חיי האומללים

פרק 15

"מי זה צ'אניול מותק? אני יכול להיות יותר טוב במקומו." הבחור החסון אמר לג'אהיון וג'אהיון עדיין המשיכה להילחם בו ולנסות להתשחרר מאחיזתו בה. "דיי תעזוב אותי!" היא צעקה לבחור החסון, נתנות לו מכות בחזה, אך כנראה זה לא מזיז לו. "דיי דיי מותק את לא צריכה להילחם בי... אני יעשה לך רק טוב."

הוא הודיע לה, ולאחר שניה הוריד את שתי ידיו ואחז בפלחי ישבנה. "אני לא מעוניינת! תשחרר אותי!" היא אמרה כשבכי זולג מעינייה. "אני לא מבקש את הסכמתך, אני מודיע לך." הבחור החסון לחש לה באוזן ונשך אותו מעט.

"צ'אניול!" היא לא הפסיקה לצעוק מספר פעמים עד שהוא שמע. "באקהיון שמעת את זה?!" רץ צ'אניול לבאקהיון ושאל אותו. "כן זה בא מהכיוון של החניה!" הוא ענה לו כשידו אוחזת בידה של לונה. ושלושתם החלו לרוץ לכיוון החניה, המקום שבו נשמע קולה של ג'אהיון.

"דיי, תפסיק!" ג'אהיון צעקה בבכי. והוא שם את ידו על הפה שלה שתפסיק לרעוש בכדי שלא תמשוך תשומת לב. היא נשכה את ידו בחוזקה. "אחח!" הוא צעק ושיחרר אותה לשניה, אך איך שהוא שיחרר אותה היא החלה לרוץ מהר ולחפש את צ'אניול.

"בת זונה! ג'אהיון תעצרי מיד!" הבחור החסון צעק והחל לרוץ אחריה. •מה? מאיפה הוא יודע איך קוראים לי?!• היא חשבה לעצמה בחשש. היא המשיכה לרוץ עד שהגיעה לגג הקריון. "זהו ג'אהיון, אין לך לאן לברוח."

אמר הבחור החסון. "צ'אניול!!!" היא צעקה עוד הפעם, מנסה לקרוא לעזרה. "יואו טחנת לי את הראש! צ'אניול, צ'אניול, צ'אניול, כמה את יכולה לצעוק את השם הזה?! אין צ'אניול! יש אני." הוא הודיע לה בעצבנות.

"מי אתה? איך אתה יודע איך קוראים לי?!" היא שאלה אותו בתוקפנות, מרימה קרש שהיה לידה בכדי להגן על עצמה.
"מי אני? מה אני רוצה ממך? אני פשוט באתי לסגור חשבונות עם הבת הקטנה של המכר שלי." הוא אמר לה בהתחכמות.

•מה?• היא חשבה לעצמה. היא לא הבינה
מה הוא רוצה ממנה. "מכר? איך אתה קשור לאבא שלי?!" היא שאלה אותו. "אההה, אז את לא זוכרת מי אני?" הוא שאל אותה כשחצי חיוך עלה על פניו. והיא הנידה בראשה לשלילה. "מה אומר לך, להקת הקסם?" הוא שאל אותה.

"אבא שלי" היא ענתה לשאלתו. "רק הוא?" הוא שאל, והיא ניסתה להיזכר. "אבא שלי ואח שלו.. דוד שלי." היא ענתה לו בטוחה בעצמה. "ואיך קראו לאח שלו?" הוא שאל עוד שאלה. •כמה שאלות הוא יכול לשאול?!• היא חשבה לעצמה בחשש.

"ג'ה.." היא אמרה מנסה להיזכר. "ג'ה היוק." היא ענתה לו. "וואו, שמח לדעת שאת עדיין זוכרת אותי, או יותר נכון את השם שלי." הוא אמר לה עם חיוך זדוני.

"אתה... אתה ג'ה היוק? לא! אין מצב... אתה צריך להיות בכלל בכלא!" היא אמרה לו בצעקה, שדמעה אחת זולגת על פניה.

*~*~*~*~*
"שמעתם את זה?" שאל צ'אניול את לונה ובאקהיון. "לא אני לא שומעת כלום" אמרה לונה בחוסר אונים. "גם אני לא שומע כלום." באקהיון הוסיף לומר. והם החלו להתקדם. "אמרתי לך שאחזור!" קול הדהד ברחבי המדרגות שהיו מטר מהשלישיה. "לא, בבקשה!" הם שמעו עוד קול. "זאת היא! אני שומע אותה, היא בגג!" אמר צ'אניול לבאקהיון ולונה והם מהר עלו במדרגות.
*~*~*~*~*

"באותו יום אמרתי לך... אמרתי לך שאחזור!" הוא אמר לה בקול מורם ומאיים, לקח ממנה את הקרש שהיה בידה, וזרק אותו הרחק. "לא, בבקשה! תתן לי ללכת!" היא התחננה לג'ה היוק.

