האוטובוס העמוס והרועש חנה באי דיוק בחנייתו. צליל חריקה מצמרר נשמע מגלגליו והוא נעצר לגמרי. כל הילדים נהרו לצאת ממנו במהירות ולהיחשף סוף סוף אל המחנה שייחלו להגיע אליו, מחנה הלימודים של הקיץ. זה אולי נשמע נוראי, אבל זה הדבר הכי אהוב עליי בחופש הגדול. אין יותר תענוג מלפגוש את החברים שאיני יכולה לפגוש במשך השנה בגלל המרחק, ובזכות המחנה שמקבץ את כל הילדים יחד מערים שונות למשך חודש וחצי אני מתאחדת איתם כל שנה מחדש. כמובן שדור איננו גר במרחק משמעותי ממני, וזה הדבר הכי טוב שיכולתי לבקש.
אני ודור החזקנו ידיים בהפגנתיות, ולדעתי גם בדביקות יתר ומיהרנו גם אנחנו לצאת מהאוטובוס הריק כמעט לגמרי. כשירדנו מהאוטובוס, חיפשתי בעיניי את רותם, החברה הכי טובה שלי מהשבט, כל כך התגעגעתי אליה. חייכתי אל דור והוא חייך אליי בחזרה, כשידינו עדיין כבולות זו בזו בחמימות.
"אני מתחיל להזיע, אפשר את היד שלי?" חייך בהתנצלות וחיכה לתגובתי.
"אתה כזה לא רומנטי". הצהרתי ושחררתי את ידי מידו.
"חם לי". התגונן בילדותיות שגרמה לי לנשק את לחיו המעט קוצנית מזיפים מחמיאים אך עוקצניים. "תראי את המקום הזה". התלהב ובחן את רחבת המקום מכל צדדיו. הסטתי את מבטי ממנו ובחנתי גם אני את המקום שכל כך השתנה מהשנה שעברה. המקום היה נראה מדהים, רחבת דשא ענקית מעוטרת בעצים אחדים ובודדים, ולצידה עוד רחבה קטנטנה בעלת שולחנות הבנויים מעץ ואליהם מחוברים קורות עץ שניתנים לישיבה.
"שנלך לחפש את כפיר ורותם?" הציע והעיף בי מבט מלא ציפייה. הפניתי את מבטי אליו בחזרה בתסכול.
"איך? יש פה מאות ילדים".
הוא חייך בערמומיות שהלחיצה ומתחה אותי מעט. "את חושבת החבר הגאון שלך לא דאג לקבוע איתם מקום מפגש?" צחקק וחייכתי אליו בהערצה. לאחר כמה רגעים מביכים של מבטים מתחלפים, דור החליט לקחת יוזמה ולהוביל אותנו אל מקום המפגש שקבע עם כפיר ורותם. מיהרתי ללכת אחריו, לא יכולתי לחכות לרגע בו אפגוש את רותם ואזנק עליה בחיבוקים. וכמובן שגם כפיר, הילד השובב והתחמן שכל כך התגעגעתי לצפות בו מתחיל עם כל בחורה שנייה שראה במסיבות ואירועים. התקדמנו בין כמויות הילדים ששכבו מתחת לעצים על הדשא. קלטתי כמה מבטים משונים ואינם מוכרים, ואני חייבת להודות שנתקעתי במבטיי על חתיך אחד, שגרם לי להסמיק מרוב החן הרב שהקיף אותו.
הגענו לרחבה הקטנה בעלת ספסלי העץ המעטים. מרחוק הצלחתי להבחין שנער ונערה יושבים וצוחקים על שולחן עץ אחד, ושיערתי שאלה כפיר ורותם. דור משך אותי לכיוון אותו הספסל ובאמצעות כך גיליתי שהשערתי הייתה נכונה.
התקדמנו במהירות לכיוונם, וכשהם הבחינו בנו, רותם מיהרה לקפץ מן השולחן ולקפוץ עליי בחיבוקים.
YOU ARE READING
Love in camping
Teen Fiction"תעשי חיים במחנה שלך". אמר בעליזות ונופף בידו. "ותהני עם דור". הוסיף לאיחוליו. "טוב". אמרתי כמעט בלחש והוא הסתובב לפסוע אל המבנה. הוא הלך והמשכתי לצפות בו, מוציא סיגריה מהקופסה ומדליק אותה. באותו הרגע, הדמעות זלגו באיטיות אחת אחרי השנייה, בזמן שהוא...
