Love in camping

פרק 41: עידוד

"לקחת הכל?" שאלה אותי צליל בפעם האלף.

"כן, קרצייה". השבתי בעייפות ודחפתי אותה לכיוון המכונית.

"רגע". היא עצרה אותי כשעמדתי להיכנס למכונית, שם עומרי ישב במושב הנהג בחוסר סבלנות.

"מה הבעיה?" נרתעתי והסתובבתי אליה.

"יש פה איזה מישהו חתיך שרוצה לדבר איתך". חייכה והצביעה לאחור. הסטתי את מבטי לעבר הכיוון שאליו הונפה אצבעה, ופי נפער. זה היה אדיר, עם החיוך הפשוט הזה שלו. הוא עמד שם כשידיו בכיסיו, וכשהבחין שאני מביטה בו הוא התקרב אליי מעט.

"אדיר". דמעות החלו לזלוג מעיניי במהירות, לא האמנתי שאני רואה אותו. אני יודעת, ראיתי אותו לפני בערך שבוע במסיבה אבל משום מה השיחה שלנו לא נגמרה כל כך יפה. התגעגעתי אליו, בחיי.

צליל נכנסה למושב הקדמי לצד עומרי, ואדיר התקדם אליי בזריזות לחיבוק. "למה את בוכה?" שאל בגיחוך וחיבק אותי ברוגע. הייתי צריכה חיבוק כזה, חיבוק חם ממישהו שאני באמת אוהבת.

"אני חושב שאנחנו צריכים לדבר". אמר והנהנתי בעצב. כל כך רציתי לדבר איתו, על הכל. הרגשתי שאני חייבת לפרוק את הכל, זה כבר נהיה לי יותר מידי כבד.

"בואי". הוא משך בידי לכיוון ספסל עץ והתיישבנו שם. עומרי סימן לי לאישור מהמכונית וחזר לשוחח עם צליל.

"מה אתה עושה פה?" שאלתי כשנרגעתי מהבכי. ניגבתי את פניי בעזרת ידיי והוא חייך אליי.

"שמעתי שהתעלפת, רבתי עם המנהל המזוין בשביל לבוא לכאן".

"אתה לא נורמלי". הודעתי לו והוא צחקק.

"אני לא נורמלי? שבוע את לא רואה אותי וכבר נהיית לי היפיפייה הנרדמת?" הוא העביר אליי את האשמה והשפלתי את ראשי.

"אין לי מושג אפילו למה זה קרה". התגוננתי והוא ליטף את שיערי והחליק לפניי, הוא ייבש את הדמעות הדי רטובות והטריות ונשק ללחי שלי.

"מה הולך עם החבר החדש שלך?" התעניין ברוך. כשהכיר אותו הוא לא היה נראה לו משהו. כנראה שהייתי צריכה להקשיב לו, אדיר תמיד צודק.

"נפרדתי ממנו אתמול". הנחתתי את ההצהרה הכואבת והוא הנהן בהבנה.

"למה?"

"לא יכולתי יותר". סיפרתי מתייפחת ומספר דמעות יצאו שוב. כמה שסבלתי בגלל האהבה המפגרת הזאת. עדיף כבר להיות לבד.

"ומה קרה עם דור?" המשיך לחקור וחיבק את גבי.

"הוא נפרד ממני". גיחכתי לעצמי בייאוש. כשחושבים על זה שוב, זו הייתה ההחלטה הכי טיפשית שלו.

"מה עשית למפגר?" הוא התקרב אליי והרמתי אחת מכתפיי כמו ילדה קטנה שמסרבת לאכול. למרות שאי אפשר לסרב לאכול, זה פשוט לא אנושי.