"כן?"
"כן". היא השיבה ושתקה. עיניה החומות של צליל הושפלו לכיוון מטה וחייכתי אליה.
"אז אם רותם וכפיר לא היו ביחד עכשיו, את היית רוצה להיות איתו?" שאלתי והיא הרימה את ראשה באיטיות, הבחנתי בדמעה שירדה במורד לחייה.
"פחדתי". סיפרה לי בעצב ומחיתי את דמעתה.
"נזכרת באקס שלך?"
"הוא בגד בי, אגם". חרצה והשתתקתי. אני די מצליחה להבין אותה בכל הקשור לבגידות, כשדור נישק את הבחורה ההיא הרגשתי נבגדת. מאוד.
"עם מי?" התעניינתי, צליל סקרנה אותי לחלוטין וגרמה לי לעורר כלפיה רחמים. אני שמחה שבערב האחרון של המחנה היא נפתחת בפניי, ככל הנראה אני לא אמשיך ללכת למחנה הנחמד הזה. רותם לא תגיע שנה הבאה, המצב הכלכלי במשפחתה במצב גרוע ביותר ובחופש הבא היא תצא לעבוד בכדי להכניס עוד משכורת הביתה. עם דור אני סיימתי מסתבר, אנחנו לא מדברים מי יודע מה ועדיף לי שלא אלך שנה הבאה לראות אותו מנשק אחרות. בנוגע לסער, אין סיכוי שאחזור אליו בתקופה הקרובה או בכלל, אין לי טעם לבוא יחד איתו למחנה רק בשביל שיציק לי כמו תמיד. וכפיר... עצוב לי לאבד את הקשר איתו אבל זה כנראה מה שיקרה, בכל מקרה אני מניחה שגם אני אצטרך לצאת לעבוד מאחר ואבא שלי לא יצליח להסתדר לבד עוד חודש וחצי.
"עם בת דודה שלי". ענתה לאחר היסוס וליטפתי את ירכה. וואו.
"אני מצטערת". אמרתי לה בניחום והיא חיבקה אותי, הנחתי לה להתייפח על כתפי. "אז את אוהבת את כפיר עכשיו?"
"לא", ביטלה במהירות והתנתקה ממני. "אבל אם היינו מנסים להכיר יותר אולי היה יוצא מזה משהו".
"ושנה הבאה? את תבואי למחנה שוב?" המשכתי לתשאל את צליל שניגבה את פנייה הרטובות מדמעות בעזרת כפות ידיה, הופתעתי לגלות כמה שהיא מדהימה. ביופי ובאופי.
"לא, אני אטוס עם ההורים שלי לארצות הברית, אבא שלי איש עסקים והוא צריך לטוס לחו''ל לפגישות חשובות".
"כמה זמן?" נרתעתי, גם את הקשר עם צליל אני לא רוצה לאבד.
"שנה, אני טסה בחופש הגדול הבא". הסבירה בפשטות ומשכה באפה.
"אני אתגעגע". אמרתי וחיבקתי אותה שוב חיבוק קצרצר, התנתקנו וסידרתי את חולצת הבטן הצמודה שעיטרה את גופי. בכל זאת, היציאה האחרונה שלי במחנה גם עד שנה הבאה, צריך להתחגג קצת. לא?
"אז מה איתך ועם דור?" היא ניסתה לשנות את האווירה המעקצצת שנוצרה.
"לא שמעת שנפרדנו?" הרמתי את גבותיי והיא דפקה על מצחה.
"אוי נכון. אז מה איתך ועם סער?" תיקנה את עצמה וצחקקתי.
"לא שמעת שנפרדנו?" חזרתי על מילותיי.
"לא". קול נשמע מאחוריי והסתובבתי, עומרי עמד מולי ובאותו הרגע שזיהיתי אותו קמתי מהכיסא במהירות, והנחתתי עליו חיבוק ילדותי ובכייני. תמיד היה ידוע שהוא כמו אח גדול ודואג בשביל חברי השבט שלו. ובמיוחד בשבילי, הלוואי שהיה לי אח גדול שישמור עליי. למרות שאדיר לגמרי מספיק לי, הוא יכול למלא את תפקידם של שלושה אחים גדולים אחרים.
