"איך את ודהג'ונג מסתדרים?" שאל צ'אניול את ג'אהיון כשהבחין שהיא קראה לדהג'ונג בשמו ולא אופה. "אנחנו בסדר, הוא חופר פה ושם.. אבל, באמת שבסדר." היא ענתה לו והתיישבה במיטתה.
"את רוצה לדבר על מה שקרה היום?" הוא שאל אותה, מלטף לה את הלחי ברכות. "מה קרה היום?" היא שאלה אותו בתמימות, מנסה להכחיש את מה שהיה היום.
"ג'אהיון זה בסדר אם את לא רוצה לדבר על זה.. אבל אל תתכחשי לזה." הוא אמר לה בקול עדין, והתיישב לידה. "אתה יכול להישאר איתי היום?" היא שאלה אותו בקול מתחנן, מעבירה את הנושא והוא נאנח מכך שהיא מנסה להתעלם ממה שקרה.
"מה עם דהג'ונג?" הוא שאל אותה. "מה איתו?" היא שאלה בבילבול. "הוא יהיה פה היום?" הוא שאל אותה. "למה מה אם הוא יהיה פה לא תישן איתי?!" היא שאלה אותו בקול מורם, מתרגזת מהעובדה שהוא קצת מפחד מהתגובות של דהג'ונג. "לא, ברור שאני כן אשן איתך, אבל ה..."
"אבל מה?" היא שאלה אותו ובדרך קוטעת את מילותיו. "הוא לא יכעס?" הוא שאל בקול לחוץ. "פחדן." היא אמרה לו בקול כעוס והוא כתגובה הביט בה מבולבל, הוא לא הבין מה היא רוצה ממנו. "ג'אהיון." הוא אמר בקול רוגז כשהבין למה התכוונה.
"מה? אתה פחדן! אתה מפחד לישון איתי בגלל שדהג'ונג פתאום יבוא, אז אולי כדי שתלך הביתה, ותישן בלי פחד. שהאח של החברה שלך לא יבוא אליך הביתה, יכנס לך בטעות לחדר ויפחיד אות.."
"טוב!" הוא אמר בקול רם, קוטע את מילותיה ויצא מהחדר כשהוא טורק את הדלת. "יופי! תלך!" היא צרחה בקול רם ונישכבה על המיטה. "צ'אניול..."
היא לחשה, ודימעה החלה ליזלוג מפניה. היא הייתה קצת בהלם מהתגובה שלו, אבל הבינה שהיא הגזימה בתגובה שלה.
*****
"ג'אהיון אני בבית." צעק דהג'ונג לג'אהיון וכשעלה במדרגות הוא ראה את צ'אניול יושב ומחכה.
"צ'אניול למה אתה יושב פה? איפה ג'אהיון?" הוא שאל אותו בקול מבולבל. "בחדר." הוא ענה לו בעצבנות, ודהג'ונג הבין מתגובתו של צ'אניול שהם רבו.
הוא ניכנס אל חדרה של ג'אהיון, ראה שנירדמה, ראה את עיניה נפוחות, ודמעות שלא מפסיק לזלוג לה. •היא בוכה מתוך שינה?• הוא חשב לעצמו בדאגה וישר יצא מהחדר לקרוא לצ'אניול.
"צ'אניול קרה משהו? היא בוכה מתוך שינה." דהג'ונג אמר לו. "מה?!" הוא שאל אותו בדאגה. "כן והעיניים שלה ממש נפוחו.." "סליחה היונג אני אדבר איתך אחר כך." אמר צ'אניול לדהג'ונג בכך שקטע את מילותיו ובמהירות ניכנס אל חדרה של ג'אהיון.
כשניכנס הוא ראה את ג'אהיון עם עיניים עצומות ודמעות שנופלות לה. "דוד ג'ה היוק אבא לא מסכים!" היא צעקה מתוך שינה ובמהירות הוא ניגש אלייה, לוחש לה בשקט "ג'אהיון זה בסדר... אני פה" ופניה השתנו במהירות מעצב לשימחה.
היא פתחה את עיניה וראתה את צ'אניול,
היא לא הבינה מה הוא עושה בחדרה... הרי הוא הלך. •מה אתה עושה פה?• היא חשבה לעצמה. "לא הלכתי.. חיכיתי לך במדרגות שתבואי, אבל את נירדמת." הוא אמר לה בקול עדין, מלטף את שיערה.
