"ג'אהיון בואי נעשה הסכם." צ'אניול אמר לה והיא המהמה. "איזה הסכם?" היא שאלה אותו עם הקול המתוק שלה והוא חייך. "שלא משנה מתי ואיפה, תמיד נגן אחד על השניה." הוא אמר לה והיא נלחצה מעט. "מה התחלת לדבר כמו מבוגרים." היא אמרה לו עם גיחוך והוא התבונן בה במב...
"היונג ה.. הכל בסדר?" שאל צ'אניול בחשש את דהג'ונג, כשראה כיצד הוא עומד קפוא בפתח הדלת של חדרה של ג'אהיון, ודהג'ונג פשוט עמד שם קפוא, בהלם, לא מסוגל לעקל את מה שראה.
"אופה!" צעקה ג'אהיון לדהג'ונג בכדי להוציא אותו מההלם.
"א...אתם הוא היה שם!" דהג'ונג ניסה לומר משהו, אך ללא הצלחה. "ה..היונג אני יכול להסביר." אמר צ'אניול בחשש. "מה תסביר?" שאלה ג'אהיון את צ'אניול בהתגרות, וצ'אניול הסתכל על ג'אהיון בעיניים פקוחות, מסמן לה לשתוק.
"יאאא, פארק ג'אהיון, תתכסי מיד!" צעק דהג'ונג וניגש אלייה, מכסה את כל גופה בשמיכה. "אופה, מה אתה עושה?" שאלה ג'אהיון את דהג'ונג בגיחוך קל, מתאפקת לא לצחוק כשראתה מה הוא עושה, ודהג'ונג התעלם משאלתה מתקדם אל כיוון צ'אניול, וצ'אניול נלחץ מעט.
"התנשקתם?!" שאל דהג'ונג בפתאומיות, כחכך קצת בגרונו כששאל. "אופה תעזוב אותו." צעקה ג'אהיון כשראתה כמה לחוץ נראה צ'אניול. "את שקט, אל תתערבי בשיחת גברים." הודיע דהג'ונג לג'אהיון.
"חהההה, גברים." אמרה ג'אהיון, מצחקקת בזילזול. גורמת לצ'אניול להרים את ראשו אלייה במהירות, מביט בה ברגזנות, נעלב קצת ממה שאמרה, ודהג'ונג פשוט לא התייחס.
"התנשקתם או שלא התנשקתם?!" שאל דהג'ונג את צ'אניול בפעם השניה. "כ.. כן. ענה צ'אניול בחשש. "שכבתם?" הוא שאל, משתעל קצת, וצ'אניול נחנק משאלתו.
"י... יאאא, אופה מה אתה רציני?!" צעקה ג'אהיון לדהג'ונג כששמעה את דבריו. "ל.. לא! מה פתאום!" ענה צ'אניול בגמגום, מסמיק מעט משאלתו של דהג'ונג, וכך גם ג'אהיון.
"פיו, אני רגוע." דהג'ונג אמר. "אופה אתה לא חושב שאתה מגזים?" שאלה ג'אהיון עם קול זועף, כשראתה שדהג'ונג מחזיק את צ'אניול לידו, בזמן שהיא רוצה שצ'אניול יהיה לצידה, זקוקה לו.
"לא." דהג'ונג ענה. "טוב מתי אני משתחרתת מפה?" שאלה ג'אהיון מעבירה את הנושא. "עכשיו." ענה דהג'ונג, והלך לסדר כמה דברים במזכירות של הבית חולים.
ברגע שדהג'ונג יצא מהחדר, ג'אהיון במהירות קמה מהמיטה שלה, מתקרבת אל כיוונו של צ'אניול, שישב קצת בלחץ. "אתה חמוד שאתה לחוץ." היא לחשה לו באוזן כשראתה שהוא עדיין נשאר בשלו, וניסתה להוציא אותו מהלחץ.
"הלו, לפחות תסתכל עליי!" ג'אהיון רטנה בילדותיות, משרבבת את שפתייה. ברגע שהיא שריבבה את שפתייה צ'אניול הגיב, תפס את השפתיים שלה עם ידיו משחק איתם, ולאחר שניה חוטף ממנה נשיקה קטנה לפני שדהג'ונג יחזור.
