"שלום לכולם, אני אהיה המחנך שלכם במשך השנה. קוראים לי קים ג'ונגסוק. בכל השנה הזאת אני רוצה שלמות! בין אם זה בלימודים או התנהגות. אצלי לומדים רק מצטיינים! ומי שלא מקשיב? אני מטיס אותו על טיל."
אמר ג'ונגסוק עם חצי חיוך, בוחן כל ילד וילדה עם העיינים הגדולות שלו. "אצלי אין התבכיינויות. אתם עוד תכירו אותי לאט לאט... שאלות מישהו? יופי, אתם יכולים לצאת להפסקה." הוסיף ואמר הפעם עם חיוך שלם.
"וואוו זאת באמת הולכת להיות שנה של סבל" חשבתי לעצמי אחרי ששמעתי את דבריו של ג'ונגסוק. "כדי שאברח מהר מהכיתה לפני שבורה תבוא לחפש אותי..."
לחשתי לעצמי בשקט וארזתי את חפציי. לקחתי את התיק והמשכתי לכיוון החצר "יא פארק ג'אהיון תעצרי שם!" שמעתי את בורה צועקת. עשיתי כאילו אני לא שומעת והמשכתי ללכת במהירות.
"הלו?! לא שמעת?! תעצרי מיד!" היא צעקה בשנית והחלה ללכת יותר מהר. נבהלתי והתחלתי לרוץ עד שהגעתי למעלית ומדרגות, החלטתי שאעלה במדרגות כדי לעייף אותה מפני שהיא לא כלכך ספורטיבית.
"חכי חכי כשאני אתפוס אותך!" אמרה בורה מתנשפת, בקושי עולה במדרגות, מתקשרת לחברתה הטובה קייט בכדי שתעצור אותי מלמעלה.
"דהג'ונג אופפה הצילו!" צעקתי בזמן שהרגשתי יד שמושכת אותי למקום כלשהו. כנראה שעדיין עמוק בתוכי אני מאמינה שהוא יציל אותי... "שקט יא חולה הן ישמעו אותך!" צ'אניול אמר. "צ'..צ'..אניול? פארק צ'אניול, מה נראה לך שאתה עושה?!"
אמרתי מופתעת עם עיניים פתוחות. "צ'..צ'..אניול כן זה אני ואני מבין שעדיין נשאר לך הגימגום כשאת לחוצה." הוא אמר וחייך חצי חיוך. "ל..לא ענית לי על השאלה שלי!"
אמרתי בכדי להעביר נושא, לא רוצה להיזכר בעבר... "מציל אותך, עוזר לך, תקראי לזה איך שבאלך." הוא אמר וחייך בזמן שהגביר את הקצב. החיוך הזה... כלכך התגעגעתי אליו... חשבתי לעצמי. "ל..לאן.. לאן אתה... לאן אתה לוקח אותי?"
אמרתי מאוכזבת מעצמי, שלא שאלתי אותו את מה שבאמת רציתי לשאול... השאלה שאני שואלת את עצמי כבר 5 שנים. לאן הוא נעלם כל השנים האלה?...
"כרגיל...לגג" הוא אמר מזכיר את העבר שוב בזה שאמר כרגיל, כאילו זה מובן מאליו. "ותפסיקי לגמגם מה את לחוצה, אין מצב שהן ימצאו אות..."
"יא פארק ג'אהיון, היום את מתה!" בורה צעקה בקול מפחיד וקתעה את מילותיו של צ'אניול. "כן. מה אמרת?!" אמרתי לו והסתכלתי עליו במבט מפוחד "י..א..יא..מה את עומדת?! רוצי!" הוא אמר תפס בידי והתחלנו לרוץ.
"יש איתה שם מישהו, הוא עוזר לה לברוח." אמרה קייט לבורה בזמן שרדפו אחרינו. "אל תדאגי הוא לא יוכל לעזור ולהגן עלייה לעוד הרבה זמן." היא אמרה, נעצרה וכך גם קייט. "אז מה נעשה?" אמרה קייט לבורה מתנשפת מהריצה שדפקה. "אל תדאגי יש לי תוכנית... קודם כל, נחכה לה למטה את ההמשך אני אסמס לך." אמרה בורה לקייט ושניהן ירדו מהגג.
YOU ARE READING
חיי האומללים
Fanfiction"ג'אהיון בואי נעשה הסכם." צ'אניול אמר לה והיא המהמה. "איזה הסכם?" היא שאלה אותו עם הקול המתוק שלה והוא חייך. "שלא משנה מתי ואיפה, תמיד נגן אחד על השניה." הוא אמר לה והיא נלחצה מעט. "מה התחלת לדבר כמו מבוגרים." היא אמרה לו עם גיחוך והוא התבונן בה במב...
