חיי האומללים

פרק 21

"בוקר טוב" לחשה ג'אהיון לצ'אניול הישנוני באוזן. "נו תקום כבר!" היא אמרה בפנים זועפות ורכנה מעליו, אך הוא עדיין לא קם. "טוב אז אני יורדת לוקאס מחכה לי למטה."
היא הודיעה לו ובאה לרדת ממנו, אך לפתע הוא תפס את ידה.

"אל מי אמרת שאת יורדת?!" הוא שאל בקול מאיים והיא חייכה ונתנה לו נשיקה בלחי.
"בוקר טוב." היא אמרה בפנים מוארות.
מה שגרם לצ'אניול לחייך חיוך חושף שיניים.
"בוקר טוב" הוא החזיר לה והיא באה לרדת ממנו בשנית אך הוא לא שיחרר אותה.

"נוו תשחרר." היא אמרה בקול ילדותי.
"לא רוצה." הוא אמר בקול רציני.
"טוב" היא אמרה והוא הרים גבה, לא מאמין למה ששמע הרגע. "טוב?" הוא שאל אותה וגיחך. "כן, טוב." היא אמרה והניחה את ראשה על החזה שלו וחיבקה אותו חיבוק רך.

צ'אניול לא הבין מה קורה. בדרך כלל היא נלחמת בו עד שהיא קמה, אבל היום היא לא עשתה זאת, היא פשוט נשכבה עליו וחיבקה אותו. "את חולה?" הוא שאל במהירות, דואג שקרה לה משהו. "חחח לא מפגר." היא צחקה בקול רם. והוא עדיין לא הבין מה קורה.

"צ'אניול?" היא קראה בשמו. "מממ" הוא המהם, מלטף לה את השיער. "עכשיו אני יכולה לקום?" היא שאלה אותו ביפה.
הוא הביט בה מבולבל ואמר. "כ.. כן." והיא קמה ממנו באיטיות והתקדמה אל המדרגות.
•מה יש לה היום? היא צייטנית באופן מפחיד.• הוא חשב לעצמו בדאגה. בדרך כלל ג'אהיון הייתה עונה לו בחוצפה ולא הייתה מקשיבה לו אבל היום? היום היא פשוט התנהגה שונה.

"ג'אהיון שבי לאכול." באקהיון קרא לה, והיא התיישבה ליד לונה. צ'אניול החליף בגדים וירד למטה לאכול, הוא התיישב ליד באקהיון, מול ג'אהיון והוא היה יכול להשבע שראה דמעה נופלת מעיניה, אבל היא חייכה.
"ג'אהיון?" הוא קרא לה. "מממ?" היא המהמה. "הכל בסדר?" הוא שאל בדאגה והיא הרימה את מבטה אליו ואמרה בחיוך.
"כן ברור."

וחזרה להביט בצלחת האוכל שלה.
הם סיימו לאכול ולונה רצתה לבדוק משהו, כולם שמו לב שג'אהיון מתנהגת שונה מהרגיל. "ג'אהיון אולי תעשי את, את הכלים? אין לי כוחות." לונה התלוננה. "אוקיי, לכי תנוחי בנתיים ואני אנקה." היא ענתה לה עם חיוך גדול שהיה כאילו מודבק על פניה.

ולונה הביטה בצ'אניול ובבאקהיון. "היא לא בסדר." היא לחשה להם בשקט בכדי שג'אהיון לא תשמע. "צ'אניול, אתה יודע מה עובר עליה?" שאל באקהיון, וצ'אניול הניד את ראשו לשלילה. "אני אתקשר לדהג'ונג." הוא אמר וחייג אליו בזמן שיצא לחצר בכדי שג'אהיון לא תשמע. "הלו?" דהג'והג ענה לפלאפון. "היונג, תגיד דיברת היום עם ג'אהיון?" צ'אניול שאל אותו בחשש.

"לא, למה? מה קרה לה?!" הוא שאל במהירות בקול מודאג. "לא לא, לא קרה לה כלום היא פשוט מתנהגת מוזר..." צ'אניול ענה לו. "מה זאת אומרת מוזר?" דהג'ונג שאל.
"היא צייטתנית, היא לא מתחצפת ועושה כלים, היונג אני מודאג ממתי הילדה הקטנה והחצופה הזאת מקשיבה למישהו או בכלל ממתי היא עושה כלים?." הוא אמר את הכל בבת אחת.