"אני לא רוצה לעזוב מחר". הצהרתי בבכייניות לתוך חזהו של עומרי שליפף את זרועותיו סביבי.
"אז אל תעזבי, יש מספיק חדרים ריקים שישמחו לקבל אותך". התלוצץ והרמתי אליו את מבטי, הוא שלח לצליל חיוך והיא חייכה אליו בחזרה בביישנות.
"תפסיק, זה רציני". הפצרתי בו והוא הרים את ידיו כחף מפשע.
"אפשר לדעת מי נפרד ממי?" החליף את הנושא וגלגלתי את עיניי.
"אפשר לדעת למה אתה מתערב?" תקפתי אותו והוא הרפה.
"אוקי, לא צריך". מלמל כנכנע והתכונן ללכת. "אם תרצי לספר לי אני בפינה".
"פולני או לא פולני?" פניתי לצליל בייאוש והצבעתי עם אגודלי על עומרי. עומרי צחק והדביק נשיקה קצרה ללחיי, הוא התקרב לכיסא שעליו ישבתי והתיישב עליו.
"מישהו הרשה לך?" הנחתי את ידיי על מותניי והוא סימן לי לשתוק ולגם מכוס השתייה שלי.
"גם תופס לי את הכיסא, גם שותה לי מהשתייה, רוצה גם לישון במיטה שלי?" רטנתי והוא גיחך.
"את זה תציעי לסער, נשמה". הציע לי ושוב גלגלתי את עיניי. פעם הזכירו את דור, עכשיו את סער. אני חייבת להפסיק להיפרד מהם, איכשהו הם תמיד מצליחים לרדוף אותי בתור אקסים.
"נפרדנו". הבהרתי ביובש והוא כמעט ונחנק מהשלוק האחרון שלגם.
"מה?" שאל כאילו לא שמע.
"נפרדנו". הבלטתי שוב את המילה וצליל הביטה בי במצח מכווץ.
"על זה דיברתן?" הוא זרק מבטים מבולבלים אליי ואל צליל. צליל הנהנה לאחר שאישרתי לה במבטי.
"ואיך את?" עומרי דאג וליטף את זרועי.
"בסדר, בהתחלה קצת התמרמרתי אבל עכשיו בסדר".
"יופי, אני שמח". הוא העלה חצי חיוך ולגם שלוק נוסף מכוס השתייה.
"עומרי!" נשמע קולו של המדריך הראשי מכיוון מבנה ההנהלה, עומרי קם מהכיסא ושוחח איתו במבטים ובסימונים.
"אני צריך ללכת". עומרי הודיע לנו ונשק לראשה של צליל ולראשי. "אם את רוצה לדבר את יודעת איפה למצוא אותי". אמר לי ואחז בכף ידי.
"בפינה". הזכרתי לו את הבדיחה והוא חייך בצדדיות ומיהר להתרחק לכיוון המדריך הראשי שקרא לו בלחץ.
"גם עומרי חמוד". צליל לחשה באוזני והתיישבתי בכיסא שלי בחזרה.
"תירגעי, הוא אחרי צבא".
---------
פרק הבא פרק אחרון!!!
מקווה שנהנתן, 20 דירוגים והפרק האחרון יעלה :)
YOU ARE READING
Love in camping
Teen Fiction"תעשי חיים במחנה שלך". אמר בעליזות ונופף בידו. "ותהני עם דור". הוסיף לאיחוליו. "טוב". אמרתי כמעט בלחש והוא הסתובב לפסוע אל המבנה. הוא הלך והמשכתי לצפות בו, מוציא סיגריה מהקופסה ומדליק אותה. באותו הרגע, הדמעות זלגו באיטיות אחת אחרי השנייה, בזמן שהוא...