"אני מצטערת על מה שאמרתי." היא אמרה לו והחלה לבכות. "ששש זה בסדר, את צדקת.. אני באמת פחדתי קצת מהתגובה של דהג'ונג, אבל עכשיו בכדי להיות איתך אני לא מפחד מאף אחד" הוא אמר לה בקול צרוד, נושק בעדינות לשפתיה.
"את רוצה שנדבר על מה שקרה היום?" הוא שאל אותה כשהתנתק משפתייה. "אני מעדיפה שמחר..." היא ענתה לו בקול עייף מרוב שהיא בכתה. "טוב אז תעשי לי מקום." הוא אמר לה. והיא פינתה לו. "תודה" היא אמרה לו בקול אוהב, והוא כתגובה נשק לשפתייה בשנית.
"אם תנשק אותי ככה אני לא ארדם." היא אמרה לו וצחקה. "אז אל." הוא לחש לה באוזן, מגרה אותה קצת. "אתה אדם רשע!" היא אמרה כשהיסתובבה אליו עם כל גופה. "אתה אדם רשע!" הוא חזר אחרייה בקול מצחיק.
"היי אני לא מדברת ככה!" היא אמרה לו בקול מורם ובפנים זועפות. "היי אני לא מדברת ככה!" הוא חזר אחרייה בשנית. •אז אתה רוצה לחכות אותי אה?• היא חשבה לעצמה ונשקה לשפתיו בתשוקתיות. כשהיא התנתקה ממנו הוא חזר אחרייה,
ונשק לה בתשוקתיות גם כן. "שניה אני באה" היא אמרה לו ובאה לקום מהמיטה אך לפתע זוג ידיים גדולות משך אותה אל המיטה ורכן מעליה. "ומי אמר לך שאני מאשר לך לקום?" הוא אמר לה וחייך חצי חיוך זדוני.
"אני רוצה לשתות." היא אמרה לו בקול ילדותי. "תגידי, צ'אניול, האדם, הכי, חתיך, בעולם, כולו, ואז, אולי, אני, אתן, לך, לקום." הוא אמר לה, בכל נשיקה שנתן לה. "היית מת, היא לחשה לו באוזן,
נשכה אותה מעט, ושמה לב שגרמה לכך שגניחה קטנה יצאה מפיו.
"אז את לא משוחררת." הוא הודיע לה והיא שירבבה את שפתייה. הוא הסתכל על שפתייה והיא הבינה מה קורה. •חכה חכה פארק צ'אניול אתה עוד תצטער על הרגע הזה.• היא חשבה לעצמה וחייכה חיוך תחמני.
"צ'אניול, האדם, הכי, מכוער, בעולם, כולו." היא אמרה לו בכל נשיקה שנתנה לו, והוא בהתחלה התעצבן, אך כשהיא נישקה אותו הוא התרכך. "טעות." הוא אמר לה ומחץ את לחייה בכדי שתתעצבן. היא כתגובה שירבבה ונשכה את שפתייה, וצ'אניול כבר לא יכל להתפאק.
הוא התנפל על שפתייה ברעבתנות, מנשק אותן בתשוקתיות רבה במקום נשיקות קטנות. "אמרתי לך לא לעשות את זה!" הוא אמר לה בקול ילדותי כשהתנתק ממנה בחוסר רצון בשביל הדבר הזה שנקרא 'אוויר'.
"ואני אמרתי לך לשחרר אותי." היא אמרה לו עם חיוך, והוא שיחרר אותה באי רצון. היא קמה מהמיטה, ניגשת אל התיק שלה ולקחה את בקבוק המים שלה. היא לקחה כמה לגימות קטנות וחזרה אל מיטתה.
"לילה טוב." היא אמרה לו כשחזרה למיטה וחיבקה אותו חזק. "לילה טוב." הוא אמר לה גם כן, וחיזק את החיבוק שלהם.
YOU ARE READING
חיי האומללים
Fanfiction"ג'אהיון בואי נעשה הסכם." צ'אניול אמר לה והיא המהמה. "איזה הסכם?" היא שאלה אותו עם הקול המתוק שלה והוא חייך. "שלא משנה מתי ואיפה, תמיד נגן אחד על השניה." הוא אמר לה והיא נלחצה מעט. "מה התחלת לדבר כמו מבוגרים." היא אמרה לו עם גיחוך והוא התבונן בה במב...
