לדבר איתה". קבעה.
YOU ARE READING
Love in camping
Teen Fiction"תעשי חיים במחנה שלך". אמר בעליזות ונופף בידו. "ותהני עם דור". הוסיף לאיחוליו. "טוב". אמרתי כמעט בלחש והוא הסתובב לפסוע אל המבנה. הוא הלך והמשכתי לצפות בו, מוציא סיגריה מהקופסה ומדליק אותה. באותו הרגע, הדמעות זלגו באיטיות אחת אחרי השנייה, בזמן שהוא...