"אמרתי לך לא לעשות את זה!" צ'אניול אמר בילדותיות, וג'אהיון לא הפסיקה לצחוק.
"מה מצחיק?" שאל דהג'ונג כשנכנס אל החדר. "אתה." ענתה ג'אהיון. "אוי סתמי." דהג'ונג אמר ושניהם החלו לצחוק. לעומתם, צ'אניול לא אהב לשמוע את דהג'ונג מדבר ככה אל ג'אהיון, מתעצבן מעט.
*כעבור שעה וחצי* "טוב... אז הנה הגענו." דהג'ונג אמר, וכולם יצאו מהאוטו. "אז נתראה מחר?" שאלה ג'אהיון את צ'אניול, עצובה מעט, היא כבר התרגלה לישון איתו.
"כן" צ'אניול ענה עם חצי חיוך, מאוכזב מעט שהוא צריך להיפרד מג'אהיון... התקדם לנשק אותה ואז להתקדם לביתו, עד שדהג'ונג עצר את שניהם.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
"אופה תפסיק עם זה!" צעקה ג'אהיון על דהג'ונג. "א..אני.. מצטער זה לא בשליטתי😅" הוא אמר לה מובך. "תמשיכו תמשיכו אני אכנס לי הביתה." הוא הוסיף לומר ונכנס.
"איך את מרגישה עכשיו?" שאל צ'אניול את ג'אהיון. "יותר טוב..." היא ענתה לו עם ראשה נפול לריצפה, והוא מיהר להרים את ראשה כך שהיא מביטה בו.
"היי... גם כשאני לא פה, תדמייני אותי לצידך. זה מה שאני אעשה." הוא אמר לה במהירות, מנסה לעודד אותה, והצליח כשהיא חייכה ששמעה את מילותיו החמות.
"מה אתה חושב שיהיה מחר?" היא שאלה את צ'אניול בחשש. "מה אני חושב?" הוא שאל והיא הנהנה בראשה. "מממ, אני חושב שיהיה יום יפה." הוא ענה לה, נושק לה בתשוקה. "לא יודעת... יש לי הרגשה רעה, אולי כדי שאני אשאר מחר בבי.."
"סתמי." הוא אמר לה, מסתים אותה בנשיקה סוחפת, מתנגדים להתנתק אחד מהשניה. "אין לך מה לפחד, כל עוד אני כאן." הוא הודיע לה.
"ומה אני יעשה אם לא תהיה כאן? אני לא יכולה להיות תלויה בך כל הזמן שתציל אותי איך אני אסתד..."
"אין דבר כזה אני לא אהיה כאן, אני פה. ובשבילך." צ'אניול אמר לג'אהיון קוטע את מילותיה, וג'אהיון רק הסתכלה עליו עם מבט עצוב מעט.
"ג'אהיון את נכנסת?" שאל דהג'ונג את ג'אהיון בצרחה מביתם. "תכנסי, קר בחוץ." צ'אניול אמר לג'אהיון, נותן לה חיבוק קטן, ושניהם הלכו לדרכם.
כשג'אהיון ראתה שצ'אניול עוד שניה נעלם לו, היא לא יכלה שלא לקרוא לו, היא רצתה להביט בו רק פעם אחרונה וזהו. "רגע! חכה!" ג'אהיון צרחה לצ'אניול.
רצה אליו במהירות, וצ'אניול הסתובב כששמעה את ג'אהיון מבקשת ממנו לחכות. פותח את ידיו בשביל לקבל אותה בחום בין זרועותיו. "אני לא רוצה שתעלם לי שוב." היא לחשה כשחיבקה אותו והוא אותה.
והוא הסתכל עליה, מרים את ראשה ככה שהיא תביט בו והיא נישקה אותו באהבה. "אל תדאגי אני לא אעלם." הוא אמר לה, כאשר הם התנתקו אחד מהשניה פורע מעט את שיערה. והיא הנהנה בראשה.
"תכנסי אני אסתכל שאת נכנסת ואז אלך." הוא אמר לה, מודאג שיקרה לה משהו, וכך היא עשתה. מתקדמת אל ביתה, מנופפת לצ'אניול לשלום, נכנסה אל ביתה, וצ'אניול גם כן התקדם אל ביתו, אחרי שראה שג'אהיון נכנסה הביתה.
