"השיעור נגמר תלמידים אתם יכולים לצאת להפסקה" אמר המורה ג'ונגסוק. "פארק ג'אהיון, את חכי שנייה במקומך." הוא הוסיף לומר, מתקדם אלייה ומתיישב בכיסא שממולה.
"אתה צריך משהו?" ג'אהיון שאלה בלחץ כשהבחינה איך ג'ונגסוק לא מפסיק לבהות בה. "איך את מרגישה?" הוא שאל אותה, בוהה בה קצת... קצת הרבה.
•למה את חייבת להיות כל כך דומה לה?• הוא חשב לעצמו.
"אה אני בסדר גמור, תודה המורה שהצלת אותי..." ג'אהיון ענתה לג'ונגסוק עם חיוך וקדה לו. "אני שמח לשמוע." אמר ג'ונגסוק עם חיוך גם כן. "את יכולה לחזור להפסקה" הוא הוסיף לומר בשנית קם מהכיסא, ויצא מהכיתה.
•מורה מוזר.• ג'אהיון חשבה לעצמה, ולאחר כמה דקות נרדמה במקום הישיבה שלה על המחברת, כשהיא מחזיקה בידה עט.
•ג'האין, ג'אהיון... אפילו בשם הן דומות?• ג'ונגסוק חשב לעצמו שהשווה את שמותיהן בזמן שיצא מכיתת הלימוד, ונכנס אל חדר המורים ששאלות לא מפסיקות להכות בו.
צ'אניול נכנס לכיתה מחפש בשתי עיניו את ג'אהיון ולאחר שניה, הוא מצא אותה ישנה על המחברת כשעט מוחזק בידה. •אייש הילדה הזאת בכל רגע נתון ישנה!•
הוא חשב לעצמו בפנים זעופות והתקדם אל כיוונה, מביט בה עם חיוך ומציץ לה במחברת. "ממתי את יודעת לצייר?" הוא אומר בטעות בקול רם כשראה שהיא ציירה הרבה פרחים שונים, ודי הופתע מאיך שהם נראו.
"אני לא, אני יודעת לצייר רק פרחים." היא ענתה לו, משפשפת בעיניה בכדי להתעורר. "לא למה התעוררת? את לא רוצה להמשיך לישון?" שאל צ'אניול בציניות.
"מתי הגעת?" היא שאלה אותו בעייפות. "עכשיו." הוא ענה לה, תופס אותה בידה ומקים אותה ממקום הישיבה שלה. "אם מי הלכת היום בבוקר לבית ספר?!" הוא שאל בקול מורם.
"אה אמממ עם אף אחד." היא ענתה לו בקושי, מנסה להתחמק משאלתו.
"כן? אז למה לוקאס שלח לי תמונה שאתם הולכים ביחד לבית ספר?!"
הוא שאל כשיד שמאל שלו מקופלת לאגרוף מעצבים, וכשיד ימין שלו מחזיקה בזרוע של ג'אהיון. "הוא מה?" ג'אהיון שאלה מופתעת ולאחר שניה פתחה את הפלאפון שלה וראתה שגם לה הוא שלח. "אז זה האף אחד שלך?!!" צ'אניול שאל את ג'אהיון בצעקה.
"מה אתה רוצה, הוא ראה אותי הולכת לבית ספר ונדחף אליי מה אתה מתעצבן..." היא אמרה לו בשקט עם ראש נפול לריצפה המלוכלת בניירות, כשראתה את הבעת פניו של צ'אניול. צ'אניול הוריד את ידו שאחזה בזרוע של ג'אהיון ולאחר שניה, החזיק עם שני ידיו את לחייה ונשק קלות לשפתייה.
"אני מצטער... אני קצת מקנא." הוא אמר לה כאשר התנתק ממנה, וג'אהיון רק התבוננה בו. "צ'אניול?" פתאום נשמע קול מוכר. צ'אניול הסתובב לאחור והופתע לראות את החבר הכי טוב שלו מהבית ספר הישן. "באקהיון!" הוא אמר בקול נרגש ושניהם התקדמו במהירות לחיבוק.
YOU ARE READING
חיי האומללים
Hayran Kurgu"ג'אהיון בואי נעשה הסכם." צ'אניול אמר לה והיא המהמה. "איזה הסכם?" היא שאלה אותו עם הקול המתוק שלה והוא חייך. "שלא משנה מתי ואיפה, תמיד נגן אחד על השניה." הוא אמר לה והיא נלחצה מעט. "מה התחלת לדבר כמו מבוגרים." היא אמרה לו עם גיחוך והוא התבונן בה במב...