אך הוא לא הקשיב לשום מילה שיצאה לה מהפה. "והפעם, ג'אהיון..." הוא אמר לה מחזיק בסנטרה. "הפעם אבא לא פה כדי להגן עלייך!" הוא צעק

ולפתע דלת הגג נפתחה בבעיטה. "צ'אניול!" אמרה ג'אהיון. "אולי אבא שלה לא פה כדי להגן עליה, אבל אני פה!" אמר צ'אניול, וחבט הישר בפרצופו של ג'ה היוק עם אגרופו החזק.
"ג'אהיון!" קראו באקהיון ולונה בקול רם והתקדמו אליה בריצה.

"קום יא בן זונה, קום!" צעק צ'אניול ברקע ולא הפסיק לתת מכות לג'ה היוק. "את בסדר?" שאל באקהיון את ג'אהיון. "כן, אני בסדר" היא ענתה לו בוכה. "אתה נטפל אל ילדה בת 17?! היא יכולה להיות הבת שלך!!" צ'אניול נשמע ברקע שוב, ונתן לג'ה היוק עוד מכה הגונה.

"באקהיון תעשה משהו הוא יהרוג אותו!" אמרה לונה לבאקהיון, ובאקהיון מיהר להפריד את צ'אניול מג'ה היוק. "ג'אהיון זה בסדר אנחנו כאן." לונה לחשה לה, מחבקת אותה חזק כשראתה שג'אהיון ניכנסה לפאניקה, ולא מפסיקה לבכות. "זוז באקהיון! אני לא רוצה לפגוע בך!" אמר צ'אניול בקול רם ונתן עוד מכה הגונה לפניו של ג'ה היוק.

"צ'אניול תתעשת!" צעק באקהיון על צ'אניול והעיף אותו מג'ה היוק. "אמרתי לך לזוז!" צעק צ'אניול, הרים מהריצפה קרש שמלא במסמרים דוקרים והתקדם אל כיוונו של ג'ה היוק אך באקהיון שוב עצר אותו, והעיף את הקרש מידיו של צ'אניול.

"באקהיון זוז!" הוא ציווה עליו אך באקהיון המשיך לחסום את צ'אניול. "צ'אניול" שמע צ'אניול קול קורא לו בלחש, והבין שזאת ג'אהיון. ברגע שג'אהיון קראה לו כל הכעס שבו הלך.

היא התקדמה אל כיוונו, סיבבה אותו אליה כך שהיא רואה את פניו, וחיבקה אותו חיבוק אוהב ומרגיע. צ'אניול כמובן החזיר לה חיבוק וליטף את שיערה. "את בסדר?" הוא שאל אותה בדאגה. "עכשיו שאתה פה... אני הכי בסדר שאפשר להיות" היא ענתה לו מביטה בעיניו, והוא נשק לה נשיקה עדינה וחמה.

"סליחה באק." אמר צ'אניול לבאקהיון כשראה שבאקהיון קיבל מכה כשניסה להזיז אותו. "לך לעזאזל אדם אלים שכמותך." באקהיון אמר לו בציניות ושניהם החלו לצחוק. "סתם סתם הכל בסדר." הוא אמר לו בשנית ונתן לו תפיכה חזקה בגב, מחזיר לו על המכה שקיבל.

כשלונה התקדמה אל כיוונו של באקהיון, באקהיון שיחק את עצמו פצוע. "איי איי כואב לי היד, צ'אניול האלים הזה!" הוא אמר בקול של ילד קטן שנפל, מנסה להאשים את צ'אניול. "שקט שקט, שמעתי מה אמרת לפני דקה." לונה ייבשה אותו.
"חההה מגיע לך." אמר צ'אניול לבאקהיון, מיתגרה בו.

"אני רציתי נשיקה!" אמר באקהיון בקול ילדותי, משרבב את שפתיו. "מי הילד הקטן עכשיו?" שאלה ג'אהיון את באקהיון.
"הלו שרוך וברוך תעזבו לי את הבן זוג בשקט." אמרה לונה וכולם התחילו לצחוק.

היא התקדמה אל כיוונו של באקהיון ונשקה לשפתיו בתשוקתיות רבה, ולאחר שהם התנתקו אחד מהשניה, באקהיון חייך חיוך ניצחון, כאילו זכה במשהו, לאחר מכן כולם ירדו מהגג, והשאירו את ג'ה היוק למשטרה שצ'אניול הזמין.

****
"דהג'ונג הגעתי, אני עולה לחדר ואני עם צ'אניול." הודיעה ג'אהיון לדהג'ונג אך לא נשמע קול ברחבי הבית. "בטח הוא אצל איזה חבר." אמרה ג'אהיון לצ'אניול וצ'אניול הינהן בראשו ועלה אחריה לחדרה.

*אחמ אחמ "להקת הקסם" מה זה מזכיר לכם?